חצות לילה. צלילים ענוגים עולים מהגיטרה וממלאים את הבית. על השולחן מוצב ספר 'חיי מוהר"ן', ולצידו, בעיניים עצומות, יושב ישראל דגן כשהוא מנגן ושר את מילותיו הקדושות של רבי נחמן מברסלב זי"ע: "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני נהר המטהר מכל הכתמים, אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם". כשישראל שר, אין עולם. יש רק לב וגעגוע.
רבים מאתנו גדלו על השירים של בעל המנגן, ישראל דגן: 'בברסלב בוערת אש', 'רק תנו לי את לבכם', 'רוצים רק תורה ותפילה' ועוד, אך לא רבים מאתנו יודעים על הדרך המפותלת שעבר עד שזכה להיות צינור להורדת ניגונים כאלה לעולם. נפגשנו לשיחה משותפת עם ישראל ונאוה, רעייתו שליוותה ומלווה אותו במסירות בתקופות חייהם השונות, בה שיתפו אותנו בני הזוג בסיפורי השבילים שהובילו אותם לעולם התשובה ועל החיים בספינה המיטלטלת של עבודת ה'. ראיון שכולו אשרינו.
לא רוצה הצגות
נאוה, איך הכל התחיל?
"תקופת החיפוש שלי לא הייתה ארוכה מדי", חוזרת נאוה בזמן ארבעים שנה אחורה. "הייתי בחורה בגילאי העשרים המוקדמות. באתי מבית מסורתי, אבל לא היה לי שום מושג ביהדות. הנפש שלי הייתה צמאה למשהו רוחני שלא ידעתי לקרוא לו בשם. מצאתי את עצמי משוטטת בכל מיני מקומות 'רוחניים', פעילה בטקסים ומדיטציות שונות, במסגרתם הכרתי את בעלי.
"אני הגעתי לשם מחוסר רוחניות טוטלית, ונכנסתי לראשונה למושגים של עולם הנשמות ורוחניות מדומיינת. לעומתי, הוא כבר היה בעיצומו של תהליך תשובה, וכבר עמד לעזוב את החבורה הזו. לא הבנתי למה הוא רוצה לעזוב. הוא הגיע לדרגות גבוהות שם בכת, והיה מעין מנהיג של החבר'ה. באותה תקופה הוא חזר משהות בת שלוש שנים בהודו, והידע שלו בכל העולם ה'רוחני' היה עצום. אבל הוא אמר לי: 'אם אמצא אמת גדולה מזו, אני עוזב!' בעלי הוא בן אדם שהאמת תמיד הייתה נר לרגליו, ולא פלא שבהמשך הוא התחיל להרצות לי על העולם החדש אותו הכיר לאחרונה – עולם התורה והמצוות".
ישראל, מה הביא אותך להכיר את העולם החדש הזה?
"מאז שאני זוכר את עצמי לא אהבתי את החברָה. ראיתי שכל אחד מחפש מעמד, מנסה למצוא חן בעיני אנשים. חקרתי בדעתי את העניין והבנתי שזה הבל הבלים. בגיל צעיר מאוד כתבתי על זה שיר שהלך כך: 'אדם מביט כדי לראות / ואם לראות אז יש מראות / אך המראות שונות / ומראות שונות משקפות / ואז אינך יודע ואינך עשוי / כי במראות הנך תלוי!'
"הבנתי שלחפש את עצמי בעיניהם של אחרים, זאת טעות. מה, אני אציג הצגה כל החיים? אם בן אדם באמת רוצה אמת, הוא חייב להשתחרר מ'מה יגידו'. עוד לא ידעתי מהשם, אבל החיפוש העצמי ליווה אותי. באותם ימים גדלתי באחד מקיבוצי השומר הצעיר והייתי שונה מכולם, ומטבע הדברים היו לי עימותים וביזיונות על כל צעד ושעל. החברה לא סובלת עצמאות יתר, את מי שהולך נגד הזרם, ואילו אני עשיתי דברים רק מהבנה ובחירה. בשלב מסוים שלחו אותי מהקיבוץ לבדיקות פסיכוטכניות במכון בתל אביב לייעוץ לתעשייה, שם בודקים את האדם מכל הכיוונים. כשאמא שלי באה לשאול על התוצאות, אמרו לה שלבן שלה יש איי־קיו 145. בקיבוץ השתוממו: הוא לא טמבל ולא טיפש, יש לו שכל! אז מה הסיפור שלו?…"
איך המשכת את חייך בשנות העשרים אחרי המחשבות המרדניות של שנות הנעורים?
