פעם, בדרך לכותל, הייתה לי שיחה פילוסופית קצרה עם יהושע, החברותא שלי, על השוק הערבי המוביל אל מקום מקדשנו. עוד מימי ילדותי החנויות מהלכות עליי סוג של קסם. הוא צבעוני ומלא חפצים מתוקים: גמלים קטנים, תכשיטים, שחמט משנהב, קופסאות בשמים צבעוניות משובצות אבני חן, צעיפים, פמוטים, כדים עתיקים מזויפים וג'לביות אקזוטיות. ולא הזכרתי את הבאסטה עם כלי הנגינה המזרחיים, דרבוקות וכלי מיתר עתיקים – הכל כל כך מושך אותך.
שאלתי את החברותא מה לדעתו סוד הקסם פה, ובינתיים עניתי בעצמי: "שאתה רוצה כאן כל דבר". בתגובה, יהושע ענה לי: "אהרן, הפוך! שאתה לא צריך כאן שום דבר!" (חח) יהושע הוא גאון.
אני חייב להסביר את היסוד העמוק שהבנתי בדבריו: דברים שאני באמת חייב – לא ממש משמחים אותי. מכולת, רופא שיניים, בנק… זה מוטל עלי, למה שאשמח? אבל פה בשוק? הכל אשליה. אני לא באמת צריך גמל קטן ולא מקלות קטורת, ואני אף פעם לא אלבש את הג'לביה המרוקאית הזו שאני מתעכב לידה ובוחן אם לקנות אותה. כמעט כל מזכרת שתקנה כאן, בסוף תהיה זרוקה במגירה בבית עד ניקיון פסח…
אבל זה הכוח של ה'מדמה', שפע הצבעים והחפצים פותח לך את ה'רצון'. המשכתי לפתח את החידוש של ג'וש: "כל החנויות כאן, על צבעוניותן, הן עצה עמוקה לפתוח לך את הרצון. הכנה לתפילה! קח את תאוות השופינג – ומלא בה את הכיסופים לבית המקדש. עוד כמה דקות נפנה ימינה לעמדת הבידוק, שם נראה את שריד בית מקדשנו". דמעות.
שלשום בלילה הלכנו להילולת האור החיים הקדוש בהר הזיתים. בדרך קראתי מתוך הפירוש שלו למילה "בְּחֻקֹּתַי". תשמעו, הוא מביא את הגמרא המפורסמת: "כל העוסק בפרשת עולה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה", אך מוסיף 'קנייטש' עמוק משלו: "אם בחוקותי" – אותן מצוות שאין אפשרות כיום לעשותן, "תשמורו" – שתהיו מחכים לעשותן, "מתי תבוא לידי ואקיימנה" – אז אני מעלה עליכם כאילו עשיתם אותן. ("לשמור" לא במובן הפשוט, אלא מלשון "ואביו שמר את הדבר" – שיעקב "היה ממתין ומצפה מתי יבוא" (רש"י).
למעשה, האור החיים מחמיר על המימרה בגמרא: לא מספיק ללמוד על הקרבנות בשביל שייחשב לך כאילו עשית! צריך לצפות, לחכות, להתגעגע ולכאוב: "אבא! מתי אקיימנה?!"
עכשיו אנחנו בימי בין המצרים. חומות וגדרות נשברו, שועלים על ההר, אך רוח גאולה מנשבת בנו בעם הקדוש! אם תשאלו איך מפתחים כזה רצון, אומר לכם שזו עבודה פנימית, אבל כדי להתחיל זה לא מסובך: הולכים דרך השוק הערבי לכותל. אל תבטל את כל הרצונות, הריחות, הטעמים וההשתוקקויות שעולים בדרך. עצור ליד בובת הכבשה הקטנה וחשוב על הקרבנות; ליד הג'לביה זכור את בגדי הכהן; בחנות הדרבוקות נסה לשמוע את שירת הלוויים. יש כאן בסמטה 'סדנה לפיתוח הרצון והכמיהה'. השוק – כמשל.
הנשמה שלנו מתגעגעת.
