אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר

אדם עוזב את העולם, והלווייתו היא תמונת חייו. בהלוויית הרב אורי זוהר אפשר היה לראות צלמים רבים, עיתונאים ממדורי תרבות שלאורך השנים תמיד התעניינו בדמות הישנה של הרב עוד לפני שחזר בתשובה. תמיד הם היו איתו בקשר, דאגו לשאול 'נו… אתה לא מתגעגע לחייך הקודמים?'. העיתונאים חיפשו בהלוויה זכר לחייו הקודמים, לשווא.

ים של חליפות שחורות וכובעי קנייץ' ליטאיים ליוו את הארון משכונת מטרסדורף החרדית להר המנוחות. בהלוויה לא היה זכר לחייו הקודמים. רק דממה מכבדת של גדול בתורה. בתוך כל השחור והלבן אפשר היה לראות רק דגם אחד באותו צבע של בגדים אבל מעולם אחר – בעלי תשובה. אלו שהלכו לאורו של החלוץ הראשון, אברהם אבינו של בעלי התשובה. זה שהאיר את הזרקורים בטלוויזיה וסיפר שם על עזיבתו. בעלי התשובה קראו לו זקן השבט, ראש החמולה.

עזיבתו של אורי זוהר דאז את עולם האמנות והבידור היתה שבר שעדיין לא נרפא שם, בין חוף היום לדיזינגוף. עזיבה שעדיין קשה, גט כריתות לעולם שלם של חברים ותרבות. בעולם הקודם שלי, המעשה של אורי זוהר קיבל את הביטוי הכי טוב בשיר של חברו ומחותנו, ענק של שירה עם קול נדיר, אריק איינשטיין. שני חברים שהובילו את התרבות החילונית כמו שני אדמו"רים. אריק שראה את אשתו שלו הולכת במעבר חד עם משפחת זוהר מתל אביב החילונית אל ירושלים הדתית 'והמסוגרת', אל חיי דת ותורה, כתב לו את השיר 'הוא חזר בתשובה'. השיר הזה היה מתנגן בחיי בתור נער, שתמיד הוזהר לא לעשות צעדים כאלה. דת מפרידה בין חברים, זה היה המסר. אורי חתך לאריק, כך זה משתמע ממילות השיר. הלב, כך כתב אריק, רוצה הרבה יותר, וחוזר ואומר: הלכת לי חבר.

דורות שלמים בעולם החילוני גדלו על סרטיו של אורי זוהר שהיה קולנוען מחונן, אבל מאז שחזר בתשובה, המעשה שלו, שתואר בעולם התרבות כבריחה, רק סימל את מה שהשם יתברך לבדו יכול לעשות. כל סרטיו, ראיונותיו וכתובותיו הפכו למנוע התשובה הראשון לנגד עינינו כמעט בלי שנקלוט. בגיל ארבעים וקצת, הרב אורי זוהר המית עצמו באוהלה של תורה במלוא מובן המונח הזה. ממש כך. הוא פשוט הסתגר עשרות שנים לבנות מחדש את צורתו של האדם שבו. משפחה, מידות, ענווה, לימוד תורה… רחוק רחוק מעולם הזוהר.

שם בפנים התהווה גדול דור, תלמיד חכם אמיתי שמעתה מסר לעולם מסר אחד. אפשר! אפשר ומותר לחשוב שאין עולם חד ממדי. אפשר ללכת אל השם יתברך וזו התקדמות לא נסיגה. זו התחברות ולא עזיבה. די היה לשמוע את שיעוריו ואת העצות שנתן לחינוך הילדים כדי להבין לכמה עומק של תורה ופנימיות אפשר להגיע אם רק רוצים להגיע אל האמת, אל חיי אמת בעולם הזה. השיא של הרב אורי זוהר לא היה בקולנוע, אלא בלרתום את הדמות הקודמת לדמות החדשה, את כל תהילת הפרסום לעבר מסר אחד: תורה והשם יתברך. מפעל בלתי פוסק של תודעה בקידוש השם. את זה הרב אורי זוהר הביא לעולם.

לא בשם הטירוף

בחוגי טלוויזיה תמיד אמרו: זה כואב אבל הוא אמיץ. על המיתוס הזה אני גדלתי, שלהיות אמיץ זה להיות ישראלי לוחם בצבא. אבל אם אתה מדבר על אומץ אמיתי, על צניחה חופשית, מעשה זוהר היה אומץ לשמו. לא בשם הטירוף אלא בשם האמת. הוא היה זה שהראה את הדרך למאות אלפים אחריו. כשהיה לובש את