"תמיד ניסיתי על בשרי להבין מה טוב ומה לא טוב בעולם. ניסיתי הכול. בגיל 20 פתאום קרה לי משהו מוזר: אני חילוני, גר בקיבוץ, לא יודע דבר וחצי דבר על היהדות, ופתאום מתנוצצות לי בראש מין הארות שמימיות. מתגלים בי כוחות רוחניים כאלו. אני שומע בראש מה יקרה לחבר הזה ולחבר הזה, אני אומר להם ובאמת הכל מתקיים. אני חולם שמישהו שעובד איתי עומד להתנכל לי, אני מברר ואכן זה היה אמת והצלחתי להינצל ממנו. רק בדיעבד הבנתי שהשם פשוט התחיל לקרב אותי אליו על ידי המסרים האלו. הייתה פעם אחת שקיבלתי מסר שעוד חצי שנה חבר ייהרג בצבא, ולצערי אכן זה קרה. לאחר מכן הנשמה של אותו החבר התחילה לדבר איתי דיבורים מהתכלית. אני יודע שזה נשמע מדומיין, אבל כך היה. הוא פשוט בא ומסר לי מסרים: 'העולם הזה הוא רק פרוזדור, יש עולם הבא! יש נשמה!' ועוד דברים כאלו. הוא גם אמר לי כמה דיבורים למסור להורים שלו. רק תחשבו כמה קשה היה לעשות את זה בתור בחור חילוני, בלי להיראות מטורף…
"בשלב מסוים קלטתי שזה השם יתברך שמתחבא כאן מאחורי כל מה שעובר עליי. 'למה אתה עושה לי את זה? למה אתה נותן לי את כל המסרים האלו?' ניסיתי להבין. בינתיים, בלי ספרים ובלי שיעורי תורה, הרגשתי אהבה עצומה לבורא, ורק שאלתי: 'הקדוש ברוך הוא, אני אוהב אותך! מה אני צריך לעשות בשבילך?' נכנסה בי דבקות כזו. הייתי יכול לשכב בפישוט ידיים ורגליים, ולבקש רק דבר אחד – לעשות נחת רוח לבורא.
"מהר מאוד הרגשתי שאין לי מה לעשות בעולם הזה, רק דבר אחד מעניין אותי: אלוקים, והדרך להתקרב אליו. ניסיתי לעשות איתו הסכם: 'אני לא צריך כלום פה בעולם. כל בן אדם כאן מנסה להשיג משהו, אבל אותי לא מעניין שום דבר חוץ ממך. אני אעזור לאנשים להשיג את המטרות שלהם, ואתה תראה לי איך להתקרב אליך'. והוא באמת עזר לי. היו לי גילויים מדהימים, הייתי כותב אותם, ואחרי זמן מצאתי בספרים הקדושים הרבה ממה שהתגלה לי.
"מה ההסבר לכל התופעה הזו? אני חושב שזה מה שכתוב בתהילים: 'חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך' – החלק אלוקה ממעל שלי פשוט התחיל לדבר ועזר לי להתקרב אליו".
בין אורות לכלים
עם כאלה גילויים של קרבה משמיים, איך התגלגלת להודו?!
"אני חייתי בעולם שמאלי, בו כולם שווים וכביכול אותו דבר. וכשאני רציתי להתקרב לה', הבנתי שבהודו יש דת אוניברסלית, של כולם, וחשבתי ששם הכי טוב להתקרב אליו…" שלוש שנים הוא היה שם, אוסף חוכמות 'רוחניות' למיניהן, עד שנפל לו האסימון.
