בס"ד

כולנו חפצים בלימוד תורה "לשמה". מקטנותנו גדלנו על המושג הזה, התורה היא חיינו ואורך ימינו ומכיוון שכך אנו רוצים ללמוד אותה כמו שצריך: לשמה. וכשאומרים שצריך ללמוד לשמה כבר מובן מאליו שישנה גם אפשרות בעייתית של "שלא לשמה".

דרגות הלשמה מגוונות הן. כבר בראשונים יש הבחנה ברמות שונות של לשמה ושלא לשמה. ולכן יש לא לשמה שמותר לאדם ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה", ויש לא לשמה שאסור לאדם באיסור חמור: "כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא".

בנשמה של התורה, פנימיות התורה כפי שמוצגת בתורת החסידות, דרגות הלשמה מקבלות דקויות ועומק רב. נחלק אותן כעת לשבע, לפי סדר עולה, מהדרגה הנמוכה הנדרשת מכל אדם עד לגבוהה ביותר שלא כל אחד מסוגל להגיע אליה.

לטובתה ולא נגדה

א. לימוד שלא על מנת לקנטר. לימוד תורה בלי מטרות נוראות של להיות נגד התורה.

ב. לימוד ללא פניות, לא על מנת לקבל כבוד או כסף בגללה. "לשמה" ולא בשביל רווחים, שלא תהיה קרדום לחפור בה ולהרוויח ממנה.

ג.   לימוד מתוך בחירה ורצון, ולא מתוך הכרח חיצוני או הרגל; לא בגלל מסגרת מחייבת או מבחן מלחיץ, אלא לימוד מתוך כוונה ורצון ולא סתם, לא במקרה.

אחרי שלוש הדרגות הבסיסיות הללו, שיש בהן התמודדות עם ריח לא נעים של גסות הרוח, אינטרסים וסתמיות, מגיעות דרגות חיוביות, ריחניות ועסיסיות.

 לשמה – לשם ה'

ד.  לימוד מתוך רצון ושאיפה מודעת ללכת בדרכי התורה, לדעת מה לעשות ואיך להתנהג. לשמה – בשביל התוצאה הנדרשת מהלימוד

ה.  לימוד מתוך תשוקה להתחבר לה' דרך התורה. לשמה היא אותיות: לשם־ה'. לא רק התעניינות אינטלקטואלית יש פה, אלא צמא להתחבר לאלוקות שבתורה. על ידי שישראל מתקשרים בתורה הם מתקשרים בה', כי "תלת קשרין מתקשרין דא בדא – ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא" (שלושה קשרים נקשרים זה בזה – ישראל, התורה והקדוש ברוך הוא, זוהר). ובמובן הזה "לקרוא בתורה" זה לקרוא לה' דרך התורה.

דרגא זו היא המכונה בגמרא (פסחים סח): "אדעתיה דנפשיה", יהודי לומד תורה ומרגיש תענוג של קרבת אלוקים.

ו.    תורה לשמה כי כך רוצה ה'. לימוד ללא שום מטרה אישית, רוחנית ונעלית ככל שתהיה. לשמה – בלי קשר אליי אלא רק בשביל רצון ה' שבלימודה.

התורה היא אין סופית, מעבר לחיבור האישי שלי אל ה', יש בה את החיות של כל העולמות, ולכן אי אפשר להשאיר את היחס אליה רק במישור האישי.

כשבן קטן רץ להיות ליד אביו זה לא רק בשביל שיהיה לו טוב, אלא בעיקר בשביל להיות במקום הנכון, שלא להיות נפרד. לימוד התורה במדרגה הזו הוא הצורך להיות במקום הנכון, שהוא צורך בסיסי יותר מכל הנאות הגוף או הנשמה.

לימוד כזה שואף "לאשתאבא בגופא דמלכא" (להישאב אל גופו של המלך); להיות במקום של התכללות, התאחדות והישאבות אל ה'.

דרגה זו היא דרגת היעד של תורה לשמה, לפי תורת החסידות, והיא מקפצה לדרגה הגבוהה ביותר:

לשמה – לסייע לה

ז.   לימוד לשם התורה עצמה, על מנת לחבר אותה עם שורשה האלוקי. "להמשיך שישכון הקדוש ברוך הוא בתורה".

התורה נוצרה למעננו, "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אם התורה היא למעננו, אז מבחינה מסוימת נשמתו של יהודי היא למעלה מהתורה, ולכן הוא יכול – דרך לימוד בדביקות – להעלות אותה ולאחד אותה עם הקדוש ברוך הוא!

מדובר בדרגה הגבוהה ביותר, הקשורה לעצם הנשמה, ואי אפשר להגיע אליה אלא רק לקבל אותה במתנת שמיים, אחרי עמל על הדרגות שלפניה. בדרגה זו לימוד התורה לשמה הוא פשוט: למענה.

*

יהי רצון שבחג מתן תורה זה נזכה כולנו לעלות במעלות הלשמה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן