בטרם נפתח בנושא אעלה זיכרונות מן העבר. בעשור הראשון של המדינה התנהל מאבק ציבורי רחב כנגד חוק גיוס חובה לבנות. היה זה נושא שהדאיג מאוד לא רק את המכונים – בעיקר בשנים האחרונות – 'חרדים', אלא את רוב הציבור הדתי, ואף את חלקם הגדול של אנשי המסורת. כבר אז היו לרבים, גברים ונשים, חששות כבדים מעצם השרות הגורף לנשים, כשהסיבה העיקרית הייתה, כמובן, החשש מפגיעה חמורה בדרכי הצניעות.
זכורני שלפני עשרות שנים חתמתי יחד עם אלפי בוגרי צבא מכל החילות שהיו בשרות מילואים פעיל, קצינים וחיילים, על עצומה שקראה לכנסת ולממשלה לבטל את חוק שרות חובה לבנות בצה"ל. לצערנו, מאז גדל מספר המשרתות במספרים מדהימים, ובשנים האחרונות החל טפטוף גם ליחידות קרביות ולמשימות לוחמה של ממש. בתחילה ליחידה מסוימת, ובהדרגה – בשיטת 'הפיחות הזוחל' – שילובן הלך והתרחב וממשיך לגדול.
מאז שהתחילה המגמה הנ"ל, ולאחרונה ביתר שאת, הצבא מקבל בהדרגה אופי שונה לחלוטין מרוחו בעבר, מבחינת כל האווירה והלכות צניעות, ויש בזה מכשלה עצומה לבנים ולבנות, מי יכילנה?! ולצערנו, לבושתנו ולחרפתנו, לאחרונה קבע בג"צ – ההורס בשנים האחרונות באופן שיטתי את רוח האמונה, הטהרה והקדושה של עמנו בארצנו – שיש לשלב נשים בכל החילות.
אציין כי הבנות עצמן, אף הרחוקות מתורה, רובן הינן נשמות טהורות, רבות מהן בבחינת "תינוקות שנשבו", ואין כל כוונה במאמר זה לתקוף אותן ח"ו. ידוע לכותב ממקורות נאמנים, שרבות הן החיילות (לא מהמגזר הדתי) החפצות להתחבר יותר לחיי קדושה וטהרה. ולמרות כל זה, ואולי מפני כל זה, השטן מקטרג!
זמן להתעורר
כאן, אחיי ורעי, ברצוני א. לשפוך לב לפניכם, קוראים וקוראות יקרים שהינם בעלי לב ושראשם על כתפיהם, בפרט אלו שהם בעלי ראיה לטווח ארוך, על המצב ההולך ומחמיר בנושא זה. ב. לעורר על חומרת העניין והסיכונים לטווח ארוךאם מצב זה יימשך ואף יחמיר, ח"ו. ג. לחזק את התפילות שהמצב ישתנה לחלוטין. ד. לטכס עצה ביחד עם הקוראים – מה עדיין ניתן ואפשר לעשות לתיקון או לפחות לשיפור משמעותי של מצב חירום זה.
אני זועק בקול: רבנן, מחנכים, מחנכות, הורים, התעוררו! ראו מה קורה עם בנות ישראל בצבא הגנה לישראל!
הדאגה גדולה קודם כל לטהרתן ושמירת צניעותן הבסיסית של הבנות עצמן, ללא קשר לרמתן הדתית. שנית, מבחינת הכשלת החיילים והחיילות. צר לי לומר שהמצב הנוכחי דומה למדרש חז"ל, המובא בפירוש רש"י, על הפסוק בפרשת כי תשא: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב". ופירש שם רש"י: "אלהי זהב – אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו". הוא ממשיך ומביא שם משללמלך שהאכיל והשקה וקישט את בנו וציידו בארנק מלא כסף והעמידו בפתח בית שחוטאים בו, מה יעשה הבן שלא יחטא?!
גם ביחס ליראי ה' שהתרבו בצבא לאחרונה לעומת הדור הקודם פי כמה וכמה – צר לי לומר שביחידות מסוימות, בחור השומר על כללי הצניעות כמעט ואינו יכול לשרת כלל, כגון בחיל הים. גם ביחידות משמר הגבול מצב תערובת המינים ואפשרויות ההתדרדרות לחטא גרוע מאוד, ובתקופה האחרונה גם בחיל התותחנים נוצרה אווירה חמורה בנושא זה.
