נכנסנו כעת לחודש אלול. בחשיבה הרגילה מקובל לחשוב שחודש אלול נברא כולו כאמצעי והכנה לראש השנה וליום הכיפורים, כפי שנאמר על יום הכיפורים: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם". אך האמת היא, שמי שלומד בספרי חסידות ומוסר מגלה זווית הפוכה לחלוטין. אחד מגדולי ישראל, רבי ישראל מסלנט, היטיב להגדיר זאת ואמר: "העולם חושב שאלול הוא בשביל ראש השנה ויום הכיפורים; ואני אומר, שראש השנה ויום הכיפורים הם בשביל אלול". אלול הוא יחידת זמן משמעותית העומדת בפני עצמה, ועל העניין המיוחד הזה נדבר עכשיו.

כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם ביום שישי, הוא ברא אותו כצלע אחת קדימה וצלע אחת אחורה, כשהן דבוקות גב אל גב. לפני שהתורה מספרת על הפירוד, כתוב "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? כביכול הביא הרדמה, לקח מסור, וחתך באמצע. לפי הקבלה, הנסירה הזאת קרתה בליל ראש השנה.

ונשאלת השאלה: מה החידוש שקרה בעולם? על מה הרעש הגדול שהקדוש ברוך הוא הפריד ביניהם ועשה חתונה? הרי גם מקודם הם היו מחוברים! אלא, שקיים הבדל עצום ומהותי בסוג החיבור: בחיבור הקודם הם היו גב אל גב, ועכשיו הם פנים אל פנים. אף אדם לא יכול לסבול שמדברים אל הגב שלו, כי בחיבור כזה חסרה ההתקשרות האמיתית. רק כשאנחנו נמצאים פנים אל פנים יש מבט ישיר, יש הקשבה ויש אמירה פנימית. זה החידוש שהקדוש ברוך הוא עשה.

בכ"ח מנחם־אב חל יום היארצייט של הרב הנזיר, תלמידו של רבנו הרב קוק. הוא היה עושה תענית דיבור מא' באלול עד יום הכיפורים – ארבעים יום תענית דיבור. פעם אחת בא ר' אריה לוין לשאול אותו שאלה כלשהי – והרב ישב ולא הוציא הגה מפיו, שתק ושתק. אחרי כמה זמן ר' אריה אמר: "קיבלתי תשובה", קם והלך. איך הוא קיבל תשובה? מהפנים של הרב הנזיר הוא הבין מה שהיה צריך להבין וקיבל תשובה. בפנים אל פנים יש התקשרות פנימית.

בחודש אלול, הקדוש ברוך הוא רוצה להיות איתנו פנים אל פנים.

מה הכוונה? מה, הוא יבוא לחדר שלנו, ידפוק בדלת ויגיד "אני פה"?

קפה בבנגלדש

נסביר זאת בקצרה. בחסידות יש מושג שנקרא "פנימיות הרצון" ו"חיצוניות הרצון": פנימיות הרצון זה מה שאדם באמת באמת רוצה, וחיצוניות הרצון זה כל הדברים מסביב. יש מיזם לילדים שנקרא "ניידת החלומות", שעוזר לילד להגשים את החלום שלו. גדולי ישראל מספרים לנו שהחלום של הקדוש ברוך הוא זה מה שכל אחד ואחת מאיתנו עושים בבוקר.

אם אפשר לומר כך, כשהקדוש ברוך הוא הולך לישון בלילה – הוא חולם על הדברים הטובים שהיהודים שלו עושים בעולם. אגלה לכם סוד: פנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא היא עם ישראל. כלל ישראל, כחמישה־עשר מיליון יהודים שיש בעולם, הם פנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא. אם שואלים את הקדוש ברוך הוא "למה בראת את העולם?" – הוא לא אומר בשביל קרוב לשני מיליארד סינים, הוא לא אומר בשביל מיליארד אירופאים, הוא גם לא אומר בשביל מיליארד וחצי הודים.

אם אביא גלובוס של כל העולם ואשאל "איפה נמצאת בנגלדש?" – לא הרבה אנשים ידעו מיד למצוא איפה זה. זאת אומרת, שכנראה לא כל העולם מתעסק במה עושים מליוני בנגלדשים. רוב האנשים כאן כנראה לא מתעסקים עם רובה של אוכלוסיית העולם. ובכן, מה שמעניין את ה' בעולם, זה עם ישראל. לכן, אם נשאל למה הוא ברא מיליארדים של בני אדם ומיליארדים של כוכבים, התשובה היא אחת: הכל בשביל עם ישראל. ואם תשאלו: איך העובדה שמישהו בבנגלדש קם בבוקר ומכין לעצמו נס קפה קשורה לכלל ישראל? את זה רק ה' יודע. אבל הוא אמר לנו: כל מה שבראתי בעולם, בראתי רק בשביל שני דברים הנקראים "ראשית" – בשביל ישראל, ובשביל התורה. זו התכלית לכל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בעולם.

ביום ראש השנה, בכל שנה מחדש מתעורר אצל הקדוש ברוך הוא הרצון לברוא את העולם. בפעם הראשונה, הרצון לברוא את העולם בא רק ממנו – חסד של ה', הוא החליט שהוא רוצה לברוא עולם. אבל מאותו רגע שהוא ברא את העולם, ויותר נכון, מהרגע שהוא הוציא את כלל ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא אומר בכל שנה בראש השנה: הרצון שלי לברוא את העולם תלוי בכלל ישראל. האם כלל ישראל רוצים שאהיה בקשר איתם בעולם? ועכשיו עם ישראל צריכים להחליט, בכל שנה מחדש, לפני ראש השנה: האם אנחנו עסוקים בכל מה שקשור לענייני הגוף, או ש"שמנו קראת בשמך" ואנחנו עסוקים ב"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"?

בשביל זה עם ישראל מתכנסים בכל שנה בראש השנה לבתי הכנסת, ובמשך יומיים זועקים בעצם צעקה אחת לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, אנחנו רוצים שתהיה איתנו". זו התנועה של הימים הנוראים. עם ישראל מבקשים מהקדוש ברוך הוא ומשכנעים אותו לחדש את הברית איתם. הקדוש ברוך הוא רוצה להיות איתנו פנים בפנים, ולא אחור באחור. "אחור באחור" זה מה שנאמר: "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ". זה כמו אדם שיושב לאכול גלידה, ורואה איזה חתול בחצר, ומרוב רחמים הוא זורק לו את השאריות מאחורי הגב. חס ושלום, כך הנביא מאשים את עם ישראל: "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ". אבל אנחנו לא רוצים קשר כזה של גב אל גב, אנחנו רוצים להיות פנים אל פנים.

אור של אלול

וכעת מגיע הטוויסט בעלילה. הקדוש ברוך הוא, בחסדו הגדול, יודע שקשה לאדם להניע את עצמו. פעם הייתה לי איזו שעת רצון מאוד גדולה, וקיבלתי על עצמי קבלה להגיד "בורא נפשות" רק מתוך סידור. זה החזיק מעמד בדיוק יום. אחרי יום זה כבר היה לי מאוד מאוד קשה. אז הקדוש ברוך הוא, בחסדו, יודע שלמרות שאנחנו מאוד אוהבים אותו, ולמרות שיש לנו נשמה טהורה – לא כל בני האדם מסובבים את המפתח ו… הופ! ישר קמים, צועקים ומתפללים לה'.

אז איך מניעים את גלגלי פנימיות הרצון של האומה הישראלית, פנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא, וגם פנימיות הרצון של כל אחד ואחד מאיתנו? איך מניעים את התהליך הזה, שנרצה להיות בקשר אמיתי עם הקדוש ברוך הוא? אנחנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת" – שבאמת זו תהיה פנימיות הרצון שלנו, שבאמת נהיה פנים אל פנים. איזה רעיון יש לקב"ה כדי שבאמת יתחיל לזרום בנו חשמל אלוקי?