"הרגשתי שזה לא תופס", אומר ישראל, "הבנתי שאינסוף בלי כלים לא יכול להחזיק. חזרתי לארץ ומצאתי תנ"ך קטן שקיבלתי במסע ההשבעה בטירונות. הוא היה תמיד בספרייה ומעולם לא נפתח. התקיים בי הסיפור של 'האוצר מתחת לגשר', מצאתי לי אוצר! התחלתי לקרוא תהילים וספר קוהלת ופתאום ראיתי כזו אמת, כזה אור!
"בהמשך, אחד המורים שלי למוזיקה היה דתי, וכשהעליתי לפניו את התהיות שלי, הוא פתח לי בחומש בראשית והראה לי את דברי המפרשים על הפסוק הראשון. מה שתפס אותי במיוחד היה הפירוש מספר 'קדושת לוי' של רבי לוי יצחק מברדיצוב זי"ע על הפסוק: 'בראשית היה אור אינסוף ממלא את כל העולמות…'. המורה הזה הראה לי איך בפסוק אחד יש פשט רמז דרש וסוד. יש גם אינסוף, וגם פרטים קטנים. היה לי הרהור תשובה גדול באותו רגע".
נאוה, כשישראל חזר מהודו והכרתם והוא שיתף אותך במחשבות החדשות שלו, איך זה היה לשמוע את הדיבורים האלו? הם התקבלו על ליבך?
"בכנות, בהתחלה זה היה לי קשה. הוא דיבר בלהט, ואני הקשבתי בעיניים פעורות. הוא היה אומר: 'בהודו יש אינסוף של אור, אבל האור הזה הוא בלי כלים, אי אפשר להתקיים בלי כלים. ביהדות יש אורות וגם כלים'. לבעלי יש כושר דיבור חזק מאוד, אבל אני הרגשתי שלי עצמי אין כלים להכיל את הדיבורים האלו… הייתי מאוכזבת. עד שהגעתי סוף-סוף למקום 'רוחני', הוא לא טוב? יש רוחניות אחרת? באמת היהדות היא התשובה לחיפוש הפנימי? הייתי 'מסורתית', לא יותר, ודיבורים על היהדות עדיין לא התיישבו לי לגמרי על הלב. התחוללה בתוכי מלחמה גדולה: האם הדיבורים שלו הם אמת? האם זה מחייב גם אותי? מה אני אמורה לעשות עם זה? הסתגרתי בבית בתל אביב לבדי – הוריי באותו זמן היו בחו"ל – מנסה להבין מה עליי לעשות, אבל הרצון לרוחניות אמיתית כבר נבט בתוכי.
"בהמשך הגעתי למרכז שנקרא 'נעשה ונשמע', שהקים ארגון מחסידות בעלז בתל אביב, בו מסרו שיעורי תורה. שם קרה המהפך הגדול, האמת צלצלה לי חזק יותר ויותר מכל שיעור. הוכיתי בתדהמה. איזה עומק! היהדות הצטיירה לי באור חדש. באופיי אני מחליטה מהר. כשאני נכנסת לחנות, אני מוצאת מיד בלי התלבטויות את מבוקשי, וגם כאן זה היה מהיר. קניתי שולחן ערוך וחצאית והחלטתי שאני חוזרת בתשובה… ממש ככה. בהמשך לקחתי חופש ממקום לימודיי, והגעתי ל'ישיבה של בנות' כמו שקראו פעם למדרשת 'נווה ירושלים' המפורסמת".
זהו, עברת ללמוד במדרשה?
"נקבעה לי פגישה עם הרב חיים מצגר זצ"ל, ראש המדרשה. אחרי כמה מילות פתיחה, הודעתי לרב: 'הרב, אני אגיד לך משהו. אמונה כבר יש לי (הרי החלטתי), באתי לפה לשלושה ימים ללמוד מה עושים, וזהו!' את מבינה את הבורות שהייתה לי? חשבתי שיהדות מסתכמת במושגים של בשר וחלב, כשרות ואיך מתפללים… הרב צחק ואמר לי: 'טוב! אם את רוצה להישאר לשלושה ימים – תישארי, אחר כך נדבר!' זה היה ממש נס שהוא דיבר אליי ככה", אומרת נאוה, שבמקום שלושה ימים נשארה לשלושה שבועות. אחריהם חזרה הביתה, ושוב לאחר תקופה הגיעה למדרשה לחודשיים נוספים, אחריהם כבר נישאה לישראל.
מה את זוכרת מאותם ימי בראשית במדרשה?
"היום נווה ירושלים מכילה עשרות ומאות בנות, אבל אז אלו היו הימים הראשונים של המדרשה. בתוך דירה לא גדולה התקבצה קבוצת בנות, כאשר בסלון התקיימו השיעורים. השיעורים עשו עליי רושם אדיר, והרגשתי שפתאום התחברתי למהות האמיתית שלי. בעולם החילוני ממנו באתי, השדר היה שאסור להתבייש. 'את צריכה לבלוט, להעיז, למשוך תשומת לב – הרבה וכמה שיותר!' שידרו לי ההורים, המורים והחברה… תמיד הרגשתי לא טוב עם עצמי כי אני כן, אממ… מתביישת. אך כמו ילדה טובה תל-אביב נלחמתי במידת הבושה הטבועה בי, חשבתי שמשהו בי לא בסדר, למה אני לא 'זורמת' כמו כולם? מה מציק לי בבגדים אותם לבשתי? בתרבות אליה השתייכתי?
"במדרשה, עם עולם הנצח שנפרס בפניי, גיליתי את מידת הצניעות. פתאום הבנתי שהפנימיות שלי תמיד הייתה קשורה לצניעות. שהיא ביקשה לעצמה את העדינות והטוהר הראוי לה. שהבושה הטבועה בי, היא בושה של בת יהודייה, ירושה מדורי דורות של נשים צדקניות, סבתות שלא הכרתי. בושה שמאותתת לי לחזור לעצמי, לאלוקים שלי. הייתי מאושרת מהגילוי החדש. מבחינתי כל המדרשה הייתה מזוזה אחת גדולה, רציתי ממש לנשק את הקירות האלו שהחזירו לי את עצמי". אבל לנאוה חשוב להדגיש עוד משהו: "שתביני, אף אחד לא דיבר איתנו על צניעות. היא פשוט נכחה שם, במלוא הדרה, ולכן השינוי החיצוני קרה די בקלות ובמהירות".
חילופים ותמורות
ואיך ברסלב נכנסה לתוך תהליך התשובה שלך, נאוה?
"את ברסלב הכרתי דרך שבתות אירוח. חלק מהבנות במדרשה התקרבו לברסלב, אפילו שהמדרשה נקראה ליטאית, ולכן בשבתות העדיפו להתארח אצל משפחות ברסלביות מירושלים. יום אחד לקחו גם אותי איתן, והרגשתי שיש שם אמת גדולה, למרות שעדיין לא נחשפתי לספרים עצמם.