אציין כי הדברים נכתבים כאן בכאב רב, ולאחר בדיקה ומתוך עדויות של קצינים וחיילים. וכאמור, עתה – בעקבות הבג"צ – המצב עומד להחמיר בכל שדרות צה"ל, ועלינו להיות מודאגים מכך מאוד.
הטשטוש הגובר
יהיו שיאמרו: מה בכך? הכצעקתה? מה נשתנה? תמיד היו בנות בצבא! אולם כשאני נזכר מה היה בשנים שאני וחבריי שירתנו במסגרת ישיבות ההסדר, אני מתעורר להבדל העצום. אז היו פה ושם פקידות, קצינות ת"ש, מדריכות לתחומים מסוימים, אבל לא הייתה אף לוחמת אחת. כך נמשך המצב פחות או יותר במשך עשרות השנים שחלפו, עד לא מזמן.
לאחרונה, מכוח דחיפתם המתמדת של גופים שונים בעלי השפעה מחוץ לצבא, הדוגלים בפמיניזם וברעיונות דומים, ובהשפעת גורמים שונים ומפקדים בכירים בתוך הצבא, מתחזקת והולכת המגמה לטשטש את ההבדל בין איש לאישה במסגרות השרות הצבאי, ולהכניס בהדרגה בנות לכל יחידות השדה.
החיילות עצמן – מהן שקשה להן גופנית ונפשית, מהן הששות לאתגר; הצד השווה שבכולן שהן מזומנות ולעיתים אף נתבעות לשמש כחיילים קרביים לכל דבר, ובכך לאבד במידה רבה את זהותן כנשים, וכאמור הן אף נפגעות בנושא הצניעות ברמות שונות – דבר נורא ואיום. וביחידות הקרביות של צה"ל – שהיינו מצפים שתהיינה ראויות לתואר "הצבא הקדוש" (כך היה מתבטא לעיתים הרצ"י הכהן קוק זצ"ל), על פי מגמת תורתנו הקדושה "והיה מחניך קדוש" – נוצרים תנאים העלולים להביא להידרדרות מוסרית שתחמיר יותר ויותר.
חשוב לי לציין כאן שאינני נכנס במאמרי זה לנושאים כגון: הסיכון להמשך חיי הבנות כאימהות לילדים; הקשיים במהלך השרות; מגבלות היכולות; הורדת הרמה הצבאית, ועוד. למרות שכל הנושאים הללו הינם רלבנטיים מאוד, ולרוב חשיבותם קריטית – אך לא אלו הנושאים שעליהם אני מביע כעת את הכאב הצורב והדאגה הכנה.
קדושת הצבא ושוני המינים
אנתח בס"ד את הנושא משתי בחינות:
- דרישת תורת ישראל לכל הזמנים והדורות, המהווה ערך לאומי בסיסי ומקודש, להיות קדושים ופרושים מעריות, במובן הרחב והכולל, כאשר דרישת התורה מתייחסת באופן ייחודי, תקיף וחריף למחנה הצבא: "כִּי ה' אֱ־לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".
פסוקים אלו הינם חלק מפרשה מיוחדת הקובעת את כללי שמירת הקדושה, הטהרה, הדיבור, ישרות הדרך והנקיות במחנה היוצאת למלחמה. פרשה זו נאמרה בפרשת כי תצא למלחמה, ונלמדו ממנה הלכות רבות. אך רוח הדברים היא שיש להיזהר מאוד בעת המלחמה, במיוחד בתחומי הצניעות והדיבור. ובסופה של פרשה זו נאמר הפסוק הנ"ל, בו נאמר בפירוש הנימוק לדרישה זו: הקב"ה מתהלך בקרב המחנה ובעקבות כך אנו מנצחים, ועובדת היותו מתהלך בקרב מחנותינו מותנית בהליכתנו בדרכי הקדושה.
אין ספק כלל ששרות בנות ביחד עם הבנים, הן ביחידות חי"ר לגווניהם, הן ברכבים ממונעים, בטנקים, בתותחנים וכו', הינה תועבה ומסלקת את השכינה. נוסף על עצם העבירות החמורות העלולות להתפתח בקלות רבה בתנאי שדה, הן מסכנות את כל חיילינו, כי הן ח"ו עלולות להביא ש"יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו", כדברי הרמב"ן.
העוצמה האדירה של צה"ל וגבורת המפקדים והחיילים, שאנו מתפעלים מהם ומעריכים אותם ללא גבול, לא הייתה מביאה לניצחון והצלחה, אלמלא קיומם של תנאי הקדושה, ובהיעדרם – ח"ו – "וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".
