אנו עומדים לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו, שהוא גם יום פטירתו של דוד המלך עליו השלום, כדברי חז"ל "דוד מת בעצרת".
זה מזכיר לי את דברי אחיתופל בצוואתו, כסיפור הגמרא במסכת בבא בתרא, "יום טוב של עצרת ברור, זרעו חיטים".
כידוע, אחיתופל היה מגדולי דורו של דוד המלך. גאונותו וחוכמתו נודעו לתהילה. כבר מגיל צעיר ישב בסנהדרין וגם שימש כנשיא הסנהדרין, וכמובן היה יועץ לדוד המלך. אנשים החשיבו את עצותיו כנבואה ודבר ה' ממש, מרוב גדולתו.
עם זאת, כאשר אבשלום בן דוד מרד באביו ורצה להכתיר את עצמו למלך, אחיתופל מרד בדוד וצידד באבשלום. והכתובים מלמדים שעצם היותו של אחיתופל במחנה אבשלום כבר החליש את דוד.
למה מרד אחיתופל בדוד?
המדרש בילקוט שמעוני מספר שאחיתופל הרגיש שהוא ראוי יותר למלוכה מדוד. לדידו הוא היה החכם ביותר בתבל, ואם כן למה על דוד לשבת על כיסא המלוכה? לאור זאת, כאשר צצה אפשרות למרידה בדוד המלך הוא, כמו שאומרים, 'עלה על העגלה'.
הרד"ק ואחרים מפרשים שהיתה לכך סיבה נוספת: בת שבע, אשתו של אוריה החיתי, היתה נכדתו של אחיתופל, ולאחר מעשה דוד בבת שבע – למרות שה' העניש את דוד ומחל לו – אחיתופל מעולם לא סלח לו, ולכן מרד בו.
אחיתופל העניק שתי עצות לאבשלום, אחת על הדרך בה יפגין קבל עם ועדה שהוא מורד באביו, והשניה – כיצד לתקוף אותו במערכה לילית פתאומית בה אחיתופל עצמו יהרוג את דוד.
חושי הארכי, ידידו הקרוב של דוד, הלך בעצת דוד לרגל לטובתו במחנה אבשלום. חושי הציע לאבשלום לא להפתיע את דוד כעצת אחיתופל, מאחר שאביו הוא מלומד מלחמה; מוטב להמתין ולהכין צבא אדיר שיוכל להכריע אותו בבת אחת. ואכן כך בחר אבשלום לפעול. אחיתופל היה צעיר יחסית, אבל מיד כשהבין שהמרד ייכשל מפני שעצתו לא התקבלה, עזב את מחנה אבשלום, הלך את ביתו ונטל את חייו.
לפני מיתתו – כך מסופר בגמרא – השאיר למשפחתו צוואה המורכבת משלושה פרטים: אל תהיו במחלוקת; אל תמרדו במשפחת דוד המלך; ואם יש מזג אויר טוב בחג השבועות, זרעו חיטים.
את ההוראה הראשונה והשניה בצוואה אפשר לכאורה להבין לפי פשוטן, אבל תמוה: מה פשרה של ההוראה השלישית?
לפני שנים רבות, בערב חג השבועות תש"ט, כתב הרבי זי"ע מכתב תורני בו ניתח בדרך פלא את הצוואה האמורה, וחושבני שיש בה מסר עצום לאנשים כמונו – שהרי לא לחינם סיפרו חז"ל את תוכנה של הצוואה לכל ישראל – וברשותכם אסביר את הדברים כהבנתי.
אנשים שואפים להגיע לשלוש מעלות: א) להיות בעל ידע נרחב, להתמחות בתחום כלשהו ולהתמקצע בו; ב) להיות צדיק, קדוש, מוסרי ומרומם מן החומר; ג) להיות בעל השפעה והנהגה, לחנך ולהדריך אחרים.
אדם שרוצה למצוא את מסלולו בחיים, להיכנס כל כולו לתחום מסוים ולדבוק ולהשקיע בו, אבל אינו יודע לאיזו מן המעלות האמורות שייכת נפשו, איפה ימצא את מנוחתו ותאוות נשמתו – יש שתי דרכים שבאמצעותן יוכל לברר היטב לאיזה צד יפנה:
דרך אחת פשוטה – לחקור את עצמו, להתנסות ולחשוב: מה הדבר האהוב עלי, מה חשוב לי, לאיזה כיוון נפשי נוטה ומתחברת באופן טבעי, ועל פי התוצאה אשר תהא יחליט לאן ללכת.
דרך שנייה היא – לברר איפה זקוקים לי, מהו החסר שאני יכול למלא, באיזה תחום או מקום צריכים אותי.
ההבדל בין שני אנשים ההולכים בדרכים הללו ברור: הראשון חושב: מה העולם יכול להציע לי ולכבודי, והשני מברר: מה אני יכול להציע לעולם, מהי שליחותי עלי אדמות, גם אינני נוטה אליה מטבעי.
באיזו דרך התנהג אחיתופל?
במשך כל ימי חייו הלך אחיתופל בדרך הראשונה. כאמור, הוא היה גאון עולם, ובוודאי בכל הליכותיו היה מחשב ומנתח, מעיין ומדקדק, עד שהיה מגיע למסקנות ההגיוניות והנכונות ביותר.
אלא שבצוואה שלו, שבאה לאחר שהבין שנכשל בדרכו, הוא מלמד הוראות מיוחדות ומדריך את משפחתו ללכת בדרך השניה – להתמסר לעשות את הדבר הנכון והאמיתי, גם אם נראה לעתים שהוא משולל היגיון.
