חבלי משיח זהו ביטוי שמתייחס לביאת המשיח כאל תהליך של לידה. החבלים הם בעצם צירים, כאבים. זהו דימוי שמופיע בתנ"ך והוא אומר שכשם שחבלי לידה הם חלק מהתהליך הלידה, כך חבלי משיח הם חלק מעניין של ביאת המשיח. כשם שלגבי חבלי לידה יש אמצעים שתהיה לידה בלי כאבים, כך יש גם תפיסה כזו לגבי חבלי משיח. אפשר שיהיה משיח עם פחות כאבים, אלא שזהו מצב שצריך להתכונן אליו. הוא איננו נובע מצד עצמו, בדיוק כמו בלידה.
ומדוע יש כאבים? ההסבר הפשוט ביותר לכך, שהוא נכון גם לגבי לידה, הוא שכל דבר שהוא יצירה של מצב חדש, עולם חדש, כל שינוי של סיטואציה שהוא כללי, מקיף ורציני, איננו יכול להיעשות בלי שתהיה חריקה של מעבר. אנחנו יודעים, שגם עכשיו נוצרים הרי געש. זה קורה מפעם לפעם, אבל עד שנוצר הר כזה, האדמה צריכה להזדעזע, משהו צריך להיקרע, כוח עצום צריך לפעול כדי לעשות את השינוי ופעולה כזו איננה עוברת חלק.
יש מצבים שבהם ים הופך ליבשה ויבשה לים אבל אלה הם תהליכים, שהם אמנם אינם תהליכי זעזוע, אבל תמורת זאת הם לוקחים הרבה מאוד זמן. יכול שיהיה שינוי דרסטי, אפילו בהיקף גדול, אבל הוא נעשה כרגיל במשך זמן ארוך מאוד. כדי שיקרה אותו הדבר בלי זעזוע, בלי מהפיכה, מה שנקרא "בדרך אבולוציונית" במקום בדרך רבולוציונית, כדי שיקרה דבר כזה נדרש הרבה מאוד זמן וככל שההבדל גדול יותר, יש צורך ביותר זמן, כדי להכשיר את המעבר הזה משלב לשלב.
כשאנחנו מדברים על משיח, על שינוי במצב של העם היהודי, ובמובן מסוים של העולם כולו, שנעשה תוך פרק זמן קצר יחסית, בהכרח שהשינוי הזה יהיה שינוי כואב. ככל שפרק הזמן הוא קצר יותר וככל שהשינוי הוא דרסטי יותר, הכאב המתלווה הוא בהכרח, הייתי אומר, על פי הגדרה, גדול יותר וחריף יותר.
יש אמרה מפורסמת של חז"ל על ביאת המשיח: "אין בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". הרעיון שהמשיח יבוא בדור שכולו זכאי נראה מסתבר, נראה שיש לו מבנה מסוים, שהוא, אגב, בדיוק ההגדרה של התהליך האבולוציוני. דור שכולו זכאי מגיע על־ידי זה שהוא משתכלל והולך, על־ידי זה שהוא מתעלה והולך מדרגה לדרגה עד למעמד של המשיח, בתוך תהליך איטי, שהוא מעבר משלב אחד לשני בצעדים פחות או יותר סבירים.
מה קורה לדור שכולו חייב? הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך, שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושים תשובה. כלומר, דור שכולו חייב מגיע למצב בו אי־ אפשר לרדת למטה ממנו ולכן הוא מחייב שינוי דרסטי בכל המבנה של החיים, של תפיסת עולם, ומשהו קורה אז. אם התהליך לא הלך בדרכים המקובלות, כלומר על־ידי שינויים איטיים, שהדור או הדורות נעשים טובים יותר, יש מסלול אחר והוא מסלול חריף וחד־פעמי. זאת אומרת, העם היהודי מגיע למצב כזה שאיננו יכול לרדת יותר והוא מגיע למעמד של לחץ מבפנים ומבחוץ, מגיע לדרגה כזו שהוא כאילו חייב התפוצצות ואז יש התפוצצות, מהפיכה, ואז יכול לבוא משיח.
בשתי התפיסות משיח בא בדור שכולו זכאי, אלא שיש הבדל בזכאות של אותו הדור. יכול להיות שיהיה דור שכולו זכאי מפני שהוא התקדם והלך במשך הדורות. ויכול להיות דור שכולו זכאי על־ידי זה שהוא עבר טרנספורמציה פתאומית, מכאיבה מאוד, שבאה על־ידי ייסורים, צרות, כאבים.