הציבור כולו, ובמיוחד הדתי לכל גווניו, צריך למצוא כל דרך לביטול שרות הבנות ביחידות הקרביות כלוחמות, מתוך דאגה לא רק לחייל ולחיילת הדתיים והמסורתיים, אלא מתוך חרדה לעתיד כלל ישראל שבכל הדורות היה דגלו דגל הקדושה. והמאבק הציבורי שעלינו להגבירו בנושא הנידון הוא ממש בגדר של פיקוח נפש, ולו רק בגלל איום התורה הנזכר!
המאבק הזה קודם לכל מאבק ציבורי אחר, ובראש המאבק צריכים לעמוד בעוז רבני ישראל ומנהיגי הציבור, גברים ונשים.
על כולנו להרבות בתפילה ובתחנונים לפני בורא עולם, שיסייע בידינו למצוא את הדרכים להיות ראויים שיתקיים בנו "והיה מחניך קדוש", ושהקב"ה ימשיך להתהלך בקרב מחנותינו ולהצילנו ולתת אויבינו ניגפים לפנינו.
- עיקרון תורני נצחי קובע שישנם הבדלים מהותיים בין שני המינים, והם מתבטאים בחובות ובתפקודים שונים הבאים לידי ביטוי בכל מסגרות החיים.
יסוד חיים זה נאמר בפסוק קצר בספר דברים: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ־לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". התרגום על המילים "כְלִי גֶבֶר" הוא "תיקון זיין דגבר". כלומר,"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה" אוסר את ההצטיידות של האישה בכלי הנשק של הגבר. המלבי"ם דייק שצירוף המילים: "כלי" ו"גבר" משמעותו: "כלי גבור מלחמה". כך אנו מוצאים במסכת נזיר (נט, א): "רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר: לא יהיה כלי גבר על אשה". ובמסכת קידושין (ב, ב) אמרו: "דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה". ודברים רבים כהנה על פסוק זה מופיעים בדברי חכמים קדמונים ומאוחרים, שאין מקומם במסגרת מצומצמת זו. (אינני נכנס כאן לשימוש אישה בנשק בעת הצורך להגנה עצמית וסביבתית, בביתה, באזור מגוריה וכדומה, ובפרט באזורים הזרועים באויבים, ומן הראוי להיוועץ באישיות רבנית בנושא זה).
מה ומי דוחף אפוא את הבנות לחילות הקרביים?
הסיבה העיקרית היא – עיקרון השוויון בין המינים הדוגל בתפיסה שכולם שווים, ואין כל שוני מהותי באישיותם של בנים ובנות, למעט ההבדלים הביולוגיים. יתר על כן: מתוך ובהמשך לאותה תפיסת עולם מעוותת, מכריזים הדוגלים בכך ואומרים שיש לטשטש את ההבדלים, ולתת לכל אחד ואחת את הזכות לתפקד בדיוק כמו שמתפקד המין השני.
יש לדעת אפוא שעיקרון זה מהפך סדרי בראשית, הורס כל חיי אנוש, ומערער כמעט לחלוטין את המושג המקודש – משפחה, שהוא אבן יסוד בעם היהודי מראשיתו ולנצח.
עם ישראל הבנוי במהותו על התנ"ך והתלמוד, והינו ספוג מסורת עברו הרוחני המפואר, אינו יכול בשום פנים ואופן לחיות על פי רוח רעה זו המשנה את כל אופיו של העם הנבחר, שצריך להיות גם אור לגויים.
ישיבות ההסדר והמכינות
ועד ראשי ישיבות ההסדר הודיע לאחרונה נחרצות לרשויות הצבא, שאם יכניסו בנות ליחידות השריון כלוחמות, לא ישרתו בחורי ישיבות ההסדר בשריון. כמו כן הופיעה בעיתונות רשימת רבנים, ראשי ישיבות גבוהות ציוניות, ראשי ישיבות הסדר וראשי מכינות החותמים לא לפלג את צה"ל, וגם שם מודגשת שורה "הכנסת לוחמות לחיל השריון תגרום לכך שגם בחיל השריון לא ישרתו יותר חיילים דתיים, וצבא העם יהפוך לצבא שבטים".
