מה היה כל כך מיוחד ביתרו שזכה לפרשה שבה ניתנה התורה?
הרגשתי ממש בתוכי, שהתשובה קשורה גם אלי. למי שאני היום, אלפי שנים אחרי אותו יום.
יתרו היה טיפוס שבפינו מכונה "סגור על עצמו". מכיר את כל השיטות והדתות, אחד שיודע הרבה. ותיק ובכיר, לא תתפסו אותו לא מוכן. אבל אז, בשל רגע אחד של ערפל, אותו ערפל המופיע בסוף הפרשה, בגלל רגע כזה פתאום הכל השתנה. הוא הפך להיות חוזר בתשובה, אחד הראשונים. וקיבל כבר על ההתחלה את הפרשה על שמו, וכמובן קירבה למשה ועוד ועוד מתנות. נכון, בעלי תשובה זוכים! בעיקר בשל אותו מנגנון פנימי שאומר להם באיזשהו יום, שיש כאן משהו. כנראה שכל המגדל שלנו הושתת עד כה על שקר. האמת הפנימית מתחברת עם האמת של הקדוש ברוך, זה מופיע בהרבה צורות ששוברות את אותו מבנה ואז… עוד לפני שנשמעים קולות הריסוק, מתחילה אהבה עצומה, חיים חדשים ועולם חדש.
החיים הקודמים מחווירים לעומת הרגע החדש הזה. ככה זה, הכל בגלל שניה של ערפל, של רגע שאתה אומר: יש מצב, ייתכן. אני לוקח בחשבון שאני לא יודע כלום ולא מבין, שאני קטן ויש משהו ענק ממני, הוא לא נגדי אלא חלק ממני. ואז מתרחש החיבור.
כי במקום הכי עמוק שלנו אנחנו יודעים את זה, אלא שבדרך החוצה עד לשפתיים ודרך השכל והעיניים, אנחנו מתבלבלים לפעמים. מעט הערפל הוא בעצם חיבור בין שני קטבים שפעם היו יחד ומתגעגעים אחד לשני. קשה לקטבים הללו לומר לנו את זה, בגלל שאנחנו סגורים על עצמנו ובטוחים.
מבנה שאינו בנוי על ה-DNA האמיתי שלנו, סופו להתמוטט. התורה שלנו איננה דבר זר שקיבלנו מתישהו, אלא היא עצם הזהות שלנו. נוצרנו יחד, ובכל פעם שאנו מתרחקים אז משהו בתוכנו מתגעגע אליה. לא תמיד אנחנו יודעים את הסיבה, אבל דווקא הערפל עוזר לנו לחזור אל הנקודה שלנו, אל התורה שבתוכנו. ערפל יכול להתבטא בדרכים מגוונות. זה יכול להיות קול פנימי שתוהה "אולי אפשר אחרת?"; או: "איפה האהבה שהבטיחו לי כשנולדתי?" ועוד ועוד… תנסו להעלות שאלות ערפל כאלה. משהו בפנים כבר יביא את התשובה. בפנים ואז בחוץ. זה עניין התורה שחרטו או חרתו (מלשון חירות) לנו בנשמה עוד לפני שנולדנו.
כנראה שאי אפשר לברוח מזה, אלא רק לשמוח שזו דרך שאפשר לצעוד בה בכל יום. כל יום לשאול, להתערפל ואז למצוא; בעיקר מכיוון שאני מחליט שאני לא יודע הרבה ויש קדוש ברוך הוא שמחכה מאחורי הערפל. יש רגע כזה מיד אחרי כניסת שבת; אין יותר משימות ופתאום מתגנב מבט אל השמש השוקעת. הרגע הזה מביא חיוך, המקום הפנימי בתוכנו אומר לנו תודה על המנוחה בשבת. זיהיתי מה רוצה המפעיל של כל המערכת ומה אני באמת צריך ורוצה. ברגע הזה יש שמחה נקייה וטהורה, הנה, מכל הדברים בעולם אני עושה את מה שהנשמה שלי צריכה. ככה היא תורתנו, בדמנו בתוכנו. היא מאחורי אותו ערפל שהוא בסך־הכל תמרור ברור כדי שנבין שיש ה' בעולם והוא בתוכנו, ורק צריך לא להיות אחד מאלו שיודעים הכל. להיות מבקש תשובה, שמוכן, כמו יתרו, ללכת לערפל ולהחזיר את היהלום שהלך לאיבוד.
זה לא רק סיפור מן העבר, אלא טכניקה לכל יום בחיים. אז תדליקו אורות ערפל… בהצלחה.