רק בטור הזה, בכתיבה הזו, אני בכלל מתפנה להבין מה

חיפשתי מילים לנחם בהן את הרב תמיר גרנות היקר. אחרי

ח״י בתשרי, חול המועד סוכות, הוא היארצייט של רבנו. כך

"תגיד, אתה משוגע? לא נרגעת מהאורות של התשובה? מה אומן?

עת נכנסתי בפעם הראשונה לישיבת 'שלום רב' בצפת, עסקו בפרק

המלך בשדה, אבל השדה הזה… קוצים רבים עלו בו, עשבים

מחוץ לחדר לידה, עם כאב בטן שלא עוזב, אני מנסה

איך אתה אוהב את האלול שלך? חזק? חלש? – עם

אמרו לך "קמצא" – למה לא הקשבת?! אי שם, בתחילת

למקרה שלא סיפרתי לכם, זכינו ובננו הבכור התחתן השבוע. מזל

אני מנסה לכתוב את הטור השבוע כשרעשי הרקע של המציאות

קבצן מבקש ממני צדקה בתפילה. אני מחפש בכיסים. אין מטבעות,

"צבי שלום, בקיץ אני עומד לפתוח סדנא להעצמה ברוח היהדות.

דבר חדש בא למדינה ומאחד את כולנו. אוהבים אותו, מחכים

קצב החיים בארץ הקודש הוא עניין עצום שכדאי להתבונן בו,

בשבוע האחרון שמעתי את השאלה 'מה יהיה?' כמעט מכל אדם

אחת לכמה זמן אני מוצאת את עצמי בלי אויר: כמו

כל מי שהולך לבית הכנסת השבת ישמע את השאלה: למה

לפעמים אדם לא מודע לסיפור של עצמו, לכוח של הסיפור

ברצוני לספר לכם סיפור שהוא משל. כל מי שישמע את

אחת החוויות שזכורות לי בתור ילד בכל שנות בית הספר

פעם נכנס אדם לבית המדרש שלנו. "אתה מוזיקאי, נכון?", הוא

לכבוד א' שבט, היום בו התחיל משה בֵּאֵר את התורה

למה אתה לא מדבר? תפרט, זרוק איזה מילה או תיאור.