ההוראה הראשונה – לא להיות במחלוקת – משמעותה שלא להיות כקורח ועדתו. מה עמד מאחורי הטענה של קורח? אני רוצה להיות מישהו אחר. אמנם יש לי תפקיד, אני לוי שעובד במשכן, אבל אני לא מסופק ולא מרוצה ממה שמוטל עלי וממה שה' רוצה שאעשה בחיי. אני מחפש משהו אחר, אני מקנא במה שיש לזולתי כי זה נראה לי נוצץ יותר, מבחינה רוחנית כמובן. אני לא מתבונן בשאלה האם זה מתאים לי, אני פשוט רוצה את זה.
לצער הלב ככה זה. לפעמים אני עלול לשכוח שאם ה' נתן לי תפקיד ויכולת מסוימת בחיי, מסתבר שהוא גם העניק לי את כל מערכת הכוחות הכישרונות והיכולות המתאימים בדיוק לתפקיד הזה, ואם כן למה לי לחפש תפקיד או שליחות אחרת שלא נועדו עבורי?
המסר השני שמבקש אחיתופל מבניו בצוואתו הוא שלא למרוד בדוד המלך. אלו שמרדו בדוד היתה טענה בפיהם: שאול המלך חטא כשלא הרג את עמלק, ומפני זה נלקחה ממנו המלכות; דוד חטא פעמיים – גם בבת שבע וגם במניין בני ישראל – ומדוע לא ניטלה ממנו המלכות, ועוד ניתנה לו ולבניו עד סוף כל הדורות?
והתשובה לזה – מפני שדוד הקים עולה של תורה ותשובה בישראל.
דוד הדריך והראה לכל יהודי בכל דור, אשר יהיה מה שיהיה – כל יהודי בכל מצב תמיד יכול לשוב אל ה'. דוד היה בטל לאלוקות לחלוטין, הוא היה עניו ושפל רוח, ועסק בתורה ובהוראת הלכה מתוך ביטול גמור, כמסופר בגמרא מסכת ברכות; וזאת בדיוק להפך מאחיתופל שהלך על פי שכלו וניסה להסביר מדוע הוא צודק. רק רגע לפני פטירתו הבין את טעותו והורה לבני משפחתו לתמוך תמיד בדוד, גם אם הדבר עלול להיראות לעתים חסר טעם, כי הוא נתן אל לבו להבין שהענווה והביטול הן הדרך הנכונה שבה בחר ה'.
כאמור, ההוראה השלישית שהורה לבניו היא – לזרוע חיטים, אם מזג האוויר טוב בחג השבועות.
מה זה אומר?
מחיטים עושים לחם, ולחם הרי הוא המקור לחכמה. החכמה נמשלת תמיד למאכל שהאדם אוכל, וזאת כי כשם שהמאכל שאדם מכניס לפיו הופך להיות חלק ממנו עצמו ומפנימיותו, כך כל לימוד וחכמה שאדם לומד ומבין אינם דבר חיצוני היושב לו במעין מגירה כלשהי במוחו, אלא ההבנה שהבין הפכה במידה מסוימת לחלק מהשקפתו שלו והיא חלק ממהותו. והרי אמרו חז"ל "עץ הדעת חטה היה", כי הדעת נמשלה למאכל חיטה.
אמנם, כידוע, הדעת כשלעצמה יכולה גם להיות מקור לחוסר מוסריות ולהנהגה בהמית וחולנית, חלילה. בשם השכל וההסברה אפשר להצדיק מעשים נוראים במיוחד. כידוע בדברי ימי העמים, ולהבדיל בתולדות עמנו ישראל במיוחד, ריכוזי ההשכלה בעולם היו המקומות שהובילו לעוולות ולשחיתויות הגרועות ביותר בהיסטוריה.
לכן הורה אחיתופל לבניו לזרוע חיטים בהשארת חג השבועות דווקא. חג זה הוא יום מתן התורה מן השמים, כלומר שהתגלה לעין כל שיש מקור אלוקי לשכל. ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ובזה הראו שעוד טרם אנו מבינים ומשכילים במקצועות התורה כבר יש בידינו יראת שמים הקודמת לחכמתנו, ואנו נוהגים בדרך ארץ וקבלת עול מלכות שמים.
אכן כן, על ידי מתן תורה זכינו שנעשתה התורה לחכמה הקושרת אותנו עם הקב"ה, כדברי הזוהר "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד". אין זו חכמה מעשי ידי אדם שניתן לקחת אותה למחוזות שאינם ראויים, אלא הקב"ה עצמו שורה בתורתו – כפירוש החסידות בדברי חז"ל "אנא נפשי כתבית יהבית" – וכל יהודי שלומד תורה מתקשר ומתאחד עם נותן התורה, והאור האלוקי מעמידו על הטוב, במידות טובות ובדרכי נועם ושלום.
זהו הפירוש הפנימי להוראה "יום טוב של עצרת ברור" – על ידי חג השבועות בו זוכים אנו לראות את השמים בטהרתם, את האלוקות שבתורה שלמעלה מהשכל; "זרעו חטים" – רק אז אפשר לזרוע חיטה, להחכים ולהשכיל.
נסיונו של אחיתופל לנהוג בדרך אחרת הוביל אותו לאבדון, פשוטו כמשמעו, וצוואתו לבני משפחתו היא ללכת בדרך ההפוכה מדרכו – להקדים נעשה לנשמע, נאמנות להבנה, יראה לחכמה ועדינות לידיעה.
לחיים, לחיים ולברכה, שנזכה ללמוד תורה תחת שמים טהורים, בהקדמת קבלת עול ויראת שמים הקודמת לחכמתנו.