שלום חברים, אתם ודאי מכירים את הפסוק בירמיהו "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". יש לזה שני פירושים: הפירוש הפשוט אומר שגם כשיש צרה, בסוף היא תעבור. אנחנו ניוושע ולא נישאר בצרה. אבל פירוש נוסף מניח את הדגש על המילה "ממנה" – מהצרה עצמה תבוא הישועה.

זה מביא אותי לסיפור על מלך ארם שניסה לתפוס את אלישע הנביא. לאחר שכמה פעמים הוא גילה למלך ישראל היכן הארמים מציבים מארבים, מלך ארם תהה בליבו מיהו המרגל במחנה שלו, ואז אמרו לו שיש נביא בישראל והוא יודע הכל. מלך ארם שיגר צבא גדול לתפוס את אלישע, ואכן המשרת של אלישע התעורר בבוקר וראה צבא אדיר שמסובב את העיר. "וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא, וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה". אגב, את המילה "אהה" ראיתי בכמה מקומות שמתרגמים כמו זעקת "געוואלד". למשל, כשרבי נחמן היה אומר "אהה", תרגמו בספריו: געוואלד.

מה ענה לו אלישע? "וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם". בעיניי, נראה לי שזה פסוק המתאים לכל תקופה מאיימת באשר היא. הרבה פעמים שומעים חדשות לא מרנינות, נתונים מדאיגים וניתוחים של פרשנים מלחיצים… מותר לנו אפוא לשמוע את דברי אלישע שאומר לכל אחד מאיתנו: "אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם".

למרות דברי העידוד של אלישע, הנער היה אחוז בהלה כי הוא ראה מולו את המציאות המרתיעה. "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה. וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע". זאת אומרת, בכל רגע נתון יש במציאות ממד פנימי ונסתר שאין לנו בדרך כלל זכות לראות אותו, אבל לפעמים אנחנו יכולים לחזות בסייעתא דשמיא המלווה אותנו, כמו שהיה באותה שעה. אלישע המשיך והתפלל: "הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים". כך אכן נעשה, והאיום הארמי הוסר לפי שעה.

שפע בשער

זמן מה לאחר מכן, מלך ארם, בן הדד שמו, ערך מצור על העיר שומרון. כתוצאה מכך פרץ בעיר רעב – הכבד ביותר בתנ"ך. אמנם במדרשים יש במצור על ירושלים תיאורים יותר קשים, אבל בתיאור התנ"כי זה התיאור הכי נורא. בעיצומו של הייאוש, אלישע אמר למלך ישראל: "כֹּה אָמַר ה', כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן". כלומר, מחר יהיה שפע גדול. "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ… וַיֹּאמַר, הִנֵּה ה' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה". השליש של המלך לעג לאלישע ואמר: מה אתה מדבר? מהיכן יגיע כל השפע הזה? וכי ה' יעשה ארובות בשמיים?! בתגובה אמר לו אלישע: "הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל".

הנס אכן לא איחר להגיע. בלילה ה' השמיע קולות נוראים במחנה ארם, ואלה ברחו על נפשם. הם היו בטוחים שהגיעו צבאות שמלך ישראל שכר להילחם בהם, ובעקבות הבריחה שלהם התהווה שפע עצום בשומרון שהארמים השאירו אחריהם.

חברים, אתם מבינים? הסיפור שסיפרתי בא להדגיש את הנקודה בה פתחנו – "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע": באותן שנים הייתה בצורת גדולה מאוד בארץ, כך שגם בלי קשר למצור לא היה כמעט מה לאכול. אמנם על פי פשט הכתובים אין הכרח לומר שהבצורת הייתה באותן שנים של המצור, אבל כך שמעתי מנתנאל אלינסון שהביא פרשנים וגם ניתח את הכתובים, והמסקנה היא שהמצור היה אחרי בצורת ארוכה וקשה. ולמעשה, בכך שמלך ארם הגיע עם צבאו הגדול והאספקה העצומה לערוך מצור על שומרון, פתאום אחרי הבריחה החפוזה נוצרה אספקה עצומה וזמינה לכל העם – דווקא בזכות המצור.

זו ההזדמנות עבורנו להפנים שכל נס המתואר בתנ"ך לא נכתב כהיסטוריה. אנחנו יכולים תמיד לקחת תנ"ך, לפתוח היכן שנפתח, לקרוא ולהתעודד מהדברים שנכתבו גם בשבילנו. ולמשל בהקשר לסיפור שדיברנו, בכל פעם שאתם מרגישים שהחדשות מחלישות אתכם, תזכרו את המילים הללו: "אל תירא, כי רבים אשר איתנו מאשר אותם", ותחשבו על המציאות הפנימית שמלווה אותנו בדמות מרכבות וסוסי אש מן השמים, ובעזרת ה' ננצח.

תיקון חצות

בהמשך לכך, כיוון שליבי קרוב מאוד לתנועת החסידות, חיפשתי האם ישנו איזה צדיק שקראו לו בשם אלישע, כמו הנביא. ובכן, נודע לי שלרבי חיים מצאנז זצ"ל היה נכד ושמו רבי אלישע מגורליץ. הוא היה מאוד דומה לסבו. מספרים עליו שבמשך שנים רבות הוא לא רצה להיות אדמו"ר ולקבל שררה, אבל אחרי שאביו נפטר וכעבור 15 שנה גם אחיו נפטר, הוא הסכים לקבל את ההנהגה.

מה שנוגע לענייננו הוא שבמלחמת העולם הראשונה ברח רבי אלישע ממקומו, ואיכשהו הוא נאסר בדרך והגיע לסיביר. מספרים שהוא היה בעל מסירות נפש לקיום התורה והמצוות, והיה נוהג לעודד את היהודים בסביבתו. ובליל הסדר תש"א, כשהוא אמר את הפיוט "ויהי בחצי הלילה", החזיר את נשמתו לבוראו.

בעיניי, הסיפור הזה שהגיע לידיעתנו הוא חלק מדרכו של ריבונו של עולם להחזיר אותנו להיזכר בפיוט הזה, שלדעתי אפשר לקרוא אותו כל השנה. למי שלא מכיר, הפיוט "ויהי בחצי הלילה" הוא פיוט מופלא, ומוזכרים בו הניסים המשמעותיים ביותר שהיו לנו לאורך ההיסטוריה היהודית. אם זו ההצלחה של אברהם שהלך להילחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט, ואם זה נבוכדנצר שמת כשעמד להשתמש בכלים של בית המקדש, ואם זה סנחריב מלך אשור ועוד ועוד.

אגב, מי שרוצה לקיים תיקון חצות, יכול אמנם להקפיד על הנוסח המיוחד שהאר"י הקדוש תיקן, אבל כבר אמרו צדיקים – כך שמעתי בשם רבי אהרן מבעלז זצ"ל – שלפעמים בחצות הלילה הוא היה רק אומר פסוק שקשור איכשהו לחורבן ירושלים ומזכיר את בית המקדש. לעניות דעתי, גם את הפיוט "ויהי בחצי הלילה" ראוי לכל אחד מאיתנו לקרוא בשעה של קטנות מוחין – לאו דווקא בליל הסדר ולאו דווקא בחצי הלילה – וכך להעניק לעצמנו עוד בוסט של אמונה והשראה.

חברים יקרים, לחיים! שנזכה להתעודד מדברי העידוד של הנביאים המדברים אלינו כיום, ובחצות היום ובחצות הלילה וגם לפני ואחרי נזכיר לעצמנו את הניסים הגדולים שה' עשה, עושה ויעשה לנו. לחיים לחיים!