מי צריך את כל הגלות הזו?
איזה דבר מיותר!
סתם חבל שהמציאו אותה.
*
"אבא, מה החבר'ה האלה עם הפאות עושים?"
"הם שוברים את הבית של משפחת גואל".
"אבל למה? הם כועסים עליהם?"
"מה פתאום חמוד, הם ממש לא כועסים עליהם. להיפך, הם עוזרים להם".
"הם עוזרים להם ולכן הם שוברים את הבית שלהם?"
"כן מתוק. נכון שאתה אוהב ללכת לבית של גואל לשחק עם מני?"
"נכון, הוא חבר שלי".
"ונכון שבבית שלהם היו חורים בקיר, רצפה קצת שבורה והוא לא היה כל כך יפה?"
"הוא באמת לא היה יפה כמו הבית שלנו".
"אז עכשיו משפחת גואל רוצה לבנות בית חדש ויפה".
"אבל למה הם הורסים את הבית שלהם? שיבנו בית חדש יפה בלי להרוס".
"איזה חמוד אתה. כדי לבנות בית יפה הם צריכים קודם להרוס את הבית הישן. רק אחרי שהורסים את הבית הישן אפשר לבנות חדש".
"והבית החדש הזה הוא יהיה בדיוק כמו הבית הישן שלהם רק יפה?"
"ממש לא. הם הורסים כדי לבנות בית הרבה יותר גדול ויפה, שיהיו בו יותר חדרים, וסלון גדול יותר".
"אה. אז הבחורים האלה הם ממש צדיקים שהם הורסים לגואל את הבית. אולי נבקש מהם שיהרסו גם את הבית שלנו?"
"אולי בפעם אחרת. אבל האמת היא שזה ממש קשור למה ששאלת קודם".
"מה שאלתי?"
"אמרת שלימדו אתכם בקייטנה שעם ישראל התנהג לא יפה ואז ה' החריב את בית המקדש, ושזה מאוד עצוב. גם לך היה מאוד עצוב ושאלת אותי שוב למה ה' הרס את הבית שלו".
"זה באמת עצוב. מה, ה' כועס עלינו?"
"זו שאלה ממש טובה וחכמה. צדיקים לימדו אותנו שחורבן הבית הוא כמו בבית של גואל. ה' רצה לתת לנו בית מקדש הרבה יותר יפה, והרבה יותר מיוחד מבית המקדש שהיה, ולכן הוא הרס את בית המקדש הישן".
*
"נחמד הרעיון של דו-שיח בין אבא לבן. נראה לי שבגדול זה מעביר את המסר. אבל עדיין חסר לי משהו".
"מה?"
"לפי זה יוצא שהגלות באמת די מיותרת, היא רק תקופת ביניים מעצבנת בין בניין לבניין. אין שם עוד משהו?"
"האמת שיש בספרים משל חזק של רב ותלמיד, אבל לא נראה לי שאנשים יבינו אותו היום. בעולם שלנו יש מושגים כל כך שונים".
"מה המשל? אולי נמצא לו חלופות עכשוויות".
"מביאים משל מרב שבאמצע השיעור פתאום יש לו איזו הברקה חדשה, אם הוא ימשיך ללמד ההברקה תעבור לו ולכן הוא עוצר את השיעור ומתעסק עם ההברקה הזו שהגיעה. לתלמיד נראה שהרב מתרחק ממנו, אבל האמת היא שהרב רוצה ללמד אותו משהו מיוחד יותר ולכן הוא עצר את השיעור כדי לקבל, לחשוב ולעבד את הדברים החדשים שעלו לו בראש, כך שהוא יוכל להעביר אותם לתלמיד. וזה אומר שמה שלתלמיד נראה ריחוק בפנימיות זו בעצם ההתקרבות הכי גדולה".
"כן… משל באמת קצת מפעם כזה. אבל תקשיב יש לי משהו חזק".
"נו".
"כשאתה מבקש מה-AI לייצר לך משהו או לעבד בשבילך חומר הוא לוקח לעצמו כמה זמן לחשוב. ברגעים האלו שאין תגובה אפשר להיות טיפש או חכם. הטיפש מתעצבן וסוגר את האפליקציה, אין לו סבלנות לחכות והוא חושב שסתם עבדו עליו. אבל החכם פשוט מבין שככל שהחשיבה יותר ארוכה התוצאה תהיה יותר מוצלחת. זמן החשיבה נראה גלות אבל בעומק הוא חלק מהגאולה".
"נחמד, זה אמנם לא לגמרי מדויק, הרי עם ה-AI אין לך קשר אישי כמו רב לתלמיד, למרות שהיום כבר יש כל מיני תופעות שה' ישמור, אבל בגדול זה נראה לי כן מעביר את המסר. אז אני אכניס גם את זה".
"סבבה. ואולי כדאי להכניס איזה הסבר קצר שכמו במשל ככה גם הגלות בעיניים שלנו נראית ריחוק, אבל בעומק היא עומק האהבה, ההכנה לגאולה שתצדיק את כל הדברים הנוראיים שעברו עלינו בגלות".
"נכון. ונראה לי שאני גם אוסיף שיש לנו שני דברים חשובים לעשות עם זה: א) להיות מודעים, ב) לעורר בעצמנו געגוע לה' יתברך ולגאולה. הרי התלמיד החכם מבין שאם הרב מתרחק זה לא ריחוק אמיתי, ולכן הוא לא כועס ולא מתרחק בחזרה, הוא מתגעגע ומחכה לקירוב גלוי ולא מוסתר".
*
עכשיו תראו.
ר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר שבשבת חזון מראים לכל אחד את בית המקדש השלישי מרחוק. אחת המשמעויות של האמירה הזו היא שבשבת הזו כל העומק שמתחבא בגלות מתגלה, אמנם לא לגמרי, אבל זה לגמרי נמצא שם. וזה אומר שהשבת הזו היא לא זמן להיות עסוקים בעצבות והחוסר שבגלות, אלא באור הגדול של הגאולה, הקשר והאהבה שמוסתר בגלות.
ולכן לא רק שהשבת הזו צריכה להיות שמחה…
היא צריכה להיות שמחה במיוחד.
שבת של גאולה!
