בספר "בני מחשבה טובה" כותב האדמו"ר מפיאסצנה, כי מה שלעתים מפריע לתפילה לעלות מעלה הוא שהיא אינה מגיעה עם התעוררות והתרגשות הלב.
פעמים רבות שהמילים הסדורות אינן מצליחות להרקיע שחקים ולהיכנס להיכלות אליהם מסוגלת תפילה בהווייתה להגיע, אם רק הייתה נמשכת כחץ המתוח לאחור עד ללב המתפלל, ומשם מקבלת את תנופתה למעלה. אותה משיכה פנימה אל חדרי הלב, אותה נגיעה ברגשות הפנימיים, היא זו המסוגלת להרים לגובה עצום את המילים המבקשות.
הרגשות הללו קודש הם
אותם הרגשות, ויהיו איזה שיהיו, הם מהכוחות החשובים שאיתם עלינו לפעול ולעלות. אך מתי הם מגיעים? הם נולדים במפגשים עם העולם. ברגעי שיא נוכל למצוא את האושר, ההתרגשות תגיע בדרך כלל גם היא לפני משהו ממש גדול. את הכעס יש המוצאים בחפשם חניה, בעבודה, או כשמישהו פולט משפט לא במקום. הקנאה יכולה לחכות לנו באירועים משפחתיים, חברתיים או סתם בדרך למכולת. השמחה יכולה להפתיע פתאום באמצע היום, בעקבות מחשבה נעימה או מעשה טוב. לעומת כל אלה, בתפילה, כשאני במקום הקבוע שלי – כמעט כלום לא קורה. התפאורה היא אותה התפאורה של אתמול, והשקט שנותן לי לנוע בתוך המילים המוכרות לא מייצר חוויה. הרבה פחות רגש נמצא שם באופן טבעי. אז איך נצליח להמשיך אל התפילה את כל החיוּת אותה היא צריכה על מנת לעלות לעולמות היצירה, הבריאה והאצילות, כמו שהיא באמת יודעת לעשות?
האדמו"ר מסביר כי "מפני שאין תפילתו והתעוררותו באות כאחת. הרבה פעמים מתפלל ואינו מוכשר להתעורר עתה, וכשיש לו זמן התעוררות אינו מתפלל – לכן מורגלת נפשו לישון".
לפעול התגלות גדולה
העצות שנותן האדמו"ר מפיאסצנה הן שתיים – האחת לזמן התפילה והאחת לזמנים בהם מתעורר הרגש:
בזמן התפילה יראה בדמיונו את עצמו אל מול קורות אותו היום. ויראה מאין הוא בא לתפילה, ויתבונן קודם בדאגותיו, המונעות ומצערות אותו ויחשוב אל מי ילך ויושיענו, אם לא אל מלך מלכי המלכים שהוא בא ועומד עכשיו לפני כיסאו. וכן יעורר את עצמו לראות בעיני רוחו את מילות התפילה.
העצה השנייה מיועדת לשאר היום. כל רגש שמתעורר במהלך טרדות היום, הוא מפתח לנפש. במקום להמשיך לרוץ, צריך לעצור לרגע, לתת מקום לרגש ואיתו לפנות אל ה'. לא משנה מה קרה ולא משנה איזה רגש נוצר, עם כל מפתח של הנפש ניתן לחדור פנימה, ומתוך הלב לדבר איתו ולפגוש אותו. "וכל מין התעוררות שעולה בקרבו בכל יום שלא בשעת התפילה, לא יעזוב אותה. רק ישתמש בה למפתח נפשו. וכשמרגיש איזו מידה של שבירת הלב, אפילו מצרכי גופו, או שמחה, ילך תכף הצידה ויעמיד עצמו לומר איזה קפיטלעך (פרקי) תהילים, ואחר יאמר בפיו ובלשונו כפי העולה על רוחו… ובדרך זה לא יעזוב אפילו אנחה היוצאת מפיו, כי אפילו מן האנחה הפשוטה הקטנה והגשמית, שיוצאת מלב ישראל, יכולים לפעול התגלות גדולה בנפש ולקרבה אל ה'".
לא צריך וגם אי אפשר לקנות את קרבת ה'. צריך רק לפקוח עיניים ולראות איך הכל קרוב.
