בימים אלו החלה תקופת המבחנים במוסדות האקדמיים בישראל, ומערכת ההשכלה הגבוהה מסיימת סמסטר נוסף על רקע מלחמת 'חרבות ברזל'. מאות אלפי סטודנטים וסטודנטיות – דור העתיד של הכלכלה, התעשייה והעשייה הישראלית – יסיימו את הבחינות וחלקם יתחילו את סמסטר הקיץ לשנה זו.
השהות של הסטודנט בקמפוס אינה מוגבלת רק ללמידה ושינון של לימודי התואר. סטודנטים רבים מתגוררים במעונות הסמוכים לכיתות הלימוד או שוכרים דירה בקרבת מקום. חייו של הסטודנטים סובבים סביב ההווי הסטודנטיאלי, ובמידה בלתי מבוטלת הווי זה מרכיב את זהותו של הסטודנט ומעצב את חייו הבוגרים.
אין צורך לספר לקוראים כי במסדרונות האוניברסיטה לא תמיד מנשבות רוחות של יהדות ויראת שמיים. במשך שנים רבות, סטודנטים דתיים ושאינם לא הרימו על נס את דגל הגאווה היהודית ושמירת המסורת. במקביל, ארגונים שונים הנוטים לזלזל במסורת ישראל הנחילו במשך שנים רבות בין כותלי הקמפוסים דעות שונות וגם משונות, כאלה שהשאירו מאחור את אור היהדות. אל תוך הוואקום הזה, בעדינות וברגישות, נכנס ארגון חב"ד בקמפוס.
הארגון שבתצורתו העולמית החל לפעול כבר לפני עשרות שנים באוניברסיטאות בארצות הברית, פועל מזה תריסר שנים בישראל בהובלת הרב משה שילת, ותחתיו משמשים כיום למעלה מ-50 זוגות שליחים ושליחות ייעודיים בעשרות מוסדות אקדמיים, ממכללת תל חי ליד מטולה ועד לשלוחת אוניברסיטת בן גוריון באילת. "הארגון מהווה כתובת לכל עניין יהודי לסטודנטים ולסטודנטיות המקומיים, כשהפעילות המרכזית שלנו היא למעשה תורנית ומתבטאת בקורסי לימוד ושיעורים שבועיים קבועים", מספר הרב שילת. "כמובן, ישנה פעילות שוטפת מדי שבוע בסעודות שבת המלאות משתתפים, כמו גם בעשייה של התנדבות וחסד מגוונת הרוחשת בתוך כותלי הקמפוסים ומחוצה להם, אבל מטרה מרכזית מאוד מבחינתנו היא – להכיר לסטודנטים את עולמה של התורה, להנחיל להם מושגים עיקריים באמונה ובהלכה היהודית, לספק להם היכרות מבפנים עם המשנה והגמרא, וכמובן לערוך היכרות עמוקה עם חגי ומועדי ישראל. כך למשל, לקראת חגי תשרי אנחנו עורכים בירושלים ערב סליחות ארצי לכלל הסטודנטים, לפני החגים אנחנו מקיימים סדנאות העשרה בסניפים, ועוד.
"בסך הכל, השנים החולפות עושות את שלהן. בתחילת הדרך, הרבה גבות הורמו לנוכח צירוף המילים 'חב"ד – בקמפוס'… כאילו זה שני דברים שלא קשורים ולא יכולים ללכת יחד. אבל את הנשמה של הסטודנטים אי אפשר לנצח, כמו גם הכוח של התורה. בכל מקום, גם במוסדות שהיו בהם קשיים רבים – והיו רבים כאלה, ועדיין ישנם – מצד סטודנטים או סגל ההנהלה, פעילותם של השלוחים בקמפוסים הולכת ומוטמעת כחלק בלתי נפרד מהחיים הסטודנטיאליים. הגענו למצב מבורך בו יש לנו בהרבה דברים שיתופי פעולה עם אגודות הסטודנטים המקומיות והתאחדות הסטודנטים הארצית, ובאמצעותם הולכים ונבנים פרויקטים מיוחדים לרווחתם הגשמית והרוחנית של קהל הסטודנטים כולו", אומר הרב שילת בסיפוק.
אם לא היה די בכך, במהלך החודשים הראשונים של מלחמת 'חרבות ברזל' התוודעו הסטודנטים עשרת מונים לפעילות המיוחדת של השלוחים, בזכות פרויקט הענק – החמ"ל הארצי שהוקם על ידי חב"ד בקמפוס. החמ"ל חיבר בין סטודנטים וסטודנטיות מתנדבים שהיו פזורים ברחבי הארץ, והושיט עזרה לאלפי קריאות סיוע שנפתחו במערכת ייעודית – החל מאספקת שמיכות למשפחות המפונים, הסעת ציוד רפואי לחולים, ועד לשליחת עוגה אישית לחייל שהוצב אי שם בעוטף עזה.
"החמ"ל הזה", אומר הרב שילת, "היה המשך טבעי של מעגל החסד השבועי הפועל מזה שנים בכל הקמפוסים, ואף זכה לשם 'get chesed' – שזהו גם שמה של האפליקציה והמערכת שפיתחנו לצורך הפעילות הזו. מדי שבוע אורזים הסטודנטים סלי מזון ויוצאים לבקר קשישים ונזקקים בעיר, משמשים להם ככתובת לסיוע, קונים עבורם תרופות ועוד. מגפת הקורונה, למשל, הזניקה לשיאים חדשים את תפעול המערכת, אבל גם בימים שבשגרה סטודנטים רבים – גם כאלה שלא ששים להשתתף בשיעורי התורה בקמפוס – מוצאים לנכון להיות חלק מהעשייה היהודית הזו, ועל הדרך פותחים צוהר לנשמה שלהם".
חלק מהווי הצעירים
הארגון הצעיר עשה כברת דרך משמעותית בשנים האחרונות וחווה הרבה אירועים מרגשים, אבל אין ספק שרגע היסטורי ותקדימי נרשם רק בשנה האחרונה. היה זה בטקס חנוכת בית חב"ד לסטודנטים שנבנה בפריים לוקיישן של הקמפוס החדיש והמפואר של הקריה האקדמית אונו שנחנך לאחרונה בצומת סביונים. מדובר במתחם אקדמי ענק המכיל 40,000 מ"ר בנוי של כיתות לימוד ומעונות, ועוברים בו מדי שבוע 17,000 תלמידים.
הקמפוס החדש מחליף את המבנה הקודם בקריית אונו, כשהפעם מתנוסס בתוכו לתפארת חידוש גדול ובלתי מובן מאליו: במיקום רשמי ומרכזי, בין אולם האירועים וספריית הקמפוס, ניצב לו בית חב"ד שעוצב ברוח צעירה וססגונית, ונראה כמו שתוכנן בקפידה לפרטי פרטים על מנת שיגרום לסטודנטים 'להרגיש בבית'.
"בבניית המתחם עמלנו שעות רבות על תכנון מדויק של כל פינה – החל מפינת הקפה וספות הישיבה, בעיצוב בית הכנסת המאיר פנים, באבזור המטבח המשוכלל שיעזור לנו להכין את סעודות השבת, וכמובן באולם האירועים שישמש אותנו לפעילות", מספרים לנו השלוחים בקמפוס, הרב חיליק קפלן והרב הירשי אלפרוביץ, הפועלים במקום כבר מספר שנים.
בעבודה מתמדת ושקטה קנו לעצמם השלוחים שם טוב בין הסטודנטים ובמסדרונות ההנהלה, כפעילים בולטים העומדים לרשות קהל התלמידים בכל צורך. "כאשר החליטה המכללה להעתיק את מיקומה מתוך העיר אל המיקום החדש, התחלנו לחשוב על מקום של קבע לפעילות", מספר הרב קפלן. "באופן טבעי, חשבנו לחפש שטח קרוב למבנה העתידי, ובהתייעצות שערכנו עם הנהלת המכללה סיפרנו להם כי הפעילות שלנו בקמפוס פוגשת את מרבית הסטודנטים, ואנחנו מחפשים מקום של קבע להקים בו את הסניף. מה שקרה הוא שתוך כדי השיחה הם מעצמם הציעו את הרעיון לבנות את המועדון בין כותלי הקמפוס העתידי…
"על הפתעה כזו לא חלמנו. ואכן, בסיוע הרב שילת, גייסנו את התקציב לשיפוץ ובניית המקום, ויחד עם אשתי, שהיא מעצבת פנים בהכשרתה, עיצבנו את החדרים שניתנו לנו בצורה מאירת פנים וצעירה".
בסמוך לקמפוס הלימודים נבנה בימים אלו מתחם המעונות לסטודנטים, כאשר הבניין הראשון בסדרה כבר נחנך ובהמשך ייבנו עוד מאות חדרים. כך שבית חב"ד המקומי יהווה בית לסטודנטים לא רק בעונות הלימודים, אלא גם בשעות הפנאי ובתקופת חופשת הסמסטר. המתחם החדש ישמש גם כמרכז לרישום נישואין של סטודנטים מהקמפוס, באישור הרבנות הראשית לישראל. זהו עוד נדבך שהופך את חב"ד בקמפוס לחלק מהחיים הסטודנטיאליים בישראל.
אין ספק כי ההירתמות של הנהלת המכללה להצלחת הפעילות של השלוחים היא מפתיעה ביותר, בייחוד על רקע רעשי הרקע המתחוללים בארץ בכל הקשור ליחסי דת ומדינה, ומהווה בשורה טובה ומסר לציבור הרחב שאם רוצים – אפשר גם אחרת.
"כמו כל חברינו השליחים, אנחנו פועלים על מנת לסייע, להעניק חיבוק ואוזן קשבת לכל סטודנט, וכמובן להיות מגדלור של יהדות בתוך הקמפוס. כולי תקווה שגם במכללות אחרות יאמצו את המודל הזה ויראו בפעילות של חב"ד בקמפוס חלק אינטרגלי מחיי הסטודנטים", מסכם הרב קפלן.
מבט אל החיים
אחד האתגרים בפעילות עם סטודנטים וסטודנטיות הוא התיווך של עולם התוכן היהודי אל תוך עולמם המודרני. כאשר ספרי הלימוד מלאים בחידושים וטכנולוגיה עכשווית, קשה לכאורה לחבר את הסטודנט לפלפול בגמרא שנכתב לפני 1700 שנה. ועם זאת, השלוחים בקמפוסים השונים מספרים על נפש צמאה ורצון כן ואמיתי להכיר דווקא כעת את השורשים שלנו כעם, וללמוד מקרוב את תורת ישראל.
גולת הכותרת התורנית מבית חב"ד בקמפוס בישראל הוא הקורס הפופולרי 'מבט אל החיים'. מדי שנה, למעלה מ1500 סטודנטים בכל רחבי הארץ משתתפים בסדרה של עשרה מפגשי לימודי מעמיקים בנושאי יסוד ביהדות. הקורס, מטבע הדברים, מיועד לסטודנטים אשר זהו המפגש הלימודי הראשוני שלהם ביהדות, ובמסגרת המפגשים הם לומדים על נושאים שונים כמו: ייעוד ומשמעות החיים, השגחה פרטית, שבת, שמחה, התמודדות עם אתגרים ומצבי קושי, הסתכלות יהודית על חתונה וזוגיות, משמעות הגאולה והציפיה לבואה ועוד. חומר הבסיס ללימוד הוא מהספרות התורנית לענפיה, כשדגש מיוחד מושם על אורה של תורת החסידות והגוון העשיר שהיא מעניקה לנושאים אלו.
הקורס גם נושא מלגת לימודים צנועה לכל סטודנט העומד בו בהצלחה, אבל כמו שמספרים השליחים, התגובות מהשטח מעידות כי הסטודנטים "נרשמים בשביל המלגה ונשארים בשביל התוכן".
במהלך השנים, הבחינו השליחים כי מרבית הסטודנטים לא פגשו במהלך לימודיהם בתיכון את צורת דף הגמרא. ודווקא כעת, במהלך שנות הלימוד האינטנסיביות באקדמיה, הם מוצאים צורך למלא את החסר. פער נוסף שזוהה, הוא היעדר היכרות בין לומדי התורה וחובשי ספסלי בית המדרש לבין התלמידים במוסדות ההשכלה הגבוהה. ואכן, אחד הפרוייקטים שמפעיל חב"ד בקמפוס מספק מענה לשני האתגרים גם יחד: זהו מפגש חברותא שבועי של סטודנטים ובני ישיבות, במהלכו נפגשים שני העולמות וצוללים יחד להוויות אביי ורבא. הלימוד מתחיל מהבסיס – היכרות עם מבנה המשנה והתלמוד, צורת דף הגמרא וההבדל בין המפרשים השונים, ובמהלך השנה הסטודנטים שמשתתפים בתכנית כבר לומדים בעצמם גמרא ומשנה ומתפלפלים בלימוד.
