הלו!
מה אתה בוהה?
למה, לא ראית אף פעם מישהו מיואש?
אז עכשיו אתה רואה.
טוב לך?
*
"בוקררררררררררררררררררררר טובבבבבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"זה איחול? זו תפילה? קביעת עובדה?"
"מה נפלת כבד על הבוקר, פשוט בוקר טוב".
"לא כבד, ממש לא כבד. רק כשמישהו נעמד לידך ומחליט בשבילך שזה בוקר טוב עוד לפני שהוא אימת את הקביעה מול המציאות בשטח, זה יכול לשבש את המוח. לכן רק וידאתי מה הסטטוס של ה'בוקר טוב' שלך".
"וואי, וואי, אז באמת נפלת כבד. תרגיש טוב אח שלי".
"אח שלך? לא יקירי, ממש לא אח שלך".
"דווקא נראה לי שאנחנו ממש אחים. נעים מאוד, שֵׁבֶט".
"שבט? איזה שם טיפשי. פעם קראו לי ככה. היום השתדרגתי וקוראים לי מַטֶּה".
*
"תגיד, מה הסיפור שלך? תראה את השמים, השמש היפה, העולם הזורח. תן חיוך, הכל לטובה".
"יאללה יאללה, תן חיוך, הכל לטובה. למה אתה מבין בכלל משהו אתה?"
"אולי אם תסביר לי אני אבין".
"מה יש להסביר? החיים פשוט דפוקים, דפוקים, דפוקים. המחשבה הראשונה שלי על הבוקר היא: 'איזו טעות של טירונים, למה קמתי?' מהרגע הזה זה הולך ונהיה גרוע יותר ויותר. אין לי בשביל מה לחיות, אין לי שום דבר שיחיה אותי".
"אוי".
"ממש אוי. אתה לא מבין, אני משחזר אחורה את כל מה שעשיתי בחיים האלה ומנסה להבין מה בדיוק עשיתי, במה התקדמתי, ופשוט אין לי שום תשובה טובה. התפילה שלי יבשה כמו הנגב. התורה שלי, זו שכולם מספרים כמה היא החיים בעצמם, אז אצלי היא סם המוות. איך שאני מתיישב ללמוד אני נרדם, מתקשה להתקדם שורה וחצי. לא מוצא טעם במצוות, לא בדברים שקשורים ליראת שמים. פשוט חתיכת עץ יבש, זה מה שאני".
"וואו, אחי, קשה לשמוע. זה תמיד היה ככה?"
"לא תמיד. פעם הייתי שבט כמוך. מחובר".
"לא באמת!"
"כן, כן, ממש באמת. פעם הייתי חלק מהאילן, חי, נושם, קשור לשורש שלי. כשאתה קשור לשורש אז הכל מואר, מלא בטוב ובחיים. אבל אז התחלתי להתנתק ולהתייבש, הפכתי למטה, ומאז החיים דפוקים. ואם אתה שואל בכנות, אז אני מרגיש שכל מה שהיה פעם פשוט היה דמיון. לא באמת הייתי מחובר, ולא באמת היה לי טוב, סתם דמיינתי".
*
"עכשיו תקשיב טוב, זה לא רק אני והחיים שלי. כולנו תקועים".
"דבר בשם עצמך, אני ממש לא מרגיש תקוע".
"פשוט כי אתה לא מבין כלום. פעם כולם באמת היו מחוברים, מוארים כאלה, היה בית מקדש, היו צדיקים, העולם היה מחובר. היום זה אבוד, עולם מרוסק ושבור, כמה שלא תהיה מואר היום זה כלום ושום דבר ביחס למה שהיה להם פעם".
*
"אז זהו? הרמת ידיים?"
"יש לך הצעות טובות יותר?"
"האמת שכן, יש לי הצעות טובות יותר. לא נראה לי שיש מצב תקוע. יותר מזה, אם אני מבין נכון כל מצב אפשר למנף.
המטה הוא לא רק יבש ומנותק, הוא גם חזק ועוצמתי. אז נכון, אין לך את כל הרגש, החיים, האור והקשר שהיו לך כשהיית שבט, אבל היום יש לך משהו אחר שהוא לא פחות חזק – קוראים לזה עקשנות, והיא יכולה להגיע עד מסירות נפש. כשאתה מטה אתה מסוגל לתת פייט שהשבט הרך לא יכול לתת. להסתכל לייאוש ישר בעיניים ולהחליט שאתה לא מוותר ויהי מה. למה? ככה! לא כי יש הסבר או רגש אלא פשוט כי ככה החלטת.
להיות מטה זה להיות חזק, קשוח ועקשן. ואם היום אתה מטה ולא שבט, ואולי כולנו מטה ולא שבט, זה אומר שזה בדיוק מה שמצופה מאיתנו…
להילחם ולנצח".
