"אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". זו התשובה שנתן מלך המשיח לבעל שם טוב כאשר שאל אותו, בזמן עליית נשמה, מתי כבר יבוא. מטרתה של תורת החסידות היא להגיע לכל מקום בעולם ולכל פינה בנפש האדם ולהחיות אותו, לגלות את פנימיותו ואת האלוקות שבו, לבנות לה' דירה בעולמות התחתונים, כדי שהכל, כל העולם הזה התחתון, עולם המעשה, יעיד על אלוקות ויגלה שהמציאות האמיתית שלו היא הבורא יתברך.
ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד שחיבר רבי שניאור זלמן מליאדי – אדמו"ר הזקן – מעורר בכולנו יראת כבוד. כאשר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב עיין לראשונה בתניא הוא תהה בהתפעלות: "איך אפשר להכניס אלוקים כל כך גדול בספר כל כך קטן?".
משכך, לפני שביקשו מ-90 נשים מוכשרות לכתוב טורים של תובנות אישיות על התניא, התחבטו במדרשת מעיינותיך בשאלה: האם ראוי בכלל לפרש את התניא כפי הבנתנו? האם זה לא יומרני מדי? מחד, העמוד הפותח של התניא מעיד על הספר שהוא "מיוסד על הפסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' לבאר היטב איך הוא 'קרוב מאד' בדרך ארוכה וקצרה בעזרת ה' יתברך", ומאידך "אין לך תיבה ואות בתניא שאין בהם תילי תילים של כוונות בעומק סתרי התורה אבל זה היה ידוע רק לרבותינו הקדושים".
"האם אכן ראוי להעלות על הכתב תובנות והגיגים אישיים בעקבות פרקי התניא? איך נצליח להיזהר שלא לחסר חלילה במקום לחבר?", שואלות נשות מעיינותיך בפתיחת הספר החדש, 'קרוב אלייך', המאגד את כל הטורים הללו. את ההתלבטות פתר עבורן הרבי הרש"ב מליובאוויטש, האדמו"ר החמישי לשושלת חב"ד: "ומכל פרק צריכים ליקח תוכן העניין אם יש בו דרך או התבוננות פרטית או עצה פרטית".
גם הרבי מליובאוויטש מצטט את בעל התניא הכותב באגרתו "כל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה ולחדש שכל חדש בתורה, הן באגדות, הן בנגלה, הן בנסתר כפי בחינת שורש נשמתו, ומחויב בדבר!" והרבי מוסיף: "כולל ובמיוחד – התחדשות והוספה בלימוד והפצת פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות" (שבת פרשת נשא תשנ"א)
לידתו של הספר 'קרוב אלייך' התחילה במסגרת תוכנית הלימוד השנתית בספר התניא לסטודנטיות, שעל ידי 'מעיינותיך'. בכל שבוע נשלח טור אישי של כותבת לסטודנטיות, בהתאם לחומר הלימוד השבועי. הטורים ליוו את נ"ג פרקי התניא (ליקוטי אמרים), והספר הוא צירוף של כל הטורים הללו שכתבו נשים שונות ומגוונות, המיוחדות כל אחת בתחומה ובסיפור חייה. הכותבות מביאות זוויות אישיות ותובנות בעבודת ה' שלהן מתוך החיים עצמם ובנושאים יומיומיים: עבודות הבית, חינוך הילדים, התמודדות עם משברים ואתגרים של פרנסה, חינוך וזוגיות, הגשמה עצמית ועוד ועוד. המושג "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" מתממש לנגד עינינו בספר הזה, שמראה בפועל ממש איך החסידות מפעפעת ורלוונטית לכל תחום של עשיה בעולם הזה ונותנת לו טעם של עבודת ה' וגילוי הפנימיות הטמונה בו.
בבית. פנימה.
"שההפרש בין עובד אלוקים לצדיק הוא שעובד הוא בלשון הווה, שהוא באמצע העבודה שהיא המלחמה עם היצר הרע . . שהוא באמת עבודה גדולה להילחם בו תמיד"
"הדרך השלישית היא הקשה והארוכה ביותר וגם המשתלמת" כותבת נעמה טוכפלד, אשת דיגיטל ותוכן. "להוסיף כל פעם עוד קצת. אין המדובר על שטפון גדול. טיפה ועוד טיפה… ככה שוחקים אבן. אבל יש בעיה יותר גדולה: אנחנו שוכחות לתת לעצמנו קרדיט על זה. סיימתי לנקות את הבית, ובמקום לתת לעצמי קרדיט על זה, לוחש לי יצר הרע: ומה עם הכביסות והבישולים? כלום לא הספקת היום, כלום!
