סיפור ראשון: נלחמים על ירושלים שנה לאחור. תלמידי שיעור ד'

עליתי לבד בחושך, בבניין בן חמש קומות בלב העיר עזה.

"איזה מטורף הקטע עם הערבות השנה! מה נעשה? אתה חושב

שנה לטבח המזעזע בשמחת תורה. המאורעות הקשים שעברנו – מאכזריות

הרגעים האלו, רