פרשת בהעלותך נפתחת בנושא המנורה. במעט פסוקים התורה מצליחה לעורר יותר תעלומה מבהירות. האם צריך לציין שכשאהרן הכהן מעלה את הנרות, הנרות יאירו? ובכלל, הוראת ההדלקה כבר נאמרה בפרשיות המשכן בסוף שמות ושוב בפרשת אמור.
הופעת המנורה כאן, באמצע ספר במדבר, גם מעוררת את היותה ייחודית מבין כלי המשכן – היא הכלי היחיד שעיקר עבודתו בלילה אחרי כל שאר הקרבנות. בשעת העבודה שבת ובשעת המנוחה פעל. מה שבכלל מעורר שאלה – איך היה אור במשכן? ואיך בקודש הקודשים? האם הכל היה אפל?
את רוב השאלות האלה הבעל שם טוב הקדוש לא פותר. הכיוון שהוא מצביע אליו הוא שרוב הסיכויים שלא נצליח לפתור אותן, וזה עצמו טיבה של המנורה. כל מי שלא חי בנוח עם דברים לא פתורים, יכול להפסיק לקרוא כאן. מסתבר שבפסקאות הבאות לא נוכל לתת ערבון שתצאו עם יותר בהירות, אבל כן תצאו עם יותר השלמה עם חוסר הבהירות שכל כך אופיינית לחיים כאן עלי אדמות.
וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'. פירש רש"י, שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע, לפי שנתקשה בה וכו'. כתבו תלמידי הבעל שם טוב על הא דאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כ"ט.) ד"נתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מנורה של אש" – ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעשה המנורה יותר מן כל מלאכת המשכן? ועוד יוקשה, דהנה השם יתברך יודע תעלומות לב, וכיון שידע הקדוש ברוך הוא אשר משה לא יהיה יכול להבין מתוך האמירה והדיבור [אלא] רק על ידי ראייה, למה אמר לו מתחלה השם יתברך באמירה? למה לא הראהו תיכף מנורה עשויה?
למה דווקא המנורה היא הכלי שמשה רבינו התקשה בהבנתה? את כל המשכן וכל כליו משה הצליח להסיק מתוך מילים שנאמרו לו מה הצורה שצריכה להיות להם. זאת כבר מעלה גדולה, וקשה לדמיין קבלן שבונה ארמון על סמך מלל בהודעות וואטסאפ. ודווקא את המנורה, הכלי שאמור לתת אור ואפשרות הבחנה בצורות וצבעים, משה לא מצליח להעלות בדעתו את הציור מתוך המילים. אז ה' מראה לו. אז למה שה' לא יראה לו מראש?
אבל הענין הוא, להיות דמלאכת המשכן נגד מעשה בראשית, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נ"ה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ממילא מובן אשר למלאכת המשכן היו צריכין לידע צירופי מעשי בראשית…
חייבים להבהיר. המשכן וכל המתרחש בו הוא הרבה הרבה מעבר למקום תפילה, או עבודה, של עם ישראל כלפי אלוקיו. הוא נקודת הממסר שבין שמים וארץ. המקום שדרכו יש הזרמה של החיות האלוקית לעולם. לכן כל אחד מכלי הקודש מסמל פונקציה שקיימת בעולם. כל הטעמים קשורים ללחם הפנים. כל הריחות קשורים למזבח הקטורת. ולגבי אור, גם בפתיחת התורה יש יחס מיוחד לאור, שמשקף במידה רבה את הייחודיות של המנורה. איך היה אור וחושך לפני שהיה שמש וירח? ואיך היה חושך על פני תהום לפני שהיה אור? שוב, עלינו לאפק את הרצון הטבעי להבין, לאחוז בשכלנו את המתרחש, היות ומדובר בנקודת הממשק של האין והיש, של 'בראשית' שעובר מאי קיום לקיום, שבהגדרה נשגב מהשכל שלנו, שהרי כל השפה של שכלנו היא של העולם הזה שכבר נברא.
ללא מילים
…והנה עשרה מאמרות הן במעשה בראשית… 'בראשית' נמי מאמר הוא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה כ"א:). ומהראוי להתבונן למה לא נאמר 'ויאמר' כמו באינך [=בכל שאר המאמרות]. והוא – להיות שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה, כי בחינת המאמר אצלו יתברך שמו, הוא בחינת שפעו המתגלה אל הנבראין, כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות שבו. והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשית, דלא נאמר בו [באופן] מבואר 'ויאמר', שאינו בבחינת גילוי לנבראין. על כן נתקשה משה במעשה המנורה באמירה…
כאמור, יש זיקה פעילה בין הבריאה ובין המשכן. זיקה מדויקת. כל מאמר של תהליך הבריאה – 'ויאמר אלקים ויהי אור', 'ויאמר אלקים יהי רקיע', 'ויאמר אלקים תדשא הארץ' – מסמל ממד מסוים שה' ברא במציאות, והממד הזה משקף נתיב בריאה פעיל במציאות, נתיב שיעבור באופן מובהק יותר דרך כלי מסוים במשכן לכשייבנה המשכן.
ה' ברא את העולם באמירה. אמירה, מבאר הבעל שם טוב, כמו באמירה של אדם, מגלה משהו מקרבו. שני אנשים שבגלל הקשר העמוק שלהם קולטים אחד את השני טוב, לא צריכים לדבר הרבה, כי הם כבר מספיק מאוחדים שהם יודעים מה הפנימיות של כל אחד. כשה' ברא את העולם, הוא גילה כלפי חוץ עקרונות ומהות שהייתה סתומה בקרבו. וככה יש לנו עולם נראה לעיניים, נתון לחוקיות שניתן לעיתים לעקוב אחריה.
אבל – לא הכל גלוי. תשעה מאמרות, תשעה ממדים של גילויים מובילים לעולם שהאדם שוב ושוב חושב שהוא מבין אותו. אבל יש מאמר סתום. מאמר שאמנם בורא את המציאות אבל לא ממש מגלה אותו. הוא כל כך סתום שהוא אפילו לא נקרא 'אמירה'. 'בראשית' – זאת המילה הראשונה בתורה, שמסמלת את הדלקת המתג של אין עולם/יש עולם. איך מדליקים מתג שכל עניינו התחלה של מציאות, כולל המתג עצמו? מה היה לפני המתג הזה? איך ה' לחץ על המתג? אם הראש מתחיל עכשיו להסתחרר, אם המוח לא כל כך מצליח לעכל את מה שרשום פה – סימן שהבנתם. הבנתם שלא הבנתם. זה מאמר סתום.
המאמר הסתום הזה מקביל למנורה במשכן, הכלי שאמור להביא אור לחלל המשכן ולעולם. אור מסמל בהירות והבנה. אם אני מצליח להבין משהו, אני אומר 'אהה, אני רואה'. כשמישהו מצליח לבאר לנו עקרונות מסובכים, הוא 'מבהיר' לנו, ואנחנו שמחים שהוא האיר את עינינו. אך המנורה מסמלת לא רק את האור, אלא את עצם ההארה. את האור ואת החושך, את המציאות שמתהווה ומאפשרת בכלל אור וחושך, שצידה השני גם מציאות שמעבר למושגים של אור וחושך.
בנוגע לתשעת המאמרות האחרים ניתן לומר שיש בהם גילוי. ולכן במשכן היה אפשר לומר למשה מילים, והוא הצליח להרכיב מהמילים האלה ציור ומציאות. אבל את הכלי שככל הנראה בכלל היה חשוך בשעות האור, הכלי שמסמל את העובדה שהנה יש אור גם בלי שהאור מאיר מכלי, כי כל העולם כל הזמן מתהווה מהמקור האלוקי שמעבר לכל המושגים של אור וחושך וכללים – זה כלי שמשה רבינו לא יכול היה להרכיב ממילים. ה' היה חייב להראות לו, להאיר את העיניים שלו באור שאינו ניתן לתקשור במילים, כי שורשו במאמר הסתום, המבטא את כל מה שלא ברור לנו בבריאה, כל מה שגם קשה ומאתגר ונטול הסבר.
…והיוצר כל הוא אלהינו, ברצותו שיבין משה שהמעשה המנורה נגד המאמר הראשון דאינו מבואר בו 'ויאמר' כנ"ל, כי אינו מושג, הנה אמר לו השם יתברך באמירה. ולא השיג. אז הבין משה שהוא נגד המאמר הראשון בראשית, והבן.
חשוב לה' שמשה יבין שאי אפשר להבין. העולם שלנו כולו ארץ רקועה על מים, אור ובהירות וסדר שיושב על אדנים של חושך ובלבול ואי סדר. אמנם לא הבנת למה נפטרו לך האחיינים הצדיקים שהיו כמו בניך, למה בניך שלך אינם ממשיכים אותך, למה אתה לא כהן גדול, למה אתה לא נכנס לארץ ישראל שעמלת ארבעים שנה כדי שעם ישראל יהיו מוכשרים להיכנס אליה – אבל זה בדיוק איך שזה אמור להיות, ולכן גם מקום קבורתך – לא נודע. והבן.
