בעיצומו של יום ישבתי במרפאת שיניים בירושלים, ממתין לטיפול שורש. בינתיים שמעתי קידוח בלתי פוסק בטיפולו של המטופל שקדם לי, קידוח שהזכיר חפירות ארכיאולוגיות יותר מאשר טיפול שיניים. היו לי שתי אפשרויות להעביר את הזמן. הראשונה הייתה נצחית וקדושה – ספר תהילים לבן עם פירוש לכל מילה קשה. מאידך על המסך הגבוה הוקרנו סרטוני הנפשה של טום וג'רי, החתול והעכבר האגדיים. בפשטות היה כאן יצר טוב מול יצר רע, רע אבל לא ממש נורא, הרי מילי דשטותא זו גם עצה עיקרית לשמחה.
בחרתי ביצר הטוב והתחלתי לקרוא את התהילים היומי לי"ג בחודש, פרק ס"ט:
"למנצח על שושנים לדוד; הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש; טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני; יגעתי בקוראי, ניחר גרוני, כלו עיניי מייחל לאלוקי; רבו משערות ראשי שונאי חינם…".
לפעמים קשה לי לקרוא את ספרו של ראש החוזרים בתשובה – דוד המלך. אדם מעדיף לחשוב שמציאות חייו נעימה וטובה, שהוא מצליח פחות או יותר, יש לו גם עולם הזה וגם עולם הבא, ורק מדי פעם, כשהוא נתקל באיזו בעיה, הוא נאלץ לפנות לקדוש ברוך הוא שיעזור לו. למרות שיש בתהילים פרקי תהילה נשגבים על גדולת הבורא ויופי הבריאה, מחבר תהילים נשמע לרוב כאדם נרדף ומיוסר, ומציאותו העיקרית היא זעקה לה' שיצילו מכל צריו וצרותיו, ואפילו מעצמו – "ראה מסוכן כמוני, טורף בלב ימים".
רציתי להירגע מעט מהמתח הקיומי, ונשאתי את עיניי אל המסך לסרטון ההנפשה של טום וג'רי. ג'רי העכבר נסע באותה שעה על מכונית זעירה ברחבי הבית, ואחריו דלק במכוניתו טום החתול. ג'רי הבחין כי הוא מתקרב למדרגות יורדות והצליח לסובב את ההגה בחראקה, וטום המטומטם התדרדר עם מכוניתו במדרגות, התהפך ונמחץ…
המרדף נמשך. טום מצא באחד מחדרי הבית מטוס עם שלט רחוק והצליח לרדוף אחרי ג'רי, לגלחו עם הפלופלור ולהעיפו לעבר השמיים. ואז טום פגע לרוע מזלו בספייק הבולדוג המתנמנם במלונתו…
באותו רגע ג'רי הצליח לנחות עם בגד מחבל הכביסה. טום הכין שולחן וצלחת לקראת הארוחה שג'רי יהיה בה המנה העיקרית… לא רק שג'רי מצליח להתחמק בסיוע המנפיש (אנימטור), אלא שאחר כך ספייק מנחית מהלומות נוראות לטום. וכאשר ספייק מגדיש את הסאה, מטוס השלט-רחוק מתפוצץ עליו והוא הופך לעפר ואפר, לשמחת טום שניצל ממוות בטוח… אחר כך ספייק קם לתחייה בסיוע המנפיש, וממשיך לרדוף אחרי טום…
חייכתי וחשתי: הנה, גם בסרט ההנפשה המבדח הזה יש מרדף בלתי פוסק, ואין רגע בלא פגע.
באותו רגע הזוי, כאשר טום וג'רי משתוללים מעל ראשי, טרטור המקדחה נשמע מהדלת מולי, והמילים הקדושות והנצחיות טמונות בתהילים שבכף ידי, חשתי בתובנת אמת יסודית: העולם הזה הוא למעשה מקום מסוכן, והאדם זקוק לרחמים בכל שנייה ממש. אפילו אם האדם יהיה מלובש למשעי ויחשוב שהוא מישהו, האמת היא שהוא תלוי על בלימה, הולך כל רגעיו על סף תהום, נמצא במלחמה בלתי פוסקת, והקדוש ברוך הוא מצילו בכל שבריר שנייה, ממש כמו המנפיש שמציל את טום וג'רי וגם את ספייק…
מקדחת השיניים פסקה לטרטר, וכעבור רגע איש מעונב יצא מחדר הטיפולים עם עיניים מזוגגות וחיוך עקום. הרופא קרא בשמי ממעמקי החדר. נכנסתי פנימה מחבק אל חזי את ספר התהילים, כיאה למי שמשתייך לחילו של דוד המלך.
