שמיניסט יקר שלום וברכה,
אני פוגש כל שנה מאות שמיניסטים, ואני מודע לקושי בקבלת ההחלטה לאן להמשיך בשנה הבאה.
מצד אחד, יש כל כך הרבה אפשרויות ומסגרות – צבא/ עתודה/ מכינה/ ישיבת הסדר/ ישיבה גבוהה ועוד, ובכל אחת מהאפשרויות יש מגוון כה רב. השפע הזה מבלבל ומקשה מאוד על הבחירה.
מצד שני, הבחירה הזאת היא כל כך משמעותית, הבחירה הזאת במידה רבה תקבע את הדברים החשובים ביותר בחיינו, את תפיסת העולם שלנו, את דרך החיים שלנו.
לפעמים מתחשק פשוט להחליט וזהו, לגמור עם העניין ולהפסיק את הלבטים, אבל אז יתכן שלא תעשה את הבחירה הנכונה בשבילך. אנו ננסה בסדרה של חמישה טורים קצרים לתת דרך לבחירה, ונתחיל בצעד הראשון – שהוא אולי הצעד החשוב והמשמעותי ביותר: הצבת החזון.
בספר 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' שואלת אליס את החתול – "האם תוכל לומר לי, בבקשה, איזו דרך עליי לבחור מכאן?", "זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך…" אמרה אליס. "אז לא משנה לאן תלכי", אמר החתול.
הדבר הראשון שצריך לדעת הוא לאן אתה רוצה להגיע, "סוף מעשה במחשבה תחילה". שאל את עצמך: מי אני רוצה להיות בעוד עשר שנים?
דמיין את עצמך בעוד עשר שנים, אילו תשובות היית רוצה לקבל על השאלות:
· אילו דברים בניתי בעצמי?
· איזה ידע קניתי?
· אילו מידות בניתי באישיותי?
· מה מוביל את חיי?
· איזה טוב אני מביא לעולם?
· איזו משפחה הקמתי?
ככל שתטיב לצייר לעצמך מי אתה רוצה להיות בכל מעגלי חייך, תוכל לדעת מה אתה מחפש לקבל במסלול שבו תבחר, ותוכל להתחיל לצעוד לבחירה מושכלת.
אני יודע שחלק מכם אומרים – מניין אני יודע מה אני רוצה להיות בעוד עשר שנים? ואני אומר לכם – מתוך ניסיון עם מאות אנשים שפגשתי – שגם אם אתה לא יודע, הלב שלך יודע. קח לך זמן להתבוננות, שאל את עצמך את השאלות וחכה לקבל את התשובות. אם תהיה סבלני ונינוח הן יגיעו.
אוסיף עוד דבר קטן לסיום: יש לנו נטייה לא להשאיר שאלות פתוחות, אבל בשאלות גדולות באמת כמו מה החזון שלי, צריך להיות אמיץ ולהסתובב עם השאלה פתוחה יום־יומיים ולעיתים שבוע, עד שהלב שלנו יתן לנו את התשובות העמוקות לשאלות החיים.
יהיה לנו שבוע של התבוננות בשאלה החשובה ביותר – מי אני באמת רוצה להיות?
ונמשיך בשבוע הבא.