הייתה בדיחה על פסוק במקרא, שאולי שייכת גם לנקודה הזו. הפסוק אומר: "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' – חסד יסובבנו". באותו פסוק יש מבנה מוזר, מפני שיש אתנחתא אחרי "והבוטח בה'". זה נראה כאילו הפסוק נקרא: "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה'" והסיום הוא: "חסד יסובבנו". מישהו אמר, שבין המכאובים של הרשע, הוא גם האיש הבוטח בה'. גם זה כואב לרשע…
לפעמים אחד מחבלי משיח טמון בעצם בואו של המשיח. ישנם אנשים שבשבילם זו טרגדיה ללא ספק, זהו אחד הכאבים. כאב הגאולה יכול להיות לא רק לפני בואה, אלא עצם העובדה שאני רואה דבר שלא רציתי לראות אותו. בן אדם אומר: "נלחמתי נגד זה במשך שבעים שנותיי ועכשיו זה בא". נו, אז מה יכול להיות חבלי משיח קשים יותר מזה? זה ממש התיאור המופיע בנביא, "הוי המתאווים ליום ה'", מה אתם מחכים ליום ה'? "למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". בדברי חז"ל מופיע שאחד החכמים אומר לעמים: "אתם ואנחנו מחכים ליום ה'. אני יודע למה אנחנו מחכים, אבל מדוע אתם מחכים?" משל לתרנגול ועטלף, שיושבים בחושך ומחכים לאור. אומר התרנגול לעטלף: מילא אני מחכה לאור, אבל אתה, מה לך לחכות לאור? מה אתה תעשה בו?
זאת אומרת, במובן מסוים, גם גאולה, עצם הגאולה יכולה להיות דבר מכאיב. היא בעצמה חבל וייסורים בשביל אנשים שאינם רוצים אותה או שלא כך הם רואים אותה.
למעשה, כל המחשבה המהפכנית של העולם, הרוסית, הסינית, הקובנית, האפריקאית וכיוצא, כל המחשבה שמבוססת על רעיון המהפכה, היא כולה שינוי, ויוצאות ממנה וריאציות של נושא אחד, שהוא הנושא של ביאת המשיח. בחלק גדול מן המקרים מהפכנים מסוגים שונים ניסו לעשות פרובוקציות כדי שהמצב יגיע לכלל התפוצצות. כלומר, כדי שיגיע יותר מהר "דור שכולו חייב", ואז אפשר יהיה שהדברים יגיעו לידי פיתרון.
ומהו בעצם העניין של המשיח? כשאנחנו מעיינים במקורות, יש שתי תמונות שונות. הרמב"ם הוא למעשה המקור היחידי שעוסק בבעיה הזו לא כבעיה רחוקה, אלא כנושא, הייתי אומר, כמעט של הלכה. אני מציע לכם לראות את ההבדל בין תיאור המשיח בספר המדע לרמב"ם מצד אחד ובין מה שמופיע בספר שופטים בהלכות מלכים מצד שני. זה דבר מעניין מאוד, מפני שיש שם לכאורה שתי תמונות שונות של משיח.
אין לאדם הגון תירוץ טוב מדוע איננו קורא את משנה תורה לרמב"ם. אפשר לטעון שהתלמוד הוא מסובך מפני שהוא כתוב בארמית, אבל משנה תורה כתוב בעברית יוצאת מן הכלל. מי שאומר שהוא לא יכול לקרוא בלי ניקוד, אז הופיע רמב"ם עם ניקוד. מי שאומר שהוא לא יכול לקרוא בלי פירוש, יש לרמב"ם פירוש, ואפילו מי שלא יכול לקרוא עברית, יכול לקבל אותו מתורגם בכמה שפות אחרות. כך, שאני לא מוצא שום תירוץ טוב לאדם, שיכול להסביר למה הוא לא קרא ספר, שהוא גם מאלף וגם יכול לעורר מחשבה.
אני רוצה לחזור לעניין. בתפיסת המשיח בספר המדע מופיעים ביטויים כאלה: המשיח יהיה מלך, יקום מלך בישראל, שיהיה חכם כשלמה ונביא גדול כמשה רבנו והוא ינהיג את העולם ועוד. בספר שופטים התפיסה מהו משיח מופיעה בצורה מאוד ארצית. שם ההגדרה היא שאם יקום אדם בישראל, שיילחם מלחמות ה', ינסה לקבץ את ישראל ולהקים מדינה הנוהגת על־פי חוקי התורה, הרי זה בחזקת משיח. אם הוא יצליח ויבנה את בית המקדש, יאסוף את נידחי ישראל ויצליח לבנות מדינה הנוהגת על־פי התורה, הרי זה משיח ודאי.
