גבוה יותר,

למה כל כך נמוך?

שים את זה עוד יותר גבוה,

ממש גבוה.

*

עד מלחמת העולם הראשונה הטקטיקה הייתה ברורה – כדי לירות ולהרוג צריך להיות יחסית קרובים לחיילי האויב. במשך מאות שנים מלחמות התנהלו עם סוסים, רובים חמושים בכידונים, ושוחות, למה שמשהו ישתנה?

גם צרפת חשבה ככה. לפני הקרב על לורן, מחוז בסיפוח גרמני, הצרפתים התאמנו הרבה. החיילים עם המכנסיים האדומות, החולצות הכחולות והקסדות המצוחצחות ידעו שמהרגע שהם יורים ייקח לאויב משהו כמו 20 שניות כדי להגיב. בזמן הזה הם יכולים להגיע עד השוחות שלו ולהרוג אותו.

טעות!!!

הם לא לקחו בחשבון את המקלעים החדשים שהגיבו בתוך 8 שניות בלבד. כך שהחיילים הצרפתים הסתערו קדימה כדי להיתקל באש מקלעים שהשאירה אלפי אלפי גופות בשטח.

הבנתם? הם נלחמו את המלחמות של העידן החדש בכלים לא רלוונטיים.

*

מספרים על החפץ חיים שהיה לו תלמיד שמאוד רצה להיות עשיר.

התלמיד הזה הגיע שוב ושוב לחפץ חיים לבקש ממנו שיברך אותו בעושר, וכמובן שהוא הוסיף הבטחה נרגשת שכשהוא יהיה עשיר ידו תהיה פתוחה לכל עניין שבצדקה.

אבל למרות כל הבקשות וההפצרות החפץ חיים לא רצה לברך אותו. בסוף, אחרי מלא בקשות והפצרות, החפץ חיים ברך אותו והוא באמת התעשר.

(עכשיו תדמיינו מנגינה קצת עצובה ברקע).

יום אחד התלמיד הגיע לחפץ חיים וסיפר בדמעות שהוא לא מצליח לתת צדקה, היד שלו פשוט לא משחררת מטבעות. כל החלומות הגדולים על הנדיבות הלא נגמרת? לא נשאר מזה כלום!

סיפר לו החפץ חיים משל.

(תחזיקו ראש טוב, יש כאן סיפור בתוך סיפור).

פעם היה איזה כפרי פשוט שהגיע לחנות וביקש קמח בדינר אחד. המוכר נתן לו שק למלא בתוכו קמח ושלח אותו להסתדר לבד. הכפרי הנחמד ראה שנתנו לו שק גדול, אז הוא חגג ומילא אותו עד הסוף. ככה מגיע הכפרי עם השק לקופה, המוכר שוקל את השק ואומר לו: "חמישה דינרים בבקשה". אז הכפרי מתעצבן ואומר: "מה חמישה דינרים? ביקשתי במפורש קמח בדינר אחד בלבד!" ענה לו המוכר: "כשמילאת את השק בכזאת התלהבות חשבתי שהתחרטת והחלטת לקנות ביותר כסף. ככה זה בחיים, אתה לא קונה יותר עם אותו הכסף. קנית יותר? אתה גם משלם יותר".

(אתם עוד מחזיקים ראש? עכשיו הנמשל)

והנמשל הוא:

מה חשבת, שתהיה עשיר עם יצר הרע של עני?

*

נשמע פשוט? מה לעשות שאנחנו לא אנשים פשוטים ולפעמים אנחנו נראים בדיוק כמו הכפרי הזה.

לכל אלו שחושבים ש'לי זה לא יקרה', קבלו את זה מהחיים שלנו.

בגדול זה סיפור לפעם אחרת, אבל אחרי עשר שנים בישיבות וכאלה פתאום מצאתי את עצמי בצבא בגיל 28 נשוי עם שלושה ילדים.

עכשיו תשאלו את עצמכם: מה כבר יכול לקרות לבן אדם שמבוגר מהמפקדים שלו באיזה עשור, שנראה כמו דוס טרור, והוא מחומש בכמה וכמה שנות חימום מסיבי של הכיסא (לא מתחייב שגם למדתי בשנים האלו, אבל לשבת ישבתי)?

תשובה: גם אני חשבתי ככה וקיבלתי חתיכת כאפה רצינית לפרצוף.

אין לכם מושג כמה התמודדות הייתה לי בצבא בכמה וכמה עניינים, גם כאלו שלא חשבתי שיהיו בכלל ניסיון.

מה חשבת? שתהיה חייל עם יצר הרע של בייניש?

*

ככה זה. כשעוברים שלב בחיים גם ההתמודדויות גדלות.

*

אז מה אפשר לעשות?

לפרשת כי-תצא יש פתרון מצוין.

אתה בונה בית חדש? תתקין מעקה לגג.

אתה עובר שלב ומתחיל משהו חדש? תוודא שיש משהו גבוה ששומר עליך.

אז ברור שכדי שמשהו גבוה ישמור עלינו צריך עזרה של ה' יתברך, אבל יש לנו דרך לעשות כלים לשמירה הזאת.

*

האדמו"ר הקודם של חב"ד, רבי יוסף יצחק, המליץ לכל יהודי לקבל על עצמו בראש השנה משהו טוב שהוא מתחזק בו, ומשהו לא כל כך טוב שהוא רוצה להתרחק ממנו יותר החל מאותה השנה.

החשבון פשוט – שנה חדשה? התמודדויות חדשות!

הקבלות הטובות יעזרו לך לקבל עזרה של ה' יתברך לשמור על עצמך החדש.

*

מה שנכון בראש השנה נכון בכל התחלה חדשה, ובעצם בכל יום, שהוא גם התחלה חדשה.

כדאי לוודא שאנחנו לא עושים במָקום 'דְרוֹךְ' ומתמודדים עם הניסיונות החדשים בכלים הישנים, כמו הצרפתים.

בשביל זה אנחנו דואגים בכל יום חדש ובכל התחלה חדשה להתקדם בעצמנו במשהו קדימה. כמו שרבי יוסף יצחק הדריך ביחס לראש השנה.

עושים מעקה!