לעניות דעתי, הייתה זו טעות לנסח כך את הדברים! הבעיה אינה השריון. יש להילחם על כל הקופה, הן מהטעמים הנ"ל, והן משום שפרקטית – השריון אינו נלחם לבדו. כל יחידות השדה מחוברות בשרות מילואים, ואף באימונים בסדיר, במוצבים או בקו החזית. אי אפשר לשרת בצבא כשכולו אינו עונה לרוח "והיה מחניך קדוש". המלחמה על כך היא חיונית, כי, כאמור, חוששים אנו מ"ושב מאחריך".
אחרי הפסיקה של בג"ץ ודברי הרמטכ"ל לאחרונה על התוכנית להכניס בנות לכל יחידות השדה, נראה שעומד להיווצר מצב בו ח"ו בחורים דתיים לא יוכלו לשרת בצבא. ואין כאן רק דאגה לפרטים אלה או אחרים. הכוונה היא שכל החיילים שומרי תורה, שהם חיילים מצוינים ולוחמים מעולים, וראינו במלחמה האחרונה את מסירות הנפש של מאות ואלפים מהם, לצד הלוחמים האחרים מוסרי הנפש, לא יוכלו לקיים את מצוות המלחמה.
(אגב, במצב כזה של תערובת ופריצות וכו' – האם חושב בר דעת כל שהוא שיתגייסו יותר חרדים? אדרבה, גם המעוניינים בכך עקרונית בוודאי ייסוגו).
אל נשקוט, נראה צעדים אחדים קדימה, ונעמול להסיר עוולה זו שאין כדוגמתה כלפי כלל החיילים.
שרות הבנות הדתיות
למזלנו ולשמחתנו, גם כיום בנות דתיות יכולות על פי החוק להצהיר ולהשתחרר מחובת הגיוס, או להחליף את השרות בשנת שרות. אולם מזה למעלה מעשור שמתבצעת רדיפה של ממש אחר הבנות הדתיות־לאומיות שתתגייסנה, בגלל איכותן, ונוצר מצב חמור ומסוכן בו בנות דתיות רבות מתגייסות.
צר לי לומר שגם ביחידות מודיעין וכדומה קיים חשש גדול לירידה ברמת הלכות הצניעות.אגב אציין שגם בשרות לאומי יש סיכונים רוחניים לא מעטים, אך שבעתיים מסוכן השרות של בנותינו בצבא. גם אם בנות מסוימות תספרנה בכנות שהן שמורות ואכן הן דוברות אמת, הרי בגלל שבסך הכל הסיכון עצום, ולצערנו העמוק רבות נפלו ונופלות ברמות שונות, יש לשלול כל שרות בנות (דתיות) בצבא.
להחזיר עטרה ליושנה
אל תאמרו לי: למה לך הכותב להיות מהצועקים ואינם נענים?! כי בוודאי כל מאמר, ובמיוחד כשנובע מלב אוהב, ובפרט כשהכותב הינו אישיות רבנית ותיקה ובוגר צבא – יש לו השפעה, ואף אם אינה רחבה, אולי לטווח ארוך יהיה ערך רב יותר לדברים.
חבל שבמשך השנים עמדת רבני הציונות הדתית לא נשארה נחרצת כמו שהייתה עד לפני כחמישים ואפילו ארבעים שנה. היינו צריכים לצאת כאיש אחד בלב אחד נגד שרות בנות בצבא, ולא לגמגם ולתת פתחון פה להיתר ההולך ומתרחב.
עלינו להחזיר עטרה ליושנה, ותוך כדי התנגדותנו הנחרצת לשרות הבנות בכל המסגרות הצבאיות, עלינו – הרבנים שבכל אתר ובכל גיל, וכמובן גם כל מחנכי האולפנות והתיכונים – לחזק את השמירה על הבנות במסגרות שנת שרות (ובראש ובראשונה: לבטל חלק מהאפשריות המגוונות בשנת שרות הדומות מאוד לשרות בצבא, כגון במשטרה ועוד), וחובה לדאוג להתנות את השרות הלאומי, כבעבר, שבכל אתר ואתר תהיינה רבניות הממונות על הבנות, המעשירות אותן בהווי של קדושה, שיעורי תורה וכו', ושתהיינה מחוברות לבתים של תורה. ואז, כולי האי ואולי, נוכל להיות רגועים במסגרות שנת שרות.
כמובן, כל זה צריך להתחיל בחינוך באולפנות והתיכונים התורניים כבר מעת הכניסה אליהם, ולא רק בשלהי כתה י"א. אז, לרוב, כבר מאוחר מדי.
הבה נחרוט על לבנו ועל דגלנו את הפסוק: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
