בעולם שבו אחוזי הגירושין מטפסים, הבדידות הפכה למגיפה וההגדרות הבסיסיות ביותר של גבר ואישה נראות לעיתים כמתערערות, אנו נקראים לשוב אל נקודת התמימות המקורית שלנו. השאלה המהדהדת בדורנו אינה רק "עם מי להתחתן?", אלא "מדוע להתחתן בכלל?"
רבים מאיתנו הורגלו לחשוב על נישואין כעל אמצעי להשגת אושר, אהבה או ביטחון כלכלי. אך האמת היא עמוקה הרבה יותר. נישואין הם 'סטארט־אפ אלוקי'. הסיבה היחידה והאמיתית שבגללה אנו מתחתנים היא מפני שאלוקים ברא את הגבר ואת האישה באופן שבו הם אינם שלמים מחוץ לברית הנישואין.
בניגוד לתרבות המערב המקדשת את האינדיבידואליזם והאגואיזם, היהדות מלמדת כי החיים האמיתיים מתחילים רק כאשר אנו נשואים. עד אותו רגע, אנו בעיקר מתכוננים וגדלים לקראת המשימה הגדולה מכול: להפוך משניים לאחד.
בשורש המבנה הזוגי עומד עיקרון קוסמי של 'משפיע ומקבל'. התורה מגלה לנו שהגבר נוצר 'יש מאין' – מהעפר, בעוד האישה נוצרה 'יש מיש' – מתוך הגבר. הבדל זה אינו מצביע על היררכיה של כוח, אלא על תפקידים נשמתיים משלימים.
הגבר נושא בתודעתו את החרדה הקיומית של האפסיות, ולכן הוא זקוק נואשות להיות בעמדת ה'משפיע' – לתת, להעניק ולהוכיח את נחיצותו בעולם. האישה, לעומתו, כמהה לקבל השפעה זו לא מתוך חולשה, אלא מתוך הכישרון המופלא של ה'מקבל': היכולת לקלוט את הנתינה, לטפח אותה, להזין אותה ולהפוך אותה לחיים שלמים. כאשר שני הכוחות הללו פועלים בהרמוניה, החולשות הופכות לכוח מאחד.
טעות נפוצה היא לבסס את הנישואין על רגש האהבה בלבד. אהבה, במהותה, היא רגש אנוכי המתאר "איך אני מרגיש כלפי האחר". היא יכולה להתלקח ולהיכבות כמו אש. נישואין יהודיים, לעומת זאת, מבוססים על קדושה ואחדות – על ההבנה שבן הזוג הוא "בשר מבשרי".
הבית היהודי הוא דגם מיניאטורי של בית המקדש. השכינה שורה ברווח שבין בני הזוג כאשר הם יודעים לבטל את האגו שלהם זה למען זו. כשבעל משמח את אשתו, הוא אינו רק עושה לה טובה; הוא פורץ את גדרי האגו שלו ומתחבר לתכלית הבריאה – להפוך את העולם הזה לדירה לו יתברך.
המסע לחיזוק הקשר עשוי להיות קשה כקריעת ים סוף, אך עלינו לזכור שאיש ואישה זכו, שכינה ביניהם. כאשר אנו ניגשים לזוגיות מתוך תודעה של שליחות ותמימות, אנו לא רק בונים את עולמנו הפרטי, אלא מוסיפים עוד אבן בבניין הגאולה השלמה.
