שלום חברים! אנחנו מצויים בימים שמחים – ימי ניסן. כידוע, כל חודש ניסן הוא חודש חגיגי, ובכולו לא אומרים תחנון. חסידים מספרים על ה'דברי-חיים' מצאנז שהיה נוהג ללבוש את השטריימל החגיגי, שחסידים נוהגים ללבוש בשבתות וימים-טובים, לכל אורך ימי ניסן. הוא הסביר שכל חודש ניסן הוא בבחינת יום טוב, והוא לא רק הכנה לליל הסדר. מראש חודש ניסן אנחנו לא רק מתכוננים, אלא נמצאים כבר בעצם העניין.
חיסון רוחני
בחודש ניסן, ובמיוחד בשבוע של פסח, אפשר לקבל חיסון רוחני שיכול להועיל לנו לכל השנה. הרמח"ל אומר, שהסוד של המצה משפיע על עבודת ה' שלנו כל השנה. הוא מתבטא, שהחמץ, הבצק המותפח, הוא: "קל העיכול וטוב הטעם". הוא מוסיף עוד, שכך באמת המצב "הנרצה", כלומר שהמצב הרצוי לאכול את הלחם, הוא המצב של לחם שעבר תפיחה והחמצה. אז הוא קל לעיכול, ובעל טעם טוב.
הרמח"ל ממשיל את החמץ ליצר הרע, ומסביר שיהודי צריך שיהיה לו קצת יצר הרע. שיהיה במידה. המצב הראוי הוא, שבן אדם עסוק בענייני העולם הזה: בונה לעצמו בית, מקים משפחה והולך לעבודה. כדי לפתח את כל הצדדים האלה, צריך שיהיה קצת יצר הרע שידאג לקיום הגשמי. אבל שוב – צריך לנהל אותו שיהיה במידה. שהיצר יהיה תחת ויסות, שמכוון בסופו של דבר לעבודתו יתברך.
המצווה שהקב"ה נותן לנו בפסח, לבטל לגמרי את החמץ, שהוא משל ליצר הרע, נותנת לנו כוח אחר כך במהלך כל השנה, שהעיסוקים הגשמיים שלנו יהיו במידה. המצה גורמת שהעיסוקים הרבים לא ישכיחו מאתנו את ייעודנו ואת תפקידנו. בשבוע הזה, שבו עם ישראל מקיים את המצוות של הימנעות מחמץ ואכילת מצה, אנחנו מקבלים כוח לאזן את כל העניינים הגשמיים במשך כל השנה כולה.
המצה היא מתנה גדולה מאוד. לעומת הסוכה, שבה האור הרוחני מקיף אותנו, בפסח המצה נכנסת אל קרבנו. הזוהר הקדוש קורא למצה "מאכל האמונה" וגם "מאכל הרפואה". שני העניינים הולכים יחד. כשיש לאדם אמונה בכוח המיוחד של המצה, שלמרות היותה מאכל גשמי היא כולה רוחניות וקדושה, הוא יקבל רפואה לכל השנה. לפעמים אנשים רואים קושי בהימנעות מחמץ ובאכילה האינטנסיבית של 'רק מצה'. צריך להבין שהקב"ה נתן לנו תרופה שנתית, שלוקחים אותה במשך שבוע. לא רק שהיא מביאה שמחה גדולה בפסח, היא גם מתקנת אותנו לכל השנה כולה. חברים יקרים! כשתאכלו את המצה, תרימו כוסית לחיים ותיזכרו בדברים הללו של הרמח"ל.
סוד ההרפיה וסוד הגאולה
רבי נחמן בשיחות הר"ן, באחת השיחות הראשונות שלו, מלמד איך להתנהל בימים-טובים. הוא אומר, שכאשר מגיע היום, הוא מפקיד את עצמו בידיים של הקדוש ברוך הוא, ובעצם נותן לו לנהל את כל מהלך היום. בדרך כלל, בן אדם עושה הרבה הכנות לחג, ואחר כך הוא מצפה שהכל ילך בדיוק כפי תוכניותיו וכפי רצונו. מרוב ציפייה הוא מפתח עצבים גדולים, ואם משהו משתבש הוא ממש הופך להיות מתוח וכועס, ושוכח לגמרי את הקב"ה שמנהיג את העניין. רבי נחמן משתף בטיפ: "וְדַרְכִּי, כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם, אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי, עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרךְ".
הרעיון הזה קשור במיוחד לליל הסדר. אצל רבי נחמן, כשמשהו מתנהל כפי שאני רוצה, ההגדרה שלו היא שהוא: "כסדר". לעומת זאת, מצב שבו העניינים משתבשים ולא הולכים כפי רצוני, הוא מצב שנקרא "לא כסדר". אם בן אדם אחוז בדמיונות שלו שהמציאות תתנהל בדיוק כפי שהוא תכנן, אז כשזה לא קורה ככה במציאות, הוא חווה מצב מתמשך שנקרא "שלא כסדר". התסכול שנגרם מחוסר ההצלחה להנהיג את המציאות, יכול להביא את האדם למצב שכל הטעם של החיים ניטל ממנו, וממילא כל העבודה שלו חסרת טעם.
הדרך הנכונה היא, שכאשר הוא נתקל במשהו ש"לא כסדר" הוא יקשר אותו אל ה' יתברך. אדם צריך לומר לעצמו: "ככה עכשיו הקב"ה רוצה!". עם תודעה כזאת יש לנו אפשרות להפוך מצב של "לא כסדר" למצב שהוא כן "כסדר". אותה מציאות שמתרחשת שלא כפי התוכניות שלי, היא בעצמה מתהפכת כאשר אני מעורר בתוכי מחשבה של אמונה ומקשר את המצב לקב"ה. באותו רגע של התקשרות, אי-הסדר הופך להיות כסדר.
העצה הזאת יכולה להציל כל כך הרבה אנשים! מצד אחד, לא מדובר על להיות אדיש, אלא באמת לעשות את כל ההכנות והתוכניות לחג. אבל כשמגיע הדבר בעצמו, לתת אותו לקב"ה כדי שינהל אותו. טמון בעצה הזאת סוד ההרפיה, שמשנה את כל התמונה.
ליל הסדר, זה הזמן להרפות מכל ה'נרווין' של החג, ולדעת שאנחנו מפקידים בידי הקב"ה את כל הניהול של ליל הסדר, ומתוך כך, כל מה שלא כסדר יהפוך להיות כסדר.
