שמונה נרות – שמונה טיפים יסודיים לשלום בית על אף שהיינו רוצות שהבית יהיה מקום האהבה והבטחון, לא אחת, המציאות היא שדווקא בתוככי הבית התחושה

הו, סוף סוף הגיע חנוכה! בראש חודש כסלו אמרנו הלל ואולי גם הכנו ספינג'ים, עברו שלושה שבועות ארוכים ואז סוף סוף הגיע חנוכה (ועוד ספינג'ים…).

בשנה שעברה הייתה לי הזכות לנגן במסיבת חנוכה ב'בית עלה' בבני ברק, מוסד לילדים עם צרכים מיוחדים. איזה נשמות מיוחדות! זה היה נר ראשון של

לחיים, לחיים ולברכה. חנוכה שמח ומאיר! רציתי לשתף אתכם בסיפור מיוחד ששמעתי מהחסיד הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד בנתניה, שמשקף את ראשית ימי הפעילות

אלישע בעלי גדל בניו ג'רזי, שם כל שנה סביב חנוכה גם הגויים חגגו חג משלהם, ובחג שלהם הם תולים הרבה הרבה נורות. שנה אחת אלישע

פרח אל פרח זר גדול נשזור, לראש המנצח מכבי גיבור. * קשה לי להאמין שמישהו מכם שלא עבר את גיל 30 מזמזם לעצמו עכשיו את

ההארה הראשונה שהיתה בעולם, גנז אותה ה' לצדיקים. אין הכוונה שיום יבוא, אי שם בעתיד הרחוק, ונזכה לחוות את האור הזה. אלא, אומרים צדיקים, שהאור

אנחנו עומדות כפסע מכניסת חג האור, חג הגבורה ועוצמת הרוח והנשמה. רגע לפני שישטוף אותנו בחלונות ובדלתות ובפתחים אור של נצח, של נשמה אלוקית מרצדת.

כשאירנה הציצה מתוך החנות אל החלון הגדול של הקניון וראתה שהשמש בדיוק שוקעת, משהו גם בה שקע והיא לא רצתה להמשיך לעמוד בחנות. היא ממש

שלום חברים, חנוכה מתקרב, עוד מעט נשב מול הנרות ונתבונן בהם. בעת הזאת כדאי לזכור שכמו שאנחנו מתבוננים בנרות, גם הנרות מתבוננים בנו ואנחנו יכולים

על נקודת האמצע שבין י"ט כסליו לחנוכה פרשת וישב מהווה חוט המקשר בין י"ט כסלו לחנוכה. היא נמצאת בדיוק באמצע, כמעין גשר בין שני החגים

שלום חברים, הפעם אני רוצה לספר לכם סיפור שנגע בי מאוד. אולי שמעתם על תפקיד הבדחן בחתונות חסידיות. כמובן לא מדובר בקומיקאי, אלא זה מעמד

"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא־לוֹ בִנְיָמִין". רחל אמנו מכניסה את כל כאבה בשמו של בנה הנולד לה, בן אוני – בן צערי. בן שנולד מתוך רגעי צער של לידה קשה,

י"ט כסלו, הזדמנות מיוחדת להתבונן, להודות, לכתוב לך כמה מילים, אני יודעת שתוכלי לראות גם את מה שבין השורות, לדלות מאותיות עומקים. ומן הרווח שבין

כשאת מתחילה פרויקט ויש בו הרבה משימות, חלק את אוהבת וחלק פחות, יש חלקים שממש מרגשים אותך, וחלק שדורשים מאמץ אדיר – מה האסטרטגיה הכי

לא בכל יום אני מכיר לכם מושג חדש. שמעתי עליו לפני יותר מעשרים שנה, מסיני תור. אומרים שהוא הומצא אי שם סביב המדורות והניגונים, בין

יום שלישי, י"ט בכסלו תקנ"ט (1798). רבי שניאור זלמן, אדמו"ר הזקן, יושב בתאו בבית הכלא בעיר פטרבורג שברוסיה ואומר תהילים. למעלה מ־50 יום עברו מאז

שנת תקכ"ד (1764). אברך בן 19 ושמו רבי שניאור זלמן – לימים אדמו"ר הזקן, בעל התניא – מגיע לעיירה מזריץ׳ והופך לתלמידו של רבי דוב

תפקידו הרשמי של הרב שניאור אשכנזי הוא שליח חב"ד ורב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון, אך בפועל הוא משמש כמרצה פופולרי ביהדות, מחשבת ישראל ומשנת

מכירים את הסיפור הידוע על שני אחים שעברו לילה לילה לחלקתו של האחר על מנת להביא לו מתבואתם, ולילה אחד נפגשו באמצע הדרך? הסיפור הזה,

אחיי ורעיי, לאחרונה אני נתקל בתופעה שיש עליה את הדעת. אני מקבל פניות חוזרות ונשנות, בסגנונות שונים אבל תוכן השאלה זהה: האם דאגה לעצמי וטיפול

היה זה לפני קצת יותר מתריסר שנים. במהלך לידת בתו של המוזיקאי עמית יצחק, שהיה באותם ימים בתהליך התחזקות, היו רגעים בהם ליבו החסיר פעימה.

"רַבָּנָן אָמְרֵי: 'כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ', מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא