כשפגשתי את אודיה שרעבי מיד בנימין, מאמנת אישית, לא יכולתי שלא להיזכר בדברים שרבי נחמן מברסלב מלמד: בכל רגע אנחנו מוזמנים לבחור מחדש – בשמחה, באמונה, בהתחזקות. "הַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה". שום דבר לא מונע מאתנו להמריא.
מתברר שאודיה לקחה את הדיבור הזה צעד אחד קדימה, וכשניסיון כואב התדפק על פתחה והיא ביקשה לחזק את עצמה מבפנים, היא הקימה סדנה ושמה 'בוחרת את המשחק' – סדנה שחיזקה כבר מאות נשים ובנות עשרה. עכשיו היא משתפת אותנו באומץ בדרך שעברה, בתובנות שאספה על הדברים ששינו את חייה, ובשאיפה שלה שכולנו נבחר את המשחק שלנו בצורה הטובה ביותר.
מוכנים? בואו לבחור.
בשר ותבלינים
אודיה, ספרי לנו על עצמך.
"גדלתי בבית דתי־מסורתי ברחובות. כמו רבים מהצעירים בני גילי, גם אני לא חשבתי שאהיה דתייה כשאגדל. אבל הייתי קשורה בעבותות לעדה שלי התימנית, ועליה לא הייתי מוכנה לוותר בשום פנים ואופן…
"הקשר האישי שלי לעדה התחיל כשהייתי ממש קטנה. אבי לא היה מוותר על התפילה בבית הכנסת התימני, וגם כשעבר לגור במרחק ממנו היה צועד אליו בדבקות מדי שבת. לפעמים הייתי מגיעה איתו, הולכת את כל הדרך הארוכה, כשאבא מדי פעם נושא אותי בידיו כי הייתי עוד חצי ישנה… אהבתי את האווירה המיוחדת והמאוחדת. האחים שלי היו עולים לתורה מגיל צעיר מאוד. הם היו הולכים ל'מורי' בעודם קטנים ללמוד לקרוא בתורה, ובכל פעם שאחד מאחיי עלה לתורה הייתה זו סיבה לחגיגה. בשמחת תורה, בין התפילה להקפות, היה קידוש עם מאכלי תימן המפורסמים כמו ג'חנון וקובנה, והיה שמח וטעים…
"היו עוד מנהגים ייחודים לעדה שהשפיעו עליי. למשל, אחרי סעודת שבת בבוקר היינו יושבים כל המשפחה וקוראים בנביא. כל אחד אמר פסוק, וכך עם הזמן עברנו על כל ספרי הנביאים. כשהייתי קטנה הייתי משתפת פעולה בלית ברירה, לא בדיוק מבינה איך הטקס הזה קשור אליי, אבל אחר כך כבר חיכיתי לזה, להגייה התימנית הקסומה ולשירים ביחד עם אבא והאחים.
"כשהתבקשתי בבית הספר לערוך עבודת שורשים, הייתי אוהבת לשאול את סבתא שאלות על החיים בתימן, מתחברת לפשיטות ולתמימות ששררו שם. הבנתי שהבנות בתימן היו שותפות בעשיה בכל הגילאים, והיו מצויות בנתינה מתמדת. אם בשדה, אם בבית. לא שיעמם להן לרגע…
"היו לי חברות מכל העדות, אבל עם החברות התימניות הייתי שותפה לגאוות יחידה. עם השנים הבנתי שהחוויות שחווינו בתור בנות עדות תימן ייחודיות רק לנו, לעדות אחרות אין את החוויות האלו. למשל, כשחברה שאלה: 'מה, אח שלך כבר בר מצווה שאת הולכת לשמוע אותו קורא בתורה?' הבנתי שאצלנו העניינים שונים, והיינו גאות בעדה ובמסורת המיוחדת שלנו", מספרת אודיה על העדה התימנית שמנהגיה השתמרו עוד מתקופת בית ראשון, על פי אגרות קדומות המעידות שיהודים הגיעו לתימן עוד בתקופת שלמה המלך.