"טעות… תראי כמה הספקת. אולי זה לא הכל, אבל זה המון, כל הכבוד.
"אז מה? קיפלת כביסה, הקראת סיפור לילדים, לא התעצבנת גם כשמאוד בער לך. ביג דיל… אז זהו שזה מאוד ביג דיל. זה לא המעשה הזה או אחר שעשינו כמו הכוונה הפנימית וההתאמצות הנדרשת לכוון את עצמנו לשם".
********
"אך כדי להמשיך אור והארת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש, צריך לקיים מצוות מעשיות הנעשים על ידי הגוף ממש, שאז כוח הגוף ממש שבעשיה זו נכלל באור ה' ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור . . ואזי גם כוח הנפש החיונית שבגופו ממש . . נתהפך מרע לטוב"
"לפעמים נדמית לי ערימת הכביסה הזו להר מופלא בריח גן עדן שכל האהבות שלי נכרכות בו זו בזו בבלגן חינני ומופרע", מאבחנת מירי ליברוב, יועצת חינוכית. "בגדי השחייה של הבכור, חיתולי בד שמחכים לספוג בהם שאריות של מלאכית, גרביים של צעד ראשון… בידיים טובות אני נותנת בהם סימנים…
"רובוטים ותחליפי אנוש ממלאים את חיינו ביעילות: הרצפה, הכלים, מטלות משרדיות, קניות… אבל כמה שפע ורוך יש בתנועות היד הלשות את הבצק ואומרות לו גדל; בכוס קפה שמוגשת מדוד מדוד, שתיים סוכר והמון אהבה; בפתק נחת לגננת שנכתב בעט על נייר ונדחף לכיס הקטן… וכשאנחנו מסתכלות בחוסר אונים על הלו"ז שלנו המטורף והתזזיתי ושואלות איפה אפשר לפנות קצת מקום לאהבה, מתי תימצא שעת האיכות הנכספת, בא הלבוש השלישי, לבוש המעשה, ונותן לנו את מתנת התמידיות: שיעורי הבית יוכנו, הארוחות ייאכלו, התינוק יחותל.. השגרה המעשית נוכחת מעצם קיומה, זה כוחה. אם נרתום אותה לקשר, למבט עין, היא תהפוך למפגש של חסד ומשמעות".
עולם הרגש
"המוח שליט בטבעו ותולדתו על חלל השמאלי שבלב ועל פיו ועל כל האיברים"
"לפני שאנחנו מכניסות משהו לפה אנחנו בודקות אם יש הכשר ראוי", כותבת מרב לביא, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית. "לפני שמכניסות מישהו הביתה, בודקות בעינית לוודא שמתאים לנו להכניס אותו. אבל כשמדובר בלב שלנו, אנחנו נותנות אשרת כניסה לכל מי שרק רוצה, בלי שיצטרך אפילו לבקש רשות. העינית קיימת גם בדרך ללב שלנו… כשמישהו דופק על פתח לבך, אומר לך מילה לא יפה, אמירה פוגענית, את יכולה להסתכל דרך העינית ולהעביר את האמירה הפוגענית דרך השכל הישר.. את יכולה פשוט להשאיר את הדלת נעולה.. אני מצטערת, אבל אני לא פותחת. זה הלב שלי והוא ברשותי. אף אחד לא יכול להכריח אותי להיפגע, זו רק בחירה שלי".
"כי אין קדושה עליונה שורה אלא על מה שבטל לו יתברך . . כי עיקר ושורש עבודה זרה הוא מה שנחשב לדבר בפני עצמו, נפרד מקדושתו של מקום"
"ה' ממלא את הכל וקורא לי בכל רגע להתחבר… כל כאב שפוגש אותי – מושגח, אף אחד לא יכול לפגוע בי בלי שזה מדויק להתפתחות הרוחנית שלי פה בעולם", משתפת מיכל שניאור, מנחת סדנאות. "כשאני מחפשת אשמים, מי אשם במציאות שלי, בקושי שלי, מאשימה את ההורים שלי, את הילדים שלי, את עצמי, אני במובן מסוים עובדת אלילים… האשמה היא אחד הדברים שתוקעים את האדם מלהתפתח. במקום להיות עסוק בשליחות שלו הוא עסוק בשליח, מבזבז כוחות לריק ומפספס את התיקון".
מתוך המשבר
"ככה ממש בנצחון היצר – אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם"
"אחת מחברותיי עברה תקופה לא קלה", מספרת פרדי ברוד. "היא התאלמנה, ותקופה לא ארוכה לאחר מכן התברר לה שהבן הצעיר שלה חלה במחלה האיומה. טרגדיה מזעזעת… כשהתקשרה לספר לי את החדשות הרעות, נסעתי לבית הרפואה כדי לתת לחיבוק ותמיכה. מה גדלה הייתה הפתעתי, כשהחברה והבן שלה לא היו שם. 'איפה את?, התקשרתי לשאול. 'מה נראה לך?', היא אמרה: 'שאני אשב ואקונן בבית הרפואה? בלאו הכי בשעות הערב אין טיפולים ובדיקות. לקחתי את הבן ונסענו להופעה. אנחנו יושבים ומתגלגלים פה מצחוק'. אני רק רוצה לספר", מוסיפה פרדי, "שבנה החלים כליל ב"ה, ואין לי ספק שהגישה החיובית והאופטימית שלה היוותה מרכיב מאד משמעותי בהחלמה המלאה שלו".
"והנה עצה היעוצה לטהר ליבו מכל עצב ונדנוד דאגה . . לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנראית והנגלית, כי גם זו לטובה, רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, כי היא מעלמא דאתכסיא שלמעלה מעלמא דאתגליא"
נחמי סגל, שליחת חב"ד בנתניה ומייסדת שיטת 'טבעי לך ללדת', משתפת בסיפורה האישי: "ילדתי בן מתוק אחרי 6 בנות מקסימות. הציפייה הייתה גדולה, הלידה מגיעה, והחלום מתנפץ. התינוק המתוק שלנו מאובחן עם תסמונת דאון. ברגע הראשון נפלו עליי השמיים. עם הדמעות עולות השאלות: מה יהיה? למה? למה דווקא לי? ברגע הבא תכנים מספר התניא עולים ומהדהדים… התובנות מספר התניא לא היו סיסמאות, זו הייתה ההצלה של חיי. יכולתי לאסוף את השברים, לחזק את עצמי ואת המשפחה. להתחבר לאוצר המתוק באהבה, ולהמשיך את החיים בתחושת שליחות, בביטחון ובעוצמה".
עבודת ה' בעבודה
"והנה מודעת זאת לכל כי מצות ואזהרת עבודה זרה, שהם שני הדיברות הראשונים – אנכי, ולא יהיה לך – הם כללות כל התורה כולה"
"לפני כמה שנים ניהלתי שיחה עסקית עם לקוחה פוטנציאלית", כותבת ענבל מחלב, מרצה להעצמה והגשמה יצירתית. "במהלך השיחה הרגשתי שאני מדי: מתאמצת מדי, מרצה מדי, נחמדה מדי, אפילו לוחצת ומתחנפת… ברגע של הארה קלטתי את הסיטואציה ונתתי לה שם: זו הייתה עבודה זרה. עזבתי את ציר האמונה והביטחון בבורא המשפיע והאללתי את העסקה, הכסף, ההצלחה והאגו שלי. לאחר שנים של התבוננות כמנהלת תוכן ב'פרויקט עשרת הדברות' זכיתי לתובנה בנושא שבשבילי היא קרן לייזר לחיים של עבודת ה'. כל דבר רע, כל חטא וכל החטאה שנעשה אי פעם בחיינו, זה רק כי אנחנו עובדות עבודה זרה! צרחתי בבית? עבדתי את הכעס. עיגלתי פינות בעסקים? כנראה שאני משועבדת לממון. אמנם אנחנו לא משתחוות לפסל, אבל כל גורם שהופך להיות מעל הכל (הצלחה / כסף / אהבה / יופי) הוא בסיכון מיידי להפוך לעבודה זרה שהיא סתירה לאמונה ומפרידה אותי מהקב"ה".