בחסדו הגדול ברא לנו הקדוש ברוך הוא את הבריה שנקראת חודש אלול. ולכן זו תכלית בפני עצמה, עניין גדול בפני עצמו. בעל התניא אומר בשם הבעל שם טוב הקדוש, שהאור של הקדוש ברוך הוא שמאיר בחודש אלול הוא מיוחד במינו, ויש בחינה מסוימת שבה זה אור גדול יותר ממה שיורד בראש השנה, ביום הכיפורים, בסוכות ובשמחת תורה – ביחד. אני לא יודע מה זה "ביחד", אני לא רוצה לעשות קומבינות. אבל דבר אחד אני כן יודע: זה אור מאוד מאוד גדול. ומהו האור הגדול הזה? שמאירות בו י"ג מידות הרחמים.

עם הרב אליהו בחדר הר"מים

איך הקדוש ברוך הוא יוצר את התהליך הזה? אומר בעל התניא: המלך בשדה. נסביר את זה בצורה פשוטה. תארו לעצמכם שבמקומי יושב כאן הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה. וואו, איזו התרגשות. כולם יושבים יפה, לבושים כמו שצריך. עצם הנוכחות שלו מעוררת בנו השראה, התפעלות, אמונת חכמים והתחזקות. עכשיו, תארו לעצמכם שלאחר השיעור הרב אליהו קורא לאחד התלמידים, נכנס איתו לחדר של הרמ"ים, ואומר לו: "תדע לך, שהסיבה היחידה שבאתי לכאן היא לא בשביל לאכול קצת קרקר, לא בשביל לראות את תלמידי הישיבה ולא בשביל לדבר עם הצוות. באתי לכאן רק בשביל להיפגש איתך". אותו אדם פשוט יימס כמו שוקולד… כולנו נעמוד משתאים, לא מאמינים. הרב אליהו ירד ממקומו ובא במיוחד כדי להיפגש את אותו בחור. כולנו נדחף אותו לפגישה, כי הוא בכלל לא משער בנפשו שהרב, כשהגיע לכאן, הגיע במיוחד בשבילו.

זה בדיוק העניין של "המלך בשדה". הקדוש ברוך הוא בחודש אלול רוצה לומר לנו דבר אחד. לכל אחד מאיתנו יש המון עיסוקים מלבד הקדוש ברוך הוא. זה טבעי. יש לנו גוף, ויש לו מאוויים ורצונות. אדם שנעלב כשמבזים אותו – זה טבעי. יש לו אגו, יש לו אישיות, וכשפוגעים בו זה כואב. אף אחד לא לימד אותנו איך לאכול ארוחת צהריים, ואף אחד לא לימד אותנו לאהוב חופש ונופש. לא היינו צריכים להשתתף באף שיעור כדי ללמוד שמגנום זה טעים… זה פשוט טבעי. ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, עם גוף גשמי שיש לו רצונות, עם רצון לישון כשעייפים, או אפילו לישון עוד קצת. את כל זה לא לומדים בבית ספר.

אבל כיהודי, שיש לו נשמה טהורה, מתעוררים גם געגועים וכיסופים גדולים להיות פנים אל פנים עם הקדוש ברוך הוא, לחדש את הברית איתו ולשים אותו במרכז החיים. בחודש אלול הקדוש ברוך הוא, כביכול, מתפשט מכל הפמליה שלו, לובש טריקו, סנדלים בלי גרביים, מגיע אל כל יהודי בעולם ומנער אותו: "שניאור, תתעורר! המלך בשדה, מה אתה מסתכל כמו בול עץ? תתעורר, חודש אלול". זה "המלך בשדה". הקדוש ברוך הוא מתפנה מכל עיסוקיו, כביכול, מגיע לכל יהודי ואומר לו: "וואו… אפשר לעשות איתך סלפי?".