"ידוע שהחזון איש הורה לתלמידו", מוסיף הרב נועם שרעבי, בעלה של אודיה, "שאם הוא רוצה לשמוע קריאה נכונה כמו בימי הבית, שישמע איך קוראים יהודי תימן. ליהודי תימן יש חיבור למנהגים קדומים שמובאים עוד בגמרא. למשל, הם נוהגים לעטוף את ארבעת המינים שלהן בהדס שוטה. ובאמת, בממצאים ארכיאולוגיים מתקופת הבית רואים מטבעות עם תמונת ארבעת המינים עם הדס שוטה. ב-DNA של יהודי תימן השמחה והגעגוע שזורים יחד, כמו שאפשר לשמוע בשירה המיוחדת שלהם.
"מנהגי העדות משולים לתבלינים, והמצוות משולים לבשר", מחזק הרב נועם בחשיבות מסורת הדורות. "אומנם יכול להיות נתח בשר מוצלח, אבל בלי תבלינים הוא לא יהיה טעים. ברמה האישית, חיזק אותי לנהוג כמו שסבא רבה שלי ודורות לפניו נהגו. היהדות שלנו מושתתת על שמירת המסורת, וזה מרגש לראות בימינו את תור הזהב של אברכים ובני נוער שחוזרים לשורשים ומגלים מחדש את המנהג וההלכה התימניים, ומדייקים את עבודת השם שלהם לפי דרך האבות. ההלכה התימנית שונה ונפרדת מההלכות של יהודי עדות המזרח, והיא מעניקה תחושת שייכות וחשיבות למקיימים אותה. אני ממליץ לכל בן לעדת תימן לא לוותר על הייחודיות שלו וללכת לפי מנהגי אבותיו, זה רק יחזק אותו מבפנים".
לא לעצים יבשים
איך התחזקת בדת מתוך הקשר לעדה?
"כשהגעתי לגיל העשרה התחלתי להתפלל בבית הכנסת מרצון. הייתי מגיעה ויושבת עם הנשים המבוגרות ומתרגשת מהשירים. התימנים מתפללים בדבקות כמונים מעות, וזה הקסים אותי עד שמשהו בתוכי נפתח. אפשר להתבונן במילים, להתחבר, להבין. פתאום רציתי להשתייך לדור הראשון, שהיו כל כך חזקים בדרך השם. ראיתי איך הילדים שלהם כבר הושפעו מהתרבות הישראלית, ואילו הדור השלישי מתחיל שוב לחזור לדרך האבות. איפה יהיו הילדים שלי? חשש התגנב לליבי. רציתי לנטוע את ביתי במקום תורה".
ואיך הגעת לרבי נחמן?
"את רבי נחמן הכרתי בכיתה ט', כשנועה ירון (דיין) הגיעה להרצות באולפנה שלי. היא סיפרה את סיפור התשובה שלה והלב שלי נפתח. בפעם הראשונה בחיי שמעתי בצורה מחברת כל כך על רבי נחמן. הדבר היחיד שהיה לי מרבנו זה ספר סיפורי מעשיות קטן, וכתוצאה מאותה הרצאה קראתי בו מדי יום. לא הבנתי מילה אבל הרגשתי התעוררות עצומה. קיבלתי חיות והתחזקות בלי להבין מי נגד מי. הרגשתי תחושת שייכות עמוקה. ידעתי: אני שייכת לרבי נחמן.
"בהמשך נודע לי שיש לרבי נחמן עוד ספרים שאוכל ללמוד, ובמקביל הכרתי גם את רדיו ברסלב שחיזק אותי מאוד. האולפנה שלי הייתה דתית־לאומית רגילה, ויחסית לחברותיי נקראתי 'דוסית'. הייתי מיוחדת כזו, יחידה בנוף, והרגשתי שהמיוחדות הזו שומרת עליי. המשכתי להשפיע גם על אחרות בתנועת הנוער 'אריאל' שהייתי שותפה בהקמתה בעירי, ושימשתי בה כמדריכה. הדיבור של רבנו "אל תהיו עצים יבשים" כל כך דיבר אליי, ונהניתי להעביר הלאה את כל מה שהתחזקתי ממנו.