מלבד קורסי הלימוד והשיעורים הפונים לכלל הסטודנטים, נערך בקמפוסים פרויקט לימוד ארצי לסטודנטיות בשם 'מעמיקות'. המשתתפות אכן מעמיקות לתוך אוגדן לימוד מיוחד הכולל מושגים עיקריים ביהדות, ובפרט כאלו המתאימים יותר לציבור הנשי, כמו מצוות טהרת המשפחה, הפרשת חלה וכשרות המטבח והדלקת נרות שבת וחג. בכל שבוע נפגשות הסטודנטיות ללימוד עם השליחה המקומית, לומדות על פרשת השבוע, ובכל פעם מעמיקות בנושא אחר ביהדות. למשתתפות בקביעות בכל המפגשים מוענקת מלגת לימודים בסיום השנה.
"בשבוע של פרשת וארא למדנו על הייחודיות של עם ישראל, כפי שנאמר בפרשה: והפליתי ביום ההוא את עמי…", משתפת השליחה במכללת אורנים בקריית טבעון,הרבנית מושקי פיש, בסיפור אישי מאחד השיעורים. "שוחחתי עם הסטודנטיות על מעלתו וייחודיותו של עם ישראל, ועל ההתבדלות משאר העמים. אחת המשתתפות בשיעור הייתה סטודנטית שהכירה באותו זמן בחור לא-יהודי. אמנם במשך תקופה ארוכה שמרתי איתה על קשר, אך חששתי לגעת בנושא רגיש זה. במהלך השיעור החלטתי שזה הזמן לפתוח איתה את הנושא. קבעתי איתה שניפגש לקפה אחת-על-אחת וכך הצלחנו לשוחח לעומק על משמעות קיומו של העם היהודי, סכנת ההתבוללות ומהו גיור כהלכה. לולא השיעור הזה, לא הייתי מצליחה להגיע איתה לשיחה כזו…".
ליל שישי בקמפוס
המפגש בין משפחת השלוחים: הרב, הרבנית וילדיהם, לבין הסטודטים והסטודנטיות, מתגלגל גם לשעות הפנויות ולחופשות הלימודים. במרבית הקמפוסים נערכת מדי שבוע סעודת שבת עשירה, במהלכה סועדים הסטודנטים שנשארו בקמפוס עם חבריהם את סעודות השבת לצלילי הזמירות, שירים עממיים, דברי תורה וסיפורי צדיקים. ואם לא די בכך, יוזמה מקורית שעלתה בכמה מכללות הביאה לכך שבכל יום חמישי בערב ניצב במרכז הקמפוס דוכן 'עונג שבת', כאשר הסטודנטים נהנים מחלה טריה וצלחת חמין מהבילה, ופותחים את חוויית השבת כבר יום קודם לכן.
רבים מהסטודנטים מתארים כי סעודות שבת אלו נותנות להם כוח בלימודים ולעיתים אף מחפות על החסר ב"ארוחת שישי ביתית". לרבים מהם, הרב והרבנית משמשים גם כסוג של הורים והם מתייעצים איתם בנושאים שונים.
"אנחנו כמעט לא צריכים לשווק את המקום, הפרסום עובד בשיטת 'מפה לאוזן'. בסעודות הקטנות אנחנו מארחים כחמישים אורחים, והמספר הזה יכול להכפיל את עצמו בקלות", כך זורק בקלילות את המספרים הרב לייזר קליין, שליח בקמפוס הנמל בחיפה. "בכל שבת יש חבר'ה חדשים שלא הגיעו אף פעם. כל השבת אנחנו משננים את השמות שלהם בראש, כדי שנוכל במהלך השבוע ליצור עימם קשר", הוא מחייך. "כל אחד יכול להגיע איך שבא לו. יש תוכנית קבועה של שירים ודבר תורה שאני נותן, האווירה משוחררת ופתוחה\ ולכן הסטודנטים מאוד אוהבים להגיע לכאן. אחרי סעודת השבת יש תכנית למיטיבי לכת – התוועדות חסידית עד השעות הקטנות של הלילה. אז נפתחים האוצרות של הנשמה, וכל סטודנט יכול להיפתח ולדבר.