"ההתקרבות האמיתית חלה ביום הולדתי. החברות הביאו לי במתנה ספר 'סיפורי מעשיות', אותו הוציאו לאור חסידי ברסלב בירושלים בדור הקודם – חציו סיפור בלשון הקודש וחציו תרגום באידיש. בסוף הספר כתובים חלקים מ'ליקוטי הלכות' לרבי נתן מברסלב ו'רמזי מעשיות' לרבי נחמן מטשערין. לא הכרתי את הספר, ישבתי וקראתי כמה סיפורים, אך מה ששבה את ליבי ביותר היו ליקוטי הלכות נפלאים שהיו שם. רבי נתן דיבר על היכלי התמורות והחילופין שקיימים בעולם. איך בן המלך – עם ישראל, מתחלף עם בן השפחה – אומות העולם. איך האמת והשקר מתחלפים והאמת מושפלת. בין המילים היה קטע חזק ששפך לי אור של רבינו על הנשמה בצורה שאי אפשר לתאר:
כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית שֶׁיַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר ח"ו, וּלְהַקְטִין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וְגִיד מִגִּידֵי הָאָדָם תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת…
וּבֶאֱמֶת עִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁרֹב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדֻשָּׁה מִשָּׁרְשָׁהּ, וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב לה' וְלִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּמוֹ שֶּׁמַרְגְלָא בְּפוּמָא דְאִינְשֵׁי לוֹמַר כְּשֶׁשּוֹמְעִין שֶׁמְּסַפְּרִין מֵאֵיזֶה צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה לְהַתְחִיל גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אַךְ אַחַר כָּךְ תֵּכֶף אוֹמְרִים, מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת אֵלָיו לְזֶה הָאִישׁ הַצַּדִּיק וְכוּ' כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו, כִּי כַּךְ הֻרְגְּלוּ עַצְמָם לוֹמַר שֶׁצִּדְקַת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלְדָתָם
וּבֶאֱמֶת אָמַר רַבֵּנוּ ז"ל בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כֵּן וְזֶה עִקַּר הַחִסָּרוֹן שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים כַּךְ, וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְעוֹרְרִים וּמִתְגַּבְּרִים לְהַשְׁווֹת עַצְמָן לַצַּדִּיקִים. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק וְהַכָּשֵׁר הוּא רַק עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטִרְחוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל כַּךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה כִּי אִם כְּפִי עֶרְכּוֹ, אַשְׁרֵי לָהֶם וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּית לַכֹּל, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח, וּמִי שֶׁרוֹצֶה זוֹכֶה בּוֹ…
(ליקוטי הלכות אורח חיים, ברכות השחר ה)
"למרות שלא הבנתי בשכל את כל המילים, הרגשתי אור גדול בנשמה. הרגשתי שרבינו מדבר אליי, והוא הרבי שלי מכאן והלאה לעולם. לרבינו יש כזה כוח גדול, שאפילו אחרי הפטירה שלו הוא יכול להאיר לכל אחד בנשמה התעוררות של תשובה ורצון לתכלית שזה מדהים.
"אני זוכרת באיזו התלהבות הבאתי את הספר לפגישה עם בעלי. 'בוא תראה מה כתוב בסיפורי מעשיות! תראה יש כאן 'שבעה קבצנים!' ובסיפור 'מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו' מדברים על כל החילופים שיש בעולם!' התחברתי כל כך לרבינו, והתחלתי לקרוא את כל הספרים שלו. 'ליקוטי מוהר"ן', 'חיי מוהר"ן', 'ספר המידות', 'סיפורי מעשיות 'ועוד ועוד", משתפת נאוה ברגעי האור הגדולים.
רגעים מרים ממוות – וליל הישועה
נשמע שבהחלט היית באורות… מה עבר על ישראל באותו זמן בתקופת נישואיכם? גם הוא התקרב לברסלב?
"באותו זמן בעלי היה חזק בקיום התורה והמצוות, אבל עדיין לא התחבר דווקא לברסלב. הוא אהב את כולם, והסתובב בבתי מדרשות שונים בירושלים. הוא למד בכולל אצל הרב גינזבורג שליט"א, והיה מחובר לרב יעקב מוצפי זצ"ל, לרב כדורי זצ"ל, ולעוד צדיקים מגדולי הדור הקודם שהיו באותה תקופה.
"החיבור החזק שלו לרבינו קרה דווקא בעקבות הייסורים הנוראים אותם סבל. אחרי החתונה, בעלי עבר שלוש שנים של ייסורי גוף ונפש. הכול התחיל אצלו מהרצון החזק להתנתק מכל העולם הקודם. הוא התחנן לבורא עולם שייקח ממנו את כל המתנות שנתנו לו ההודים. את כל הכוחות והיכולות. "אני לא רוצה שום דבר מהטומאה, רק מהקדושה, ואם צריך לסבול בשביל שהטומאה שהם הכניסו בי תעזוב אותי, אני מוכן להכול". כך הוא חזר והתפלל. ותפילתו התקבלה בשמיים.
