בואו נדבר על אהבה.
אח… איזה כיף! מי לא אוהב אהבה?
אני כאן היום כדי לשווק לכם את האהבה כדרך חיים.
למה? כי אנחנו לא משתמשים בה מספיק, לא משתמשים בה מספיק בכלל.
אז ברשותכם, אציג לכם את המוצר:
מה זו אהבה כדרך חיים?
זה אומר שנקודת המוצא שלך היא אהבה. אתה לא מחכה שמישהו יוכיח לך שהוא ראוי לאהבה שלך, אתה קודם כל אוהב אותו, ורק אם יוכח אחרת, זה ישתנה. זה אומר שאתה אוהב גם את הילדים בכיתה שאתה פחות בקשר איתם, את השכן שלך, את המוכר במכולת ואפילו אנשים שאתה פוגש עכשיו לראשונה, גם אם אף אחד מהם לא עשה לך טובה אישית או אמר מילה טובה, גם אם מעולם לא דיברתם ואתה גם לא מתכנן, אתה אוהב אותם כי בעצם, אין סיבה שלא.
אהבה כדרך חיים היא הסתכלות על העולם דרך עיניים של אהבה.
למה לכם בכלל?
כולנו צמאים לאהבה, גם לתת וגם לקבל, כל הזמן.
לפעמים אנחנו מתרגמים את זה לא נכון ומחפשים את האהבה האבודה במקומות כמו כבוד, הישגים, תחרותיות ודריכה על אחרים, כשלמעשה, אנחנו רק צריכים להרגיש אהובים. ככה סתם. בלי סיבה.
כשאנחנו מרגישים אהובים, יש לנו יותר ביטחון ויותר כוח להתמודד עם משברים, להגשים חלומות ולהאמין בעצמנו. כשאנחנו אוהבים אנחנו מקבלים סיפוק, אושר ורצון לתת מעצמינו.
אם נקודת המוצא של כולנו הייתה אהבה, הייתה מתחילה פה מהפכה אמיתית! האסונות היו פוחתים וההישגים היו עולים.
כאשר תאמצו את האהבה כדרך חיים, אתם תקבלו יותר: יותר דלתות ייפתחו בפניכם, היום-יום שלכם ייראה חיובי יותר, תצליחו יותר ביעדים שאתם מציבים לעצמכם, תקבלו בחזרה יחס הרבה יותר נעים ועוד ועוד ועוד.
כמה עולה?
כלום.
כלום כלום. בלי אותיות קטנות.
חסרונות? תופעות לוואי?
– מאוד ממכר. ברגע שנחשפת, אתה עלול להתמכר לתחושה הכיפית והחיובית ולא לרצות להפסיק לעולם.
– מדבק. ברגע שנדבקת, כל הסובבים אותך בסיכון גבוה.
האם זה שימושי?
לחלוטין! משדרג כל מערכת יחסים! מול עצמכם, מול הקדוש ברוך הוא, מול חברים, מול ההורים ומול אתגרים שונים.
אז למה לא משתמשים בזה כל כך?
בהקדמה של הספר 'מסילת ישרים' כותב המחבר שהוא לא הולך לחדש דבר, כי הדברים ידועים לכל, אבל דווקא בגלל שהם כל כך ידועים ודווקא בגלל שהם כל כך בסיסיים, הרבה פעמים שוכחים אותם ולא מקפידים לשנן אותם. אני חושבת שהסיפור של האהבה דומה: מרוב שהיא נגישה ובסיסית, אנחנו קצת שוכחים ליישם אותה ולהטמיע אותה בחיי היום יום שלנו.
הכל טוב ויפה, אבל מה עם טיפ מעשי?
לפני מספר שנים למדתי ליצנות רפואית ושם למדתי טכניקה מדהימה שהשפיעה עליי מאוד ומלווה אותי עד היום.
המורה חילק לנו אפים אדומים ואמר לנו שברגע שאנחנו חובשים את האף האדום, כל מי שאנחנו מסתכלים לו בעיניים, נגיד לו בלב שאנחנו אוהבים אותו. הוא לא שומע את זה כמובן, הרי רק אמרנו בלב.
ניסיתי את זה, ומה שקרה זה פשוט וואו. ההשפעה של ההתכווננות הקטנה הזו עצומה! כל כך עצומה שקשה בכלל להסביר. כמו קסם, הכל פשוט מתרכך, השיח יותר נעים, האנרגיות אחרות ומדביקות את מי שמולנו. כל ההתנהלות שלך הופכת להיות ממקום חיובי ומרומם, זו חוויה אמיתית. כמה כוח והשפעה יש לתרגיל הפצפון הזה. אפשר להשתמש בו כל הזמן, מול כל אחד, בלי שאף אחד שם לב, וזה מרגיל אותנו להיות בנקודת מוצא של אהבה. כולם יוצאים מורווחים, ואתם בעיקר.
וכן, זה עובד גם במריבות, גם מול אנשים שמעצבנים אתכם וגם מול ההורים. מניסיון.
בקיצור, לא נראה לי שיש כל כך מקום להתלבטות.
מתנה עצומה מונחת על ידכם באפס סיכונים ומאה אחוז רווח,
לא תיקחו??