"יש פה המון סיפורים קטנים ומרגשים, שאנחנו רואים אותם כמופתים. מופתים אנושיים. זה יכול להיות קשר עם סטודנטית שגדלה בקיבוץ ובפעם הראשונה בחייה ראתה מה זה קידוש, והיום משתתפת בקביעות בשיעורים, או סטודנט שהחליט להתחיל לשמור שבת. הייתה סטודנטית שלפני כמה שנים ביקרה אצלנו פעמים בודדות, ולאחרונה היא התקשרה לשאול שאלות בהלכות אבלות – מבחינתה אנחנו היינו הכתובת לעניין.
אחד האתגרים הגדולים של השליחות בקמפוסים, הוא ההתחלפות המהירה של האוכלוסייה. "כל שנה-שנתיים אנחנו בונים פה מחדש את הקהילה. זה אתגר גדול מצד אחד, ומצד שני מאפשר התחדשות תמידית", אומר הרב קליין. אבל במבט לאחור, מתברר שההתחלפות המהירה לא פוגעת בקשר העמוק שיוצרים הסטודנטים עם הרב והרבנית. הוכחה מובהקת לכך מופיעה מדי שנה בימי ההתרמה השנתיים למפעלי חב"ד בקמפוס, אז נרתמים הסטודנטים לשעבר והופכים ממקבלים לנותנים.
אין ספק כי הטעימה הקצרה הזו אינה מספרת לאשורו את סיפורו של המפעל הגדול הזה, אך די בשורות אלו כדי להתרענן ולהבין כי לא אלמן ישראל. בסופו של דבר, גם מול אסכולות כפירה ותבניות חשיבה פוסט-מודרניות, הלב היהודי חי ורוצה יותר. ומי שיגיש לו ראשון – יזכה.
חיבורים שכאלה
הפעילות של ארגון חב"ד בקמפוס חובקת עולם. בקמפוסים שונים בארצות הברית מתקיימת פעילות שוטפת עם הסטודנטים היהודיים מזה עשרות שנים, ובתקופה האחרונה הפעילות אף עלתה לכותרות – שלא ברצונה – עם התפרצות המהומות באוניברסיטאות המובילות כנגד מדינת ישראל. גם באוניברסיטת קולומביה או הרווארד פועלים השלוחים, ובימים אלו הם ניצבו כחומה בצורה אל מול המתפרעים, זוקפים את הקומה היהודית של הסטודנטים החוששים, וממשיכים להאיר את מוסדות האקדמיה באור האמונה והצדק.
לאחרונה נערך הכנס השנתי של שליחות חב"ד בקמפוס העולמי, בהשתתפות מאות משתתפות מכל רחבי העולם. לאות הזדהות עם העם בישראל, נערך השנה הכנס כאן בארץ, ובמסגרתו חיזקו השליחות מחו"ל את השליחות בארץ ישראל וכן להיפך. במהלך המושב המרכזי עלו שליחות, כמו גם סטודנטיות, שהעלו על נס את הפעילות המיוחדת וסיפרו סיפורים אישיים ומרגשים, המתארים את הקשר המיוחד שנוצר בין השלוחים בקמפוסים לבין הסטודנטים ואת ההשפעה המיוחדת של הפעילות. לפניכם שתי אנקדוטות אישיות ברוח ימי מלחמת 'חרבות ברזל' שסופרו בכנס.
הבית של שחר
הרבנית עדי חממי
שליחתחב"ד בקמפוס – מכון ויצמן, רחובות
את קבלת הפנים שלנו ביום הראשון לשליחות, אני ובעלי לא נשכח… פסענו יחד במדשאות המכון, כשלפתע ניגש אלינו סטודנט צעיר, ובצורה לא נעימה במיוחד ביקש מאיתנו לעזוב את הקמפוס. כמו שליח טוב שאוהב כל יהודי, בעלי השיב לו בחיבוק ואמר: "אני אוהב אותך אחי, אתה מוזמן אלינו לסעודת שבת…".
לאחר תקופה, שחר – הסטודנט מהיום הראשון – הופיע לפתע בסעודת שבת. הוא טרח להבהיר לנו שהוא אתאיסט ואינו מאין במה שאנחנו עושים. מחודש לחודש הוא החל להשתתף יותר בפעילויות השונות. לקראת חג הפסח, הוא הגיע אלינו וביקש הגדות של פסח וכיפות, על מנת לערוך את ליל הסדר אצלו בקיבוץ. "אני עדיין אתאיסט", עדכן, וקיבל חיבוק גדול ואיחול של חג שמח.
לאחר כמה חודשים שמנו לב לשינוי קטן שחל שחר – בסיום הסעודה הוא השתתף בברכת המזון… כעבור זמן הוא הכיר לנו את אשתו, איילת, ולאחר מספר שנים שחר ומשפחתו עברו לדרום, ועדיין שמרו איתנו על קשר מרחוק. מדי תקופה היו מגיעים לביקור, ואף מביאים איתם מתנה קטנה לילדים.
למחרת שמחת תורה השנה, קיבלנו את הבשורה כי שחר נרצח באכזריות במסיבת הנובה. כמובן, נסענו לנחם את אשתו איילת בקיבוץ. כשהגענו לבית המשפחה, הרגשנו שכולם מכירים אותנו, ואז הבנו כמה משמעותיים היינו בחייו של שחר.
בין השאר, אחותו קמה וסיפרה לנו משהו שממש הפתיע אותנו: "הרב ישראל ועדי, אני רוצה לשתף אתכם. שחר, אחי, גדל בבית חילוני בקיבוץ. כל סממן דתי היה זר לו, ואני בטוחה שאתם הרגשתם את זה ממנו. אבל תדעו לכם, שאתם הייתם השמירה שלו במהלך הלימודים. שחר לא הפסיק להזכיר את הבית שלכם, את הכבוד שאתם רוחשים אחד לשניה כבני זוג, את החינוך המיוחד של הילדים שלכם ואת האירוח המלבב שהענקתם לכלל הסטודנטים. כזה בית אני רוצה שיהיה לי", היה אומר שחר…"
תהיה זושא
רותם אזר
סטודנטית – מכללת בית ברל
את חב"ד בקמפוס פגשתי בשנה הראשונה שלי לחינוך ואמנות. התגוררתי אז במעונות הסטודנטים, ובאמצע השנה פרצה מגיפת הקורונה לחיינו. או אז הפציעו בקמפוס השלוחים של חב"ד, הרב משה ומירי גולדשטיין. מיד כשהגיעו הם הפיחו רוח חיים במכללה, תמיד היו מאירי פנים וארגנו פעילויות מיוחדות לסטודנטים. במהלך הלימודים הרגשתי תמיד שיש מי שמקשיב ועוזר לי, וכמובן שהם היו הכתובת שלי לכל עניין יהודי.
גם לאחר סיום התואר המשכתי לשמור על קשר עם מירי, ולקראת שמחת תורה השנה היא הזמינה אותי לחגיגות בכפר חב"ד יחד עם עוד סטודנטיות מכל הארץ. בבוקר החג, עם הישמע האזעקות קיבלתי את הבשורה כי אחי הצעיר, גיא, היה עם חבריו במסיבת הנובה והוא נעדר. במהלך כל השבת מירי ובנותיה היו איתי, חיזקו ועודדו ולא עזבו אותי לרגע.
לאחר שישה ימים קיבלנו את ההודעה המרה כי אחי, גיא עזר ז"ל, נרצח, בהיותו בן 23 בלבד. הוא אהב את החיים, אהב לשמוח והיה חבר טוב. לאחר הירצחו, יצאתי בפרוייקט של הפצת "חוקי האושר" שהיו שגורים בפיו, לזכרו.
נזכרתי שהרב משה סיפר לנו פעם על רבי זושא מאניפולי שאמר: "כאשר אעבור מהעולם הזה ואופיע בפני בית הדין של מעלה, לא ישאלו אותי: 'זושא, למה לא היית חכם כמו משה רבנו או איש חסד כמו אברהם אבינו? במקום זאת, ישאלו אותי: 'זושא, למה לא היית זושא?'… אני יודעת בוודאות שגיא יכול לענות שהוא היה גיא – נשמה ייחודית עם נתינה אינסופית.
מירי ממשיכה ללוות אותי בתקופה הזו, ואנחנו בקשר כל שבוע. היא באה במיוחד להנחות ערב הפרשת חלה שעשינו לזכרו, ואני מקפידה להשתתף בפעילויות של חב"ד בקמפוס שמעצימות ומחזקות אותי כל כך.