פתאום הופיעו אצלו כאבי ראש, סחרחורות בעוצמה גבוהה, יחד עם עצבות נוראה שטלטלה אותו מבפנים. קודם לכן בעלי תמיד היה בן אדם מואר, עם כוח רוחני חזק, ופתאום הפך לשבר כלי. כל החשק לנגינה ירד לו. מבחוץ אף אחד לא ידע מה עובר עליו, והוא המשיך במסירות נפש לעבוד את השם, אבל מבפנים סבל מאוד מאוד. הוא הרגיש שהנשמה שלו שבויה בהודו, אצל הגורו אצלו שהה שלוש שנים לפני התשובה. ולכן על כל הכוחות וה'מתנות' ההודיות הוא מקבל שבירה נוראה כזו עכשיו. זה היה ממש כוח חיצוני שמתנקם בו ומנשל אותו מכוחותיו…"
איזה ניסיון קשה! מה עשיתם?
"בעלי הלך לכל צדיקי הדור לבקש עצה ותושייה. אבל למרות הברכות והסגולות, העצות וההדרכות, הייסורים לא עזבו אותו. 'אם זה מה שאתה רוצה, אבא, אני מקבל באהבה', היה אומר כל הזמן. הוא הבין שיש כאן תיקון גדול עבורו ושבודקים אותו מהשמיים אם הוא יחזיק מעמד, אז הוא נלחם לשרוד ופשוט חיכה לישועת השם".
ישראל, מה אתה זוכר מאותן שנים קשות?
"זה היה נורא. כל האנרגיות, הכוחות והידיעות שהיו לי נלקחו ממני בבת אחת. התחלתי להתפרק. עברתי סבל שאין בעולם. פלא שנשארתי חי ונשארתי בשפיות ונשארתי ביהדות. כל אלו שהייתי קשור אליהם בעולמי הקודם, רדפו אותי בהקיץ ובחלום. הייתה לי הבנה שאם אני אמצא צדיק בקדושה שיהיה גדול יותר מכל מה שהייתי בטומאה, הוא יוציא אותי. בתקופה ההיא הרגשתי משוקץ ומתועב מלהסתפח בנחלת השם. הפסוק שהכי דיבר אליי היה 'נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד', עברתי גיהינום…".
"בינתיים עברנו להתגורר בעמנואל, כחלק מהקהילה של הרב נתן ליברמנטש שליט"א", ממשיכה נאוה את סיפור המסע. "נקראנו ברסלבים והיינו שייכים לקהילה, ובעלי אפילו התחיל להשתתף בקיבוץ של רבינו בראש השנה, אבל חיבור אמיתי לרבינו עדיין לא היה לו. והנה הגיע יום עשרה בטבת, יום הולדתו של בעלי ויום היארצייט לרבי נתן מברסלב זי"ע. חברים קראו לו להשתתף בהילולא, והוא אכן הלך והשתתף כשבמקביל הכאבים הקשים נוגסים בו בעוצמה, אך לבסוף נאלץ לחזור הביתה. הוא הסתגר בחדר והתחיל לבכות להשם".
ישראל ממשיך ומספר על החוויה המכוננת של חייו: "דיברתי עם השם: 'ריבונו של עולם, כל כך רציתי אותך, עזבתי הכול בשביל להתקרב אליך. עכשיו אני כל כך לבד. מי רוצה להיות עם אדם כאוב כמוני? אולי תבוא אליי ליום ההולדת ותיתן לי מתנה?…'
"באותו רגע שמעתי בתוכי קול פנימי שאומר לי: 'קח את הגיטרה ותנגן'. לא היה לי חשק, כי איך אמרנו? הרגשתי מר ממוות, אבל הקול חזר ואני לקחתי את הגיטרה. התחלתי לשיר שיר ששמעתי מהחסידים בירושלים, 'בך רבינו נגילה, בך רבינו נשמחה…'. פתאום הרגשתי אור כזה שלא הרגשתי מימיי. כאילו מישהו לקח סכין וחתך לי בבת אחת את העורלה של הלב. התחלתי לבכות בכי עצום, כאילו כל הצער של שלוש השנים האחרונות התקבץ ועלה בי. הרגשתי שרבינו רואה אותי ואומר לי: 'אל תדאג, אני יודע מי אתה, אני רואה לאן נפלת, ואני ארפא אותך!' הרגשתי עוצמה רוחנית ששום חושך בעולם לא יכול לעמוד מולה. כל הקליפות ההודיות עפו ממני באחת, והנשמה שלי חזרה לגוף בלי הרדמה. היה לי ברור שכל מה שעברתי היה ניסיון כדי לבחון אם באמת אני רוצה את הקדושה.