ההגדרה של המשיח כאן היא לא הגדרה פרסונאלית, אלא מה שאפשר לקרוא הגדרה אופרטיבית. האיש שמצליח לעשות דברים מסוימים זהו משיח. האיש הזה יכול להיות חכם כשלמה או לא חכם כשלמה. המבחן האמיתי לשאלה אם הוא משיח או לא איננו מבחן אישיות, אלא מבחן הצלחה. איך זה מתיישב עם הדמות האחרת של המשיח, שאמרתי, שגם אותה מביא הרמב"ם בספרו הראשון? ובכן, הייתי אומר, שיש כאן קצת ההבדל שקיים בין דרישת המינימום ובין הרצון והשאיפה. אבל אפילו הנוסח הפשטני, הארצי, שמשתמש בו הרמב"ם לגבי המשיח, כשהוא מבסס אותו כל הזמן על העיקרון הגדול שאין בין העולם הזה וימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, זהו עדיין משהו שלא רק לא קל לעשות אותו, אלא שהוא דבר שדורש שינוי כללי לפחות של עם ישראל.
יש תיאורים שהרמב"ם רואה כמטאפורה, שבתי ירושלים יהיו כה גבוהים עד שאנשים יצטרכו לעוף אל תוך הבתים, ושהלחם והעוגות יצמחו מן הקרקע והבגדים יצמחו על העצים. לעומת זאת, שכל היהודים יעשו תשובה הוא מבין כפשוטו. לפעמים נראה שאנחנו יכולים לחשוב על עוגות מהקרקע בתור פטנט אפשרי, ואילו מדינה שתנהג לפי חוקי התורה ושהיהודים יעשו תשובה, לפעמים זה נראה כמו מטאפורה…
אפילו התמונה הקטנה של המשיח, התמונה המצומצמת, היהודית, גם היא דורשת הרבה מאוד, שינוי ערכים גדול בצידו של העם היהודי בהיקף גדול.
מתוך תרי"ג מצוות, אנו נמצאים בערך עם מאתיים מהן. למעשה, החיים היהודיים של הזמן הזה, הם מקוטעים מאוד, הם חיים על פס צר. אומרים שמחכים למשיח, שיבוא, שיפתור בעיות, שיגאל. יפה מאוד. אבל מנהיג איננו יכול להיות בלי מונהגים. זאת אומרת, יבוא איש, שהוא יכול להיות מנהיג, מה הוא יעשה? הוא צריך את הקהל שלו. משיח צריך את העם שלו, ועם שאיננו מוכן לקראת משיח איננו יכול לקבל משיח. הוא איננו יכול לעשות שום דבר עם משיח ולכן, המשיח, כמו שאומר הסיפור, הוא נולד, הוא מת, בא אחר במקומו שגם הוא מחכה שתבוא השעה הראויה, וכמו שראינו, השעה הראויה היא במובן מסוים שעה של תהליך הדרגתי של חינוך, או של התפוצצות. אנחנו כיהודים, אנחנו בודאי עם קשה עורף ואחד מהכוחות שלנו, לטוב ולרע, זה העיוורון ללכת בעקשנות אל הדרכים הלא־נכונות, לשבור את הראש ולהמשיך ללכת באיזושהי מידה. זה כנראה גם כן חלק מן היכולת. זה לוקח זמן וכאבים כדי ללמוד.
משיח הוא תהליך מסובך, שתלוי קודם כל ברצונו של העם היהודי לקבל משיח כשיתגלה. כל עוד אנחנו לא רוצים, אחרים בודאי אינם רוצים, וכל עוד אנחנו איננו מוכנים, בודאי שאחרים אינם מוכנים.
זה הסיכוי של הווייתנו. הייתי אומר, מתוך השערה, שאנחנו עדיין לא דור שכולו זכאי, לא נראה לי, אבל גם לא נראה לי שאנחנו דור שכולו חייב. אני מרגיש שאנחנו חיים בתקופה בדיוק של אותם החבלים. אנחנו עוברים את ההתכווצויות הללו של ייסורים, שהם בדיוק התהליך הזה של הגאולה, זאת אומרת, אנחנו נמצאים, נלחצים לקראת מצבים מסוימים.
יכול להיות שאנחנו לא מבינים מספיק, אז אנחנו נלחצים עוד קצת. לוחצים אותנו השכנים מבחוץ; לוחמים אותנו אומות העולם; ילחצו אותנו עוד בכלכלה ובדברים אחרים וכל אלה זה כאילו השאלה: נו, אז מה אתם לומדים? מפני שסוף־סוף, כל החבלים הללו, כמו חבלי לידה, הם לא ייסורים בשביל ייסורים. הם ניסיון להכין את המצב משלב אחד לשלב שני.
מתי החבלים יסתיימו? כמו שאמר אליהו הנביא לרבי יהושע בן לוי – היום. אבל היום, אם בקולו תשמעו. החבלים תלויים לא רק במאורע חיצוני, הם תלויים בהשפעה של המאורעות עלינו, איך אנחנו נגיב על כל הדברים הללו – וזה תלוי בנו.
תלוי בעיקר, כנראה, בנו, מתי יבוא המשיח.
