לפעמים זה לא שאנחנו נכשלים, זה לא שהמצב באמת גרוע, אלא שהמערכת שלנו נמצאת בעומס יתר. ולפעמים אנחנו באמת נכשלים, והמצב באמת גרוע, ועדיין – אם היינו יכולים לדלל את הסבך, לנקות שולחן, לאפס את כל ה"אפליקציות" שיושבות לנו על משאבי הזיכרון והריכוז – היינו מגלים אפשרויות יציאה גם מהמצבים הכי מורכבים, הכי מייאשים.

בפרק הזה נלמד איך לעשות בדיוק את זה. איך להתנער מהעייפות הנפשית שאוחזת אותנו כשאנחנו מתבוננים ברשימת המשימות־הנחוצות־באמת שמונחת לפנינו, איך לצאת מהעצבות שמחלחלת לתוכנו כתוצאה מכישלונות רבים שידענו, חולשות רבות שאנו מכירים בקיומן. איך להיות בשמחה.

מצווה אחת שנותנת חיים

יש קטע בתלמוד הבבלי שהוא כמעט "הזוי" במונחים "דתיים". כתוב כך (מכות כד, א): "תרי"ג מצוות ניתנו לישראל, בא חבקוק (הנביא) והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב ד)". רגע, מה? מי שקשה לו יכול לוותר על 612 מצוות, ולהסתפק באחת?

לא ממש. מה שצריך זה להאיר את כל המצוות ואת כל המשימות באורה של מצווה אחת – "צדיק באמונתו יחיה". בפסוק הזה הכול שלם: אני צדיק, יש לי אמונה, האמונה נותנת לי חיים. אין פה חיסרון והשלמה, אין פה מצוי ורצוי, אין פה נקודת מוצא ויעד. כל מה שצריך להיות – כבר קיים.

וזאת האמת לאמיתה, כי הקב"ה נמצא כאן, אתנו, ממש, עכשיו. כי כל ההסתרים והצמצומים, והמסכים והגבולות, והגשמיות והגסות, והטומאות והקליפות – כולן קיימות רק לעינינו. הקב"ה רחוק? רק לעינינו. יש לנו הרבה עבודה? רק לעינינו. בית המקדש חרב והנבואה הסתלקה? רק לעינינו. נכון, זו המציאות שלנו, זו האמת שלנו, אבל זו לא האמת לאמיתה – זו לא האמת שלו.

האמת לאמיתה היא שבריאת העולם לא שינתה דבר אצל א־לוהים: כמו שלפני הבריאה הוא היה מלא את הכול, כך היום הוא נמצא ונוכח בכול. אין עוד מלבדו. כמו שאז, באַיִן שלפני ההיסטוריה, הכול היה חדור באור א־לוהי, כך היום כל מה שקיים בעולם חדור באור א־לוהי.

כדי לשאוב כוח, אנחנו מוכרחים לעלות למעלה, לצאת החוצה. לסגור עיניים, ולראות שקוף. דרך כל מה שמקיף אותנו, דרך כל מה שאנחנו מכירים ויודעים. להיות, אפילו רק לכמה רגעים, באמת לאמיתה שלו. לזה קוראים אמונה, והיא מרווה ומשקיטה ומשמחת מעבר לכל גבול.

"לפני" ו"אחרי"

עם אמונה, אנחנו הופכים ברגע אחד מהעני הכי מרוד לעשיר הכי מופלג. לפני: אני הטיפוס הכי פגום, שגר בבית הכי רחוק, בשכונה הכי זנוחה, בעיר הכי תקועה. כל היום אני דואג מה יהיה, ממה אשלם, מתי יבואו לעקל לי, לעצור אותי, לגבות ממני. אחרי: אני פותח את הדלת ומגלה שהמלך בעצמו עומד בפתח ביתי. בא אליי. מתארח אצלי.

מהמדיטציה היהודית הזו אנחנו מרוויחים שני דברים יקרים: אחד – מחדשים את הכוחות, שואבים חיים חדשים; ושני – אנחנו משמחים גם את ה' יתברך, כי כשאנחנו מחזקים בתוכנו את נקודת המבט של האמונה – אנחנו מחזקים אותה ומגשימים אותה בהוויה כולה. הופכים את האמת שלו להיות האמת הפשוטה והמוחשית של כל העולם כולו. וכשה' שמח בנו, אנחנו שמחים לא רק בשמחתנו אלא גם בשמחתו.