בהיכלו של מלך
מפנה לנו מקום
בשבוע שעבר דיברנו על מידת החסד, שהיא אהבה שמעבר לכל גבול שהדוד אוהב את הרעיה. הקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל עוד לפני שהוא יוצא לקראתם, מצד טובו האין סופי, והאהבה הזאת עוברת תהליך של שכלול ופיתוח בעזרת הגבורה.
לימדונו רבותינו, שהאהבה מבחינה בצורך לתת לרעיה מרחב קיום משל עצמה, להקשיב לקווי האופי המיוחדים שלה ולעצור בעד האהבה שעלולה להציף הכל בגעגועים, ומתוך כך למחוק את הדמות של הרעיה; כמו אמא שעלולה לחבק את בנה חיבוק שאינו מתיר לו מקום. הדוד "מתגבר" ובולם את גלי אהבתו כדי להיות קשוב לדמותה של הכלה, ולהותיר לה מקום רחב שבו תצמח דמותה; גם כפי שהיא לעצמה וגם כדי שתהיה מסוגלת לרצות אותו מצידה, ולא רק כשהיא נמסה באורות העצומים של אהבתו.
זהו סוד הפסוק: "כי גבר עלינו חסדו", כשהחסד מתגבר כל כך, הוא פורץ את מקומו של האוהב והוא נפתח להכיר במקומה של הרעיה. כשהחסד האלוקי ואהבת ה' אלינו מתגברת, היא מגיעה עד אלינו. היא פונה לאפשר לנו עצמאות, בחירה, שיקול הדעת ורצון משלנו לקשר.
כלפי חוץ זה לא נראה ככה. נראה שהאהבה נעצרת ומתמעטת, אבל האמת היא שיש כאן התגברות אהבה ולא מיעוט; התגברות על ההתפשטות המוחקת שלה, התגברות שבאה מפני "התבגרות" האהבה עצמה. מפני שהדוד כל כך אוהב – לכן הוא נותן אל ליבו להתאפק מלגלות את כל אהבתו על מנת שדמותה של הכלה תבוא לידי ביטוי מלא.
ליבו של אדם
אנחנו שווים המון
התיקון הראשון בשבוע של החסד נטע בנו את הביטחון העמוק של אהבת ה' אותנו ללא תנאי ובלא סיבה, באהבה עצמית מעבר לכל מידה וגבול, בלי שיקול דעת. כעת צומחת ועולה מתוכו הגבורה האישית: האמון שאני שווה משהו, שווה באמת.
לפני שהפכה האישה לדמות בפני עצמה, היא הייתה כלולה באדם, ללא יכולת למרוד בו, אך גם ללא יכולת לפגוש אותו מתוך בחירה. הדרגה הזו מכונה "אחור באחור". הגבורה הופכת אותנו מלהיות "בתוך" ה' יתברך לבעלי אישיות עצמאית ומעניקה לנו מפגש של פנים אל פנים. הקומה השניה של תיקון הנפש היא האמון שכל בחירה שלי בטוב, משנה ומעמיקה את הקשר הוודאי והבלתי מותנה של הקדוש ברוך הוא אלי, מפני שהיא מוסיפה לו פנים חדשות – פני הרעיה.
הערך שלי איננו רק מפני שה' אוהב אותי, אלא אהבתו חושפת שלדמות שלי יש משמעות; לרצונותיה, לפליאותיה, להעדפותיה. הדבקות והקשר בינינו לבין ה' יתברך מתגברים ועולים דווקא מפני שאנחנו צד בקשר. אנחנו שותפים מלאים – יש לנו בחירה ואנו יכולים להטות את מעשינו לטוב או לרע, וברצון חופשי עצמאי אנו בוחרים בטוב. אותה גבורה של בחירה בטוב מגבירה את האהבה לא רק מצידנו אלא גם מצד המערכת של הקשר, שיש בה הדדיות.
זהו הסוד של הפסוק "זאת הפעם עצם מעצמי". הדוד האלוקי אומר לרעיה האנושית: את עצם, את עצמית, את עצמאית. ודוקא עצמאותך והבחירה שלך בקשר מגלות עד כמה את מעצמיי, עד כמה הקשר בינינו עמוק ושלם מכל צד. על כן זהו השבוע בו אנו מתבוננים בכל מעשינו, כדמויות מלאות עוצמה, גבורה ויכולת בחירה. לא רק שאנו מתגברים לבחור בטוב באופן מיוחד לשבוע הזה, אלא שאנו נקשרים במובן עמוק יותר על ידי שאנו מוסיפים את חלקנו לאהבה האלוקית.