"הרגשתי כזו רפואה שאין בעולם. נכנס לי שכל חדש, דעת חדשה, נשמה חדשה, הכול חדש. אני בוכה והבכי הופך מלב נשבר להודאה ושמחה. השם יתברך בא אליי ביום ההולדת שלי ונתן לי במתנה את רבינו. 'רבי נחמן, עכשיו אני יודע מי אתה, אתה הרבי שלי לעולם', אמרתי לו, ובאותו הרגע נהייתי חסיד ברסלב. טעמתי כל כך חזק את רבינו באותו הלילה, שתכף ומיד התחלתי ללמוד את הספרים, ללכת להרים וליערות ולהתבודד, ולחפש בין חסידי ברסלב אנשים שאפשר להתחזק מהם. לפני שלושים ושמונה שנה היו עוד הרבה מזקני ברסלב של הדור הקודם, ואכן פגשתי למשל את רבי ישראל דב אודסר זי"ע שהאיר לי בעוצמה את האור של רבינו והכניס בי את הדעת הזו לקרב אחרים לברסלב, שכולם ידעו שיש צדיק בעולם שמכיר את הנשמות של כל עם ישראל בלי יוצא מהכלל, שמכיר אותך על כל הגלגולים שעברת ויודע איך לרפא אותך, לתקן אותך ולהביא את נשמתך בשלימות למקום ממנו באת", אומר ישראל בהתרגשות.
"באותו ליל עשרה בטבת בעלי נולד מחדש בשלישית" מוסיפה נאוה. "בפעם הראשונה הוא נולד ביום הולדתו, בפעם השנייה הוא נולד כשקיבל על עצמו כיפה וציצית, ובפעם השלישית הוא נולד בצורה העמוקה ביותר – כשנגאלה נשמתו והוא התקשר לרבינו לעולם, ואז גם התחילה הפריחה המוזיקלית הגדולה שלו".
מדהים לשמוע על האירוע המופלא הזה. נשמח לשמוע, לסיום, על תחילת התקופה המוזיקלית.
"בעמנואל הייתה קבוצה של בעלי תשובה שפתחו בית כנסת שנקרא 'משיבת נפש'", מספרת נאוה, "ובכל מלווה מלכה הם היו נפגשים ושרים יחד, כמו גם בחול המועד סוכות ועוד הזדמנויות. בעלי היה מגיע לשם עם הגיטרה והיה שר ומנגן.
"הרב עופר גיסין קלט את הכישרון הגדול של בעלי, שמע את הניגונים המיוחדים והבין שהעולם צריך אותם. 'אתה חייב להקליט' הוא אמר לו כשהוא גם נתן לו סכום כסף עבור ההקלטות. כך זה התחיל. בעלי הסתגר בתוך מחסן בבית הספר של הבנות, שם הקליט את השירים והניגונים באמצעות טייפ־הקלטות בעל מספר ערוצים שהביא מחו"ל, וכך נוצר האלבום הראשון – 'למען שמו באהבה'. בהמשך, האלבומים כבר הוקלטו בצפת, באולפן מתקדם יותר, כשהאלבום האחרון נקרא "ואני רופא אותה".
"מאז ומתמיד", מסיים ישראל, "בכל מקום בו הייתי, בכל הגלגולים והמקומות, הגיטרה הייתה מגיעה איתי. אבל רק כשהגעתי לרבינו המעיין נפתח והנגינה הפנימית החלה לנבוע, ככה זה כשהצדיק מביא אותך למקום האמיתי שלך".
