איך בבית?… נהנים?

מה גומר אותנו בבית הסגור הזה? למה אנחנו מרגישים כלואים? מסתבר שארבע קירות לא ממש עושים לנו את זה. לא שאנחנו כאלה צרכני אוויר ונוף גדולים, אלא שאנחנו רוצים לבחור להיות בבית, לא שיכריחו אותנו להיות בו. כמו צום, פתאום כולם רעבים, פשוט כי אסור לאכול.

ממש מוחין דקטנות. מכירים? הרגע הזה שאתה מרגיש כלוא בתוך עצמך? כאילו אין לך אוויר, לא מרחבים, שום נוף פנימי. איזה גוש של ריק בראש, ועוד אחד, לא פחות גדול, בלב. כאילו אין לנו בכלל רצונות, חוויות, תחושות. מין סתם כלום כזה שלא נגמר.

זה הרגע הגדול, הרגע שבו אנחנו מגלים מה יש לנו ומה לא כל כך.

אוהבים את המשפחה? כמה מ-1 עד 10?

יופי, עכשיו נצמיד אתכם אחד לשני 24/7, ותענו שוב כמה אתם אוהבים אותם?

הרגעים המתים האלו הם הרגעים שנותנים לנו נקודת מבט חדשה על עצמנו, מה הנקודות הכי פנימיות שלנו, אלו שלא נעלמות ברגעים החלולים והריקים. אז מה נשאר לנו אחרי שהכל נעלם? מה לא הולך לאיבוד בתוך כל החור השחור הזה? מי שלא יודע לענות על השאלה הזו יישאר שם בפנים.

עם ישראל איבדו כמעט את הכל במצרים, הם כמעט נבלעו בחור השחור של הכלום הזה. מצרים, חשבתם על זה פעם, כמה צר ומחניק שם? אין אוויר, לא עתיד, אפילו לא עבר. אתה קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר גמור למיטה, קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר גמור למיטה, קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר גמור למיטה. רק לקרוא את זה מחניק אותנו עד אימה.

אז מה נשאר להם בסוף?

רק נקודה קטנה: אמונה.

קלטתם? אחרי הכל, את זה הם לא איבדו. הם בטוחים שיש מי שהולך לגאול אותם. מגיע אחד ממדין שמבטיח הבטחות הזויות כמו גאולה, והם צועקים "כן". שום ספקות, שום ציניות, באמונה פשוטה ותמימה.

ומי שלא האמין – נשאר במצרים, נשאר כלוא בכלום הזה ומת במכת חושך.

מי שלא מאמין שיש דרך החוצה, פשוט לא יוצא. מי שלא ברור לו שיש אור בקצה המנהרה, לא נגאל. אבל מי שמאמין, מי שנשארה לו בסוף נקודה אחת שלא נבלעה בריק הזה, פשוט ייגאל.

פסח זה החג לכל החנוקים, הריקים, הגמורים, שברור להם שאפשר אחרת. לכל מי שאיבד את הכל חוץ מאת התקווה שהגאולה בוא תבוא. שמסתכל לריק בעיניים, ויודע שבסוף בסוף הוא רק אפיזודה חולפת.

ועכשיו השוס הגדול. אנחנו לא היחידים בבידוד ובהסגר. ה' נמצא בהסגר כבר די הרבה זמן, "עמו אנכי בצרה". הוא יושב שם, בסבלנות אין קץ, ופשוט מחכה לנו שנרצה להיגאל כבר. לא רצון בכאילו-כזה, אלא רצון פשוט ואמיתי שהגאולה תגיע כבר.

אולי כל הבידוד הזה, הריק הזה שיש לנו, יזכיר לנו כמה כולנו בבידוד בלי משיח ובלי בית מקדש. וכמה ה' כבר מחכה, וכמה הנשמה שלנו כבר מחכה, בתוך הכלום של הגוף. וכמה הגאולה כבר ממש כאן, מחכה שפשוט נרצה אותה באמת.

פסח כשר ושמח שמח שמח!