לעשות נחת רוח

משל למה הדבר דומה? לפני כמה שנים היו שלוש מערכות בחירות. שלוש פעמים ברצף עם ישראל הלך לקלפי. בפעם השלישית ראש הממשלה החליט להגיע בעצמו לשוק מחנה יהודה. כך היה. מרגע שהודיעו שהוא מגיע, ובאיזה מקום הוא אמור להיות, המון אנשים נהרו לשם. הוא הסתובב בין האנשים, ופתאום הוא ראה ילדה קטנה עם כמה שיניים חסרות. הוא ניגש אליה ושאל: "איך קוראים לך?" – היא אמרה את שמה, והוא חייך ואמר לה: "אפשר לעשות איתך סלפי?". באותו רגע היא שכחה את כל מה שמסביב. היא נהייתה כוכבת. יותר מכוכב נולד. ראש הממשלה רוצה להצטלם איתי? סלפי?!

שוב, זה כביכול בדיוק מה שקורה בחודש אלול. הקדוש ברוך הוא, המלך, בא לשדה. הוא פונה לכל יהודי – וכביכול הוא אומר לכל אחד: "אפשר לעשות איתך סלפי?".

כל שנה אנחנו מוסיפים עוד נדבך לביאת משיח צדקנו בראש השנה וביום הכיפורים. אבל לפני זה יש תחנה שעומדת בפני עצמה, גם אם לא יהיה ראש השנה ולא יום הכיפורים. חודש אלול הוא התחנה שבה אבא שלנו בא אלינו בלילה שלפני השינה, ויושב על המיטה שלנו.

"וואו" אישי לכל אחד

נספר משהו על הקדוש ברוך הוא: אחרי שאברהם אבינו עשה ברית מילה בגיל תשעים ותשע, כתוב "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". זהו הפסוק הפותח את פרשת וירא. שואלים המפרשים: למה "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'"? מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאברהם אבינו? נאמר את התשובה של הרמב"ן, תראו איזה יופי: הקדוש ברוך הוא לא רוצה מאברהם כלום. ביקור ידידות. הוא רק אומר לאברהם אבינו: אברהם, היי, זה הקדוש ברוך הוא – I love you. אני אוהב אותך. זה הכל. "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" – גילוי שכינה כזה גדול, שהקדוש ברוך הוא מתגלה לאברהם אחרי ברית המילה, וכל זה בשביל להגיד לו: אברהם, וואו, אני מתפעל ממך.

בפרשת הנשיאים בסוף פרשת נשא, קוראים שתים עשרה פעמים את אותם שישה פסוקים בתורה. ושואל הרמב"ן: למה לא לכתוב פעם אחת, ואז להוסיף "וכן על זה הדרך"? למה צריך לחזור שתים עשרה פעמים על אותו דבר? הרי כל האנשים כבר מכירים את הטעמים, אומרים את זה עם הבעל־קורא: "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת"… תשובת הרמב"ן פשוטה מאוד: "לחלוק כבוד ליראיו". הקדוש ברוך הוא אומר: אני חוזר שתים עשרה פעמים, כי כל נשיא שהביא לי מתנה – אני אומר לו "וואו". לכל אחד "וואו" בפני עצמו. לא "וואו אחד לכולם", לא "וואו, וכן על זה הדרך" – אלא וואו אמיתי לכל אחד.

אם כן, זה חודש אלול. הקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לכל יהודי ויהודייה: אתה הדבר הכי יקר בעולם. רק צריך לפתוח את הלב ולהאמין בזה, להרגיש את זה. בתפילה, בדיבור עם ה', לפני שהולכים לישון – להרגיש שמלך מלכי המלכים פה, שה' איתנו, והוא אוהב כל אחד ואחד מאיתנו. שנה טובה. תיכתבו לחיים טובים וארוכים.

מתוך הספר החדש "לגעת בלב – לב המועדים", בהוצאת ישיבת נחלת ישראל