"כאמור, תהליך ההתחזקות שלי כלל התחברות למסורת ממנה באתי, ולכן כשהתבגרתי ורציתי להקים את ביתי, חיפשתי ברסלבר תימני…".
נו, וקיבלת את מבוקשך?
"בהשגחה מדהימה, כן! עבדתי במשק בית מסוים, ותוך כדי עבודה, בעודי מגהצת ערמת חולצות ענקית, התקשרו להציע את בעלי לבת של אותה המשפחה. 'לי זה לא מתאים כרגע', הכריזה הבת באוזני הוריה, 'אבל תשאלו את אודיה…'.
"חשבתי לעצמי: בטח זה לא רלוונטי, אני הרי רוצה ברסלבר תימני, למה שיציעו לה כזו הצעה? אבל אז הביאו לי פתק עם הפרטים שלו ובו היה כתוב שהוא משויך לברסלב, ושם המשפחה היה שרעבי… ואכן, זה היה הזיווג שלי", מחייכת אודיה, כשהיא מוסיפה ומספרת שבעלה הוא שפתח לה צוהר אמיתי על הפנימיות של תימן, אותה עדיין טרם זכתה להכיר באותו זמן.
"בעלי לימד אותי על תימן מחדש. פתאום הכרתי את התוכן העמוק של העדה שלי, ולמדתי על גדולי ישראל שפעלו בתימן כמו המהרי"ץ וה'שתילי זיתים' זצ"ל. הוא סיפר לי שיש ספר של פסיקת תימן שכתב הרב רצאבי שליט"א, וכך נחשפתי להלכות התימניות. זה היה מרגש מאוד להתחבר לעדה שלי דרך ההלכות, כשהעומק הוא אינסופי.
"אט אט התוודעתי לעובדה שבתימן היו גדולי תורה ותלמידי חכמים מפוארים, והיא לא מסתכמת רק בג'חנון ובקובנה. אני נפעמת כל פעם מחדש לשמוע את סיפורי הצדיקים מגדולי תימן. על אהבת ישראל שלהם, על מסירות הנפש תחת כל הגזרות הקשות שנחתו שם על ראשי היהודים, על אהבת התורה, אהבת השם, הפשטות והצניעות שהיו שם… זה ממש מרגש לשמוע על כך.
"התחתנו בחודש תמוז", ממשיכה אודיה לתאר את המעברים של אותם ימים ראשוניים, "ומהר מאוד הגיע ראש השנה. לי היה ברור שבעלי נוסע לרבנו, אבל המשפחות של שנינו לא הבינו מה קורה. 'איך אתה משאיר את אשתך לבדה בחג?!' טענו כלפיו, 'זו לא יהדות ולא תורה!'. שוב היינו צריכים לשמוע את השיח ולהגיד לעצמנו: הדרך שבחרנו זו הדרך הנכונה לנו. עד היום ההתמודדויות לא עוזבות אותנו, ואנחנו צריכים לחזק את עצמנו בדרך שבחרנו – ברסלב חרדי. הפלא הוא שככל שהתווכחו איתנו, וככל שהביזיונות ביקשו להכריע אותנו – המקום בעבודת השם שלנו התבהר והתברר יותר ויותר".
וואו, אודיה, ממש אחד היה אברהם…
"נכון, ההנהגה של רבנו "אחד היה אברהם" מלווה אותנו. כל הזמן אנחנו נדרשים להזכיר לעצמנו במה אנחנו בוחרים ולא להתרגש מדעות אחרות שהולכות לידינו. אנחנו לא חיים בקהילה רגילה של ברסלב אלא ביישוב קהילתי, ואנחנו שומרים על עצמנו לא להתבלבל, רק לעשות את שלנו.
"לרבי נחמן יש דיבור בליקוטי הלכות האומר שבזמן הגלות עם ישראל נדבק בקליפה של כל אומה ("יש שבעים אומות, וכל אומה יש לה מדה ותאוה רעה שהיא משרשת בהן… שכשהנפש של ישראל נתנסה בזאת התאוה, זהו בחינת גלות של שבעים אמות"). גם לעדת תימן יש קליפות שדבקו בה. לתימנים יש קליפה של קפדנות, דייקנות, סטריליות ועצבנות שנובעות מהרצון שעבודת השם תהיה מושלמת. בנקודה הזאת, הרגשתי שרבי נחמן מאזן את הפרפקציוניזם של העדה שלי. לרבנו יש מתכון מנצח. על כל כף של התעוררות מכניסים קערה של התחזקות. זה עשה לי כל כך טוב. בעדה שלי לפעמים יש יותר סחוג מאשר דבש… ואילו בדרך שבחרנו אפשר ליהנות מכל העולמות…".
במגרש של האקסטרים
בינתיים, בתחום התעסוקתי נכנס אצלך חזק עניין הבחירה. ספרי לנו על כך.
"למדתי חינוך מיוחד, ובתור גננת לחינוך מיוחד זכיתי לעזור ולקדם ילדים יקרים. בשלב מסוים עברתי אתגר בחיי, רציתי לעזור לעצמי והתחלתי ללכת לטיפול, כשבהמשך גם למדתי טיפול רגשי. בעקבות הלימוד החדש קיבלתי כוח לחולל שינוי. התעורר בי רצון חזק לעזור לנשים, והרגשתי שזו השליחות החדשה שלי. הרגשתי שכשאני עוזרת לאמא אחת – אני משפיעה על בית שלם, ולא רק על ילד אחד מתוך המשפחה. זה נתן לי את הכוח לקבל את ההחלטה הזו.
"בהמשך חיפשתי מקומות נוספים ללמוד. רציתי לדעת טיפול בצורה מובנית ומסודרת. למדתי אימון יהודי אצל אלה בר יוסף היקרה, אימון טיפולי אצל טל שמידט המדהימה, הדרכת כלות במכון פועה, ייעוץ נישואין אצל הרבנית רות ולדמן, ונוסף על כך המשכתי ולמדתי שנתיים משחק בבית ספר שנקרא כיום 'קורן' ו'פלייבק' אצל לירן ברוש האלופה. כך, עם כל הידיעות שצברתי, התחלתי ללוות נשים ונערות. התפטרתי ממשרד החינוך והפכתי להיות עצמאית".
ואז קרה הניסיון הגדול שגרם לסדנה המופלאה שלך לצאת לאור…
"אכן, הבת שלי התחילה להתמודד במגרש של האקסטרים ולעבור מסע משלה. זה היה קשה מנשוא עבורי להבין את המקום החדש שלה, לראות אותה מחליפה צורה ומשתנה לי מול העיניים. הסתכלתי עליה בעיניים קרועות. חשבתי לעצמי: 'כל מה שעברתי היה בשביל שאת לא תצטרכי לעבור את הסיבוב המסוכן הזה, קיבלת את כל האמת על מגש של כסף. ככה לבוא ולזרוק את הכול?' זה היה בועט מדי. היה לי קשה להכיר בכך שהבת שלי החליטה לבחור דרך שונה משלנו…
"עם זאת, מההתחלה היה ברור לי שלא משנה מה, כמה רחוק שהיא תפליג, אנחנו נקבל ונאהב אותה כמו שהיא, ונאפשר לה לעבור את המסע שלה, שהרי גם ההורים שלנו קיבלו אותנו עם השיגעונות שלנו… אומנם שלנו היו בקדושה, אבל גם להם היה קשה. הרי ראש השנה קיבל פנים אחרות כל כך, וכמו כן ההופעה החיצונית של השחור-לבן הייתה שונה מהם, ועוד ועוד, והם היו לנו השראה לקבלה בלי תנאי".
איך חיזקת את עצמך באותה תקופה?
"עם כל הקושי, הבנתי שעדיין הבחירה היא שלי. אני יכולה לבחור את החיים שלי, בלי להתבלבל מכל המעברים מסביב. אני רוצה לבחור לא להישבר ולא להיות בעצבות. אני רוצה ביטחון עצמי בעבודת השם שלי, ואני יכולה לקחת את הסטירה הכואבת הזו למקום של בירור והתעלות.
"כך החלטתי להוציא אל הפועל חלום שעלה באחת משיחות האימון שלי – להקים מקום בו כל אחת תוכל להשתחרר מהכבלים הדמיוניים האוזקים אותה ולהתחבר לטוב של עצמה, לכוחות-העל שיש בתוכה. באמצעות סדנה שתשלב בין כלי המשחק שמשחררים לבין כלי האימון והטיפול שמסייעים להתמודד עם קשיים, זה יכול להיות מדהים!
"הסדנה ההתחלתית ניתנה בחינם למחנכת שהסכימה לקבל אותה, והיא הייתה סיפור הצלחה. הכיתה לא נתנה לי ללכת. אלו היו שעתיים וחצי ברצף של כיף ושחרור, וזו הייתה חוויה מכוננת שנתנה לי את הכוח להאמין שהרעיון שלי טוב ויכול להצליח.
"בינתיים, הבת שלי המשיכה לאתגר אותי ברמות שיא, עוברת ממסגרת אחת לשנייה ולא מוצאת את עצמה, כשאני מרגישה שאני חייבת להחזיק את עצמי בשיניים, חייבת לעשות משהו שישמח אותי. חשבתי לעצמי: הלא אצל רבנו יש חיזוק לכל המצבים. מה יחזיר אותי לטוב שלי? מה יעזור לי לקבל את עצמי, את האמא שאני?
"הסדנה שוב קראה לי, והפעם עברתי לפסים מעשיים. הפקתי פלייר והתחלתי להפיץ ולהציע את הסדנה למקומות שונות. בתוך זמן לא רב הגעתי למדרשות של בעלות תשובה, לנערות בסיכון, לאולפנות, למורות בית יעקב, לצוותים, לאלמנות, לגיל השלישי… בתוך 128 הסדנאות שברוך השם כבר זכיתי להעביר, פגשתי כל כך הרבה נשים ונערות, כל כך הרבה התמודדויות. ראיתי שכולן עוברות מסעות שונים, ולכולן לא פשוט בחיים. ולכן, העיקר הוא לכבד כל אחד במקום בו הוא נמצא. כל אחד מאיתנו הוא בשלב אחר, אין נכון או לא נכון, כולנו מעלים ניצוצות – כל אחד במקום שאליו נשלח. אישית, הסדנה עשתה לי החייאה. היא אמרה לי: תנשמי! השם נתן לך את התפקיד הזה ואת עושה אותו הכי טוב שאפשר. הוא מצוין ומושגח עבורך. הכול בסדר…".
סדנה של הינדיק
איך בעצם מתנהלת הסדנה?
"בסדנה אנחנו פוגשים את עצמנו דרך משחקים ותרגילים שונים בקבוצה ובזוגות. צוחקים על הבעיות, על הקשיים. נרצה או לא נרצה, השם מעמיד בפתחנו ניסיונות לא פשוטים והם לא נתונים לשליטתנו. מה שנשאר לנו זה לשחק ולאלתר הכי טוב שאפשר, לעבור את הניסיונות בטוב".
היו אבני נגף?
"בוודאי. חלק מהאתגר הגדול שלי הוא המקום של הערך העצמי. בטבעי אני בן אדם ביישן ועדין. איך מקימים ככה סדנה? וגם למה נראה לי שנשים שקולות וכבודות יצחקו ויציגו? אבל למרות כל המחשבות המחלישות קפצתי למים – הרבה גם בזכות המאמנת שלי שליוותה לאורך כל הדרך. הסדנה הייתה קרש הצלה עבורי, היא החזירה לי את האוצרות שלי. למדתי שאני יכולה לבחור מתי להביא ומה, ואת הלימוד הזה אני מעבירה הלאה. אחרי כל סדנה כזו חזרתי לזירת החיים עם כוחות ואמונה שאם השם הביא לי את הניסיון הזה, יש לי כוח להתמודד איתו".
מה עושה הסדנה למשתתפות?
"הסדנה היא סוג של מרחב בטוח שמחזק את הפנים. כשאנחנו נלחמות יחד בקולות המחלישים בתוך סדנה, הכוח שלנו גדל. 'הנה, אמרתי מול כולם את האמת שלי'. אני מקבלת כלי גדול של ביטחון, ואחר כך אוכל לרכוב עליו בחיים האמיתיים.
"הסדנה מלמדת אותנו לאלתר בכל מצב נתון ולהתחבר לבחירה שלנו. לצאת ממצב 'מסכני' של 'עשו לי' ולהבין שקיבלתי פה תפקיד מהבימאי הגדול, ועכשיו יש לי בחירה מה לעשות עם הנתונים הקיימים, וזאת דרך כללי האלתור (האימפרוביזציה) מתוך חיבור לאוצרות שלי. כשאנחנו לא מכירות בערך העצמי שלנו, היצר הרע מבלבל אותנו בקלי קלות. אבל כשאנחנו מחוברות לאוצרות – זה עניין אחר לגמרי. "כי תצא למלחמה" – אתה צריך לצאת, והשם יהיה בעזרך. יש לך כוח!
"למשל, יש בסדנה תרגיל של כוחות. נשים צריכות להגיד שלוש מידות טובות על עצמן. ראיתי שיש נשים רבות שפשוט לא מוצאות מה להגיד! איך זה יכול להיות?! השם הביא אותך לעולם עם סל כישרונות ויכולות שיעזור לך להתמודד בצורה הטובה ביותר. במיוחד בשבילן אני מביאה לוח עם 150 מידות טובות, כך שכל אחת תדע לתת שם לטוב שלה. עצם נקודת המבט של טוב ועין טובה – מזיזה משהו בנפש, מניעה לפעולה. מדהים לראות את זה".
נשמע באמת מדהים. למי מתאימה הסדנה?
"הסדנה מתאימה לכולן, לכל סוגי הנשים והמגזרים. אני מרגישה שהיא בחינת סיפור ה'הינדיק' – היא באה להיות עם כל קבוצה במקום שהיא שם, גם במקומות רחוקים כביכול מהקדושה. היא מוצאת את כולן".
מה הכי מרגש אותך בסדנאות?
"כשאני רואה ניצוץ של תקווה נדלק בעיניים של מישהי, כשהיא מכירה שהשם איתה בהתמודדות של החיים שלה, והיא המתאימה לתפקיד הזה. וגם אם היא נופלת – היא בעבודה עדיין, ובסוף היא תלמד איך למצוא את האוצרות שלה ולהתחבר אליהם. בתרגילים אין רק 'צחוקים', יש הרבה תוכן, והדברים כרוכים זה בזה. כי דווקא כשהלב מרפה ומשתחרר, יש כוח להפנים. נשים שפוגשות אותי זמן רב אחרי הסדנה אומרות על תרגיל זה או אחר: 'זה עדיין הולך איתי'. זה נותן לי המון כוח.
"אותה תחושת סיפוק יש לי כשאני באה להעביר סדנה למשפחה מעורבת וכולן יחד יושבות וצוחקות, מגיעות למקומות הדומים שבתוכן ומרגישות אחדות. כולנו בסופו של דבר מתמודדות עם אותם הרגשות, כולנו בעצם אותו הדבר. זה מדהים אותי כל פעם מחדש".
סדנה ועוד סדנה, וברקע, בבית – את מתמודדת עם הבת. ספרי לנו נקודה של אור.
"הבת שלי ברוך השם מתקרבת חזרה, היא אוהבת את רבנו – היא אפילו ביקשה לנסוע אליו, וזכינו לנסוע יחד השנה – וגם החיצוניות התאזנה במידת מה. היה לה חלום לשחק בסרט, ובאמת היא באה לאודישן עם כל המראה החיצוני הרחוק ובסוף נבחרה לשחק בתפקיד ראשי של בת סמינר… זה היה כזה מצחיק: איך מבעד לכל התחפושת הרחוקה, הבמאית ראתה בה ילדה צנועה ותמימה שמתאימה לתפקיד הזה. 'חצי שנה חיפשתי את השחקנית לתפקיד, ואיך שהבת שלך הגיעה – ידעתי שזו היא', אמרה לי הבמאית אחר כך. צחקנו על זה ביחד. לא עזר לה כלום. היא הייתה ונשארת ילדה טהורה. בזכות הבת שלי הסדנה הזו פרצה לציבור, הירידה שלה זיכתה את כולן, ואני בטוחה ומאמינה שגם העלייה שלה על דרך המלך בשלמות בקרוב בעז"ה, תעלה עוד נשמות רבות איתה".
בוחרת להתמודד בשמחה – טיפים לאמא המתמודדת
1. זה בסדר
קחי אוויר, המצב הזה בסדר, זה התסריט של הבימאי הכי מדויק ומקצועי בעולם, שיודע מה הכי טוב בשבילך. הרפי לתוך הסצנות שלו. הוא מאמין בך שתוכלי להיכנס לתפקיד הענק הזה. הליהוק בטח היה קשה, ואת נבחרת להיות בסיירת של גיבורות על. זה ממש לא מתאים לכל אחת ולא לבעלות לב חלש… ואם ה' החליט שהתפקיד הזה טוב לך, צאי עכשיו למסע של גילוי האוצרות הטמונים בך. גם אם בדרך יש רגעי אימה, זה בסדר, זה חלק מהמסע. ברוכה הבאה לסיירת!
2. האהבה תנצח
כולם אומרים שאהבה זו התרופה לכל הקשרים, "על כל פשעים תכסה אהבה". ולכן, באמת, תנו אותה בכמויות! זה מסוג הוויטמינים שבהם אף פעם אין מנת יתר! נכון שאהבה מקלקלת את השורה… אבל אם בהתמודדויות עסקינן, אז הבעיה היא שאין שורה ואין כללים וששוברים את הכלים, האהבה מרפאת וממש מצילה את הקשר. אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה פשוטה בלי שייתנו לך כלום עבורה. אהבה מעצם היות ילדייך ילדים של ה' יתברך. את מוזמנת להיזכר בילדות המתוקה שלהם ולהצית את האהבה בליבך…
3. אמונה ואימון
התחילי להתאמן על האמונה שלך. אימונים על אמונה עורכים לפני שהניסיון מגיע, כי בזמן האתגר את כבר על הבמה באמצע המופע… בכל מקרה, אף פעם לא מאוחר לפתח את שריר האמונה. האמיני בך, בבעלך, בילדך, ובעיקר בה'.
4. אין כניסה לאשמה
בדרך כלל, כשמגלים את עומק הדרמה, מתחילים להגיע גלי אשמה שמאיימים בהטבעה מיידית. זה תכסיס מוכר של היצר הרע, שמטרתו להשמיד כל חלקה טובה ושפויה בך. אל תתני לקולות האלה להיכנס לתוכך. גם אם טעית – את לא אשמה. יש הבדל גדול בין לקיחת אחריות ושיפור הנקודות שדורשות תיקון לבין רגשי אשמה ונקיפות מצפון שלא מועילים ורק הורסים.
5. נקודות טובות
עצת מיליון הדולר של רבנו (טוב, יש לו הרבה כאלה…): חפשי והתמקדי בטוב של הילד שלך – בטוח יש שם נקודה טובה! אותה תעצימי, בה תתרכזי ואז תגלי איך ברגע אחד את מתחברת לאהבה ולטוב ולנשמה הטהורה שלו שמכוסה כרגע. מה שתתמקדי בו – יגדל!
6. שמחה ומילויים
כדי להחזיק מעמד בניסיון הזה, את חייבת להטעין את עצמך. מצאי מה משמח אותך, מה נותן לך כוח וממלא אותך בטוב. השקיעי בזה! כשתהיי מלאה וחזקה – תצליחי לראות את הדברים בפרספקטיבה מדויקת יותר וגם להשפיע טוב על בני ביתך. אם את מרוקנת וחסרת כוחות, הדרך להפוך למדוכאת קרובה מאוד כמו כדור שלג ההולך וגדל.
7. שליטה במחשבות
המחשבות יכולות לפעמים לטמטם אותנו. כמה שהן מפמפמות בשקט ומתחת לרדאר, הן מחלחלות וארסיות ואז את לא מבינה למה את ממוטטת… נכון, המציאות קשה, מאתגרת והזויה, אבל יש לך בחירה באילו מחשבות להתמקד ואילו מנטרות לדקלם. אני ממליצה לקחת משפט שמחזק אותך, וכשמגיע גל צונאמי של מחשבות מחלישות להתמקד במחשבה שהכנת מראש. זה עובד! רבנו אומר שאי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית, וכך תעיפי הצידה את כל מה שמחליש אותך. יש לך מספיק על הגב ומול העיניים, את לא צריכה גם מהראש. תודה לה', יש לנו כל כך הרבה על מה להודות. זה גם הזמן לשים CUT על כל מחשבות ה"מה יגידו" – שיגידו… אין לנו שליטה על המחשבות והדיבורים של אחרים, וחבל להתאמץ על ניסיונות סרק להציג או להוכיח משהו למישהו. "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי…" מה שיש לי שליטה עליו וביכולתי לעשות – מצוין וכדאי שאחשוב על זה; כל מה שלא – לשחרר החוצה.
8. ייעוץ ולימוד
אחד מהדברים הכי קשים זו הבושה העצמית. איך נפלו גיבורים?!… אבל לא הביישן למד, ובאמת הדרמות מתרגשות ובאות חדשים לבקרים, ועד שאת חושבת שמשהו נרגע, סיפור חדש צץ והיצירתיות לא נגמרת… ובאמת כל מקרה לגופו והמשתנים כל כך משפיעים, כך שאינו דומה מקרה אחד למשנהו. אנחנו עוסקים בדיני נפשות, ולכן ממש כדאי להתייעץ עם אנשים מומחים ומנוסים ויראי שמיים המבינים בתחום. ואם צריך, לקבל ליווי ותמיכה. למשל, ארגון 'אהבת עולם' של נעמי סובול עושה עבודת קודש, מעלה תכנים בנושא ומספק קבוצת שיתופים של אימהות, כולל קו תוכן וייעוץ (חדש ממש!). כל זה נותן הרבה כוח, ידע ותקווה. יש גם ספרים שנותנים כלים (כמו בוסר המלאכים של הרב דן טיומקין וקינצוגי של נעמי סובול) ושופכים אור על הסוגייה המורכבת הזו.
9. רק תפילה
בסופו של דבר, התפילה היא כלי הנשק היחיד של דור הגאולה. מצד שני, כמה מניעות יש לנו על הדיבור עם ה'… כמה פשוט – ככה קשה. היצר יודע בדיוק להיכן להגיע ואיפה לחסום. אבל באמת הקושי הוא רק בדמיון, כי מה הבעיה לדבר עם ה' כמו חבר טוב ולבקש רחמים ועצה וכוח ותקווה. קחי לך תפילה טובה מהלב, התבודדות או סתם פריקה ושיתוף על הדרך.
10. בוחרת את המשחק
זכרי ואל תשכחי שיש לך בחירה בכל רגע נתון בתפקיד העצום שקיבלת, ואת מקבלת שכר על כל רגע של התגברות, חיוך, איזון, פיוס, נתינה וכו'. את בוחרת את הקשר שלך עם הילד שלך בלי קשר למעשים, להתנהגות, לדיבור או למשחק שלו. כמו שרבנו אמר על הציון שלו שהוא "היכל הגוונים המשתנים", אנחנו כל הזמן מתחדשים ולא נמצאים באותה נקודה. באותה מידה אנחנו צריכים לא להיבהל מהגוונים המשתנים של הילדים שלנו ולראות בהם הזדמנויות לצמיחה, גדילה ושינוי, ובמקביל – למציאת מגוון הפתעות אצלנו.