"יציאת האור והחיות ממנו יתברך בהעלם אל הגילוי לברוא עולמות ולהחיותם נקרא בשם דיבור . . והרי דבורו ומחשבתו מיוחדות עימו בתכלית היחוד"
"יש לי ימים שמתחילים ב-6 בבוקר ונגמרים ב-12 בלילה", מציגה העיתונאית דנה ורון את הלו"ז שלה. "לרוץ ממקום למקום, לפעמים מעיר לעיר, אני שעות על הכביש, צריכה לזכור אינסוף פרטים. את החליפה הזו לצילומים ואת הטקסט הזה להקלטות, בדרך שיחה עם העיתונאית שהבטחתי לה ראיון ולא לשכוח לשבת על פתיח למחר… כל כך הרבה פרטים שאני כמעט טועה לחשוב שזו אני שמנהלת את העסק. מספיק שמשהו קטן לא ילך כשורה כדי לאפס אותי על האמת האמיתית. יש פה רק מציאות אחת, וקוראים לה בורא עולם. בדיבורו הוא נותן חיים ומקיים ומחזיק את העולם על כל יצוריו ועל כל פרטיו, והדיבור הזה היה ונשאר חלק ממנו, כך שהוא המציאות היחידה ואין בלתה. הוא בדרכים שלי, הוא בפגישות שלי, הוא הטקסטים שלי, וכנראה בגלל ששכחתי – הוא גם כאב הראש שלי".
חינוך של תניא
"באמת אין שום ממשות בסטרא אחרא, שלכן נמשלה לחושך שאין בו שום ממשות כלל וממילא נדחה מפני האור . . וגם הסטרא אחרא עצמה אין לה ספקות כלל באמונה, רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר"
"במטבח אנחנו. נכד בן שלוש, לא מזמן הסתפר ופאות על ראשו ואני איתו. 'בוא ליטול ידיים' אני אומרת, והוא – עיניו מצטחקות והוא עונה לי בקול: 'היום אני שומע בקול היצר הרע! היום לא נוטלים ידיים'", מתארת ד"ר שרה זילברשטרום. "אני מוצאת את עצמי מפתחת שיחה עם הילדון: 'אתה יודע מה באמת רוצה היצר הרע? ה' נתן לו תפקיד לנסות אותך ולראות איך אתה מתגבר עליו.. כאשר אתה מתגבר עליו הוא מיד נעלם, ובאמת גם הוא שמח כשאתה עושה מה שה' רוצה'. העיניים שלו מביטות בי בהבנה חדשה ובגילוי ראשוני, והוא נוטל ידיים ומברך בקול".
"הדעת הוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא ואינו מסיח דעתו, ועל כן הדעת הוא קיום המצוות וחיותן"
"לפעמים אני מקנאה במורות של הילדים שלי", כותבת צביה מרגליות, מחזאית, משוררת ואמנית ספוקן וורד. "איך הן יכולות לשפוך עליהם מים עליונים שכאלה… "כמה שאנחנו מתגעגעים למקדש! למזבח הנחושת! למנורה הטהורה!" והילדים שלי אשכרה קונים את זה. בעיניים נוצצות לפני השינה הם מתפללים לבניין המקדש. וזה נפלא. כשזה מגיע אלי, הילדים שלי לא עושים לי הנחות… מוחם המבריק תופס כל פער זעיר בין המילים לבין איפה שאני נמצאת באמת. אם המקדש לא מעניין אותי, אני יכולה לדבר גבוהה עד מחר. הם לא יישארו כדי להקשיב".
יחס לזולת
"עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצוות לשמן על ידי מידתו של אברהם אבינו עליו השלום שהיא מידת הרחמים, לעורר במחשבתו תחלה רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלוקות המחיה נפשו אשר ירד ממקורו חיי החיים . . ועל זה נאמר 'וישוב אל ה' וירחמהו' לעורר רחמים רבים על שם ה' השוכן אתנו"
"מהי למעשה מידת הרחמים?", שואלת אורנת ורנו, יועצת בנושאי נשיות וזוגיות. "זאת היכולת להתבונן בזולת, לחוש אותו באמת, להזדהות איתו, לרצות לעזור לו ולהעניק לו את מה שהוא זקוק לו. לרחם זה להיות נוכחת, להיות בית, מקום אוסף, עוטף ומזין עבור הזולת. וכיצד נבטא זאת כלפי הניצוץ האלוקי שירד לעולם התחתון על מנת להחיות אותנו? נחוש את כאב הירידה העצומה, נצטער על הקליפות הכובלות אותו, נתעורר ברצון להיות לו לבית".
על אותם שורות תניא של פרק מ"ה כותבת נעמה מנוסי, מורה לחסידות ויועצת אישית וזוגית, את הדברים הבאים: "כאשר זוכים לראות את בן הזוג בעין טובה, בכבוד ובחמלה – הלב נפתח מחדש. בן הזוג הרי לא מבקש את רעתי, הוא מתמודד עם כאבי הבדידות שלו והוא זקוק לי שלא אוותר עליו ואעזור לו להחלץ מהגלות שבה הוא נתון. ההסכמה לראות את הזולת בכאבו ולהיות שם בשבילו ללא ביקורת, היא זו שפודה ומשחררת מתוך ליבי את אהבתי אליו".
הספר נכתב בשבילי
"אני לא חסידת חב"ד ולא הכרתי את התניא", מודה בת-חן ווייל, מדריכת כלות ויועצת לזוגיות ונשיות, "אבל פעם אחת חיפשתי באגרות הקודש של הרבי תשובה בנושא אישי, וראיתי שהרבי ממליץ על לימוד החת"ת היומי (חומש תהילים תניא). אני זוכרת שחשבתי: אוף נו, באמת… מה עכשיו, אני אשב ואלמד?? שבועיים אחר כך התקשרו אלי ממדרשת מעיינותיך והציעו לי לכתוב טור על התניא. חשבתי לעצמי: אמאל'ה, התניא רודף אותי", היא צוחקת.
איך החלטת על מה לכתוב?
"נתתי למדרשה לבחור קטע של התניא שעליו אכתוב וביקשתי מה' שיכוון אותי למשהו שמיועד אלי". פרק מ' שבת-חן התבקשה לכתוב עליו מדבר על כוונת המצוות. "כתבתי על כך שאנחנו כל היום שומעות ומדברות על העצמה נשית וחיבור לעצמנו, ושבעיניי אישה שמחוברת לעצמה היא לאו דווקא אישה שעושה משהו מאוד מיוחד, אלא שכל מה שהיא עושה הוא מתוך חיבור לעצמה ולעשייתה". פרק מ' מסביר שבמצווה ישנו הגוף שהוא העשיה עצמה וישנן הכנפיים של אהבת ה' ויראת ה', כלומר הכוונה שמרוממת את המצווה. "זה מתחבר למקצוע שלי כמדריכת כלות ויועצת לזוגיות ונשיות", מתפעלת בת-חן. "כאשר זוגות מקפידים על הלכות טהרת המשפחה ככתבן וכלשונן, זה נותן משמעות מיוחדת לכל פעולה קטנה. פתאום העברת חפצים מיד ליד נהיית פעולה מרגשת", היא מחייכת.
בעקבות הטור שהתבקשה לכתוב, בת-חן החליטה ללמוד תניא, וכעת היא מצרפת ללימוד את הטור הרלוונטי מהספר החדש. "נשים כתבו בספר מנקודת מבט מאוד אישית. כל הספר הזה לא נכתב אלא בשבילי", היא מצהירה. "הקריאה בו מאוד עוזרת לחיבור האישי שלי ללימוד".
מענה לנפש מעולמות הקודש
"אני מכירה את התניא כבר כמה שנים ואף מלמדת תניא", אומרת יעל קבסה, מוזיקאית ויוצרת. "ללמד את התניא דורש להבין אותו באמת. בתחילה הלימוד לא היה מובן לי, אבל לאט לאט התחלתי לפרק את זה: קראתי את הביאור של הרב שטיינזלץ, קניתי לילדים את הקומיקס, וככל שהעמקתי הבנתי יותר את השיטה של התניא. זה התחבר לי בטבעיות לשיטות אחרות שהכרתי למודעות והעצמה. הבנתי איך החסידות נותנת מענה לנפש המגיע מעולמות הקודש בעיצומו של עידן הניו אייג'".
מה התניא מוסיף בחייך?
"אני יכולה לגשת בצורה הרבה יותר רגועה לדברים, ויכולה להכיל נפילות שלי ונפילות של אחרים מתוך תחושה שאפשר לתקן" היא מחייכת. "בטור שלי כתבתי על הנושא של לבושי הנפש ועל הלבושים בכלל. בדרך כלל מסתכלים על לבוש כמשהו חיצוני שדרכו מתבטאים החוצה. מעניין לראות, דרך משקפי התניא, איך הלבוש משדר גם פנימה ומקרין על הנפש".
מה בעינייך החידוש שמביא הספר 'קרוב אלייך'?
"כשהתחלתי לקרוא אותו, הרגשתי שאני פוגשת נשים שבוחרות להתבונן ולהתחבר ומתעקשות להכניס אלוקות לחייהן. הן לא מוותרות ונלחמות על זה. שמחתי להרגיש שאני חלק מחבורה של נשים שלא מסכימות להשאיר מקומות בחייהן שמנותקים מהקודש. גם בעבודתי כמוסיקאית אני מרגישה שאם לא היה לי גב רוחני של צדיקים כמו בעל התניא והרב קוק, דמויות שאני יונקת מכוחן, לא הייתי שורדת את הניסיונות. בעולם הבמה יש הרבה פיתויים ואגו. כשאני זוכרת שיש לי שליחות ודרך – זה שומר עליי. ההתפתחות המקצועית שלי צמחה נכון ככל שהעמקתי בלימוד הזה של פנימיות התורה".
שיח, סיפור וניגון
במופע השנתי של 'צמאה', תתקיים השנה ההתוועדות הנשית הקבועה בקונספט ייחודי: הנשים שמאחורי הספר החדש 'קרוב אליך' יארחו זו את זו על הבמה בשיח, בסיפור ובניגון. 13 נשים שכתבו טורים לספר, יראיינו ויתראיינו אחת אצל השניה וישלבו את יצירתן המיוחדת.
אחת מהנשים הללו היא הדס לוינשטרן – מרצה ומלמדת במדרשות, בעלת הפודקאסט 'שמה לב'. "כשאני הולכת לכנס או להתוועדות יש לי שאלה שאני באה איתה, משהו שמחפש מענה", היא אומרת. "אנחנו חיים בדור שבו תורה מונחת בקרן זווית. השאלה היא: אם התורה קרובה אלי? האם היא בשפה שלי ומגיעה מאנשים שאני יכולה להזדהות איתם או שהיא נשארת בקרן זווית חלילה. הייחודיות של הכנס היא ההתוועדות הנשית 'בגובה הלב': "זה באמת קרוב אלי ובא לענות גם עבורי על שאלות ולתת לי כוחות". הדס מסבירה שאישה שמגיעה לכנס לא מגיעה לבד: היא מביאה איתה את כל חייה שמחפשים מענה וחיבור. "אנחנו מבקשות לגעת בה ,וזו המחשבה של כל צוות הכנס – איך הדברים יהיו קרובים ויגעו בכל אחת ואחת".
על מה תדברי בכנס?
"אני הולכת לדבר על חזרה בתשובה סדרתית", היא מפתיעה. הדס היא חוזרת בתשובה, "אבל זה שחזרתי בתשובה וקיבלתי על עצמי אורח חיים דתי, זו רק ההתחלה. אני כל הזמן חוזרת בתשובה: משתנה, משתפרת, מתקדמת, מדייקת את עצמי. זו התשובה שאחרי התשובה. כיום אני ממש דוסית", היא צוחקת, "אבל לשמחתי אני לא נותנת לזה להפריע לי לחזור בתשובה. גם דתיים חוזרים בתשובה, ואולי יש מאיתנו תביעה גדולה יותר לחקור ולהתקרב כל הזמן אל האלוקות שבנו".
בזכות ההיכרות עם מעיינותיך, התוודעה הדס לתניא ולחסידות. "התניא זה ספר של בינונים, ובעולם שלנו להיות בינוני זה כביכול הכי גרוע כי כולם רוצים להיות מצוינים, להיות בטופ, אבל בינוני של תניא זה דבר ענק, משהו שיש לשאוף אליו. ועבורי, כמי שמתעסקת בגמילה מפרפקציוניזם ומעבירה סדנאות בנושא, ההבנה הזו ממש נותנת אוויר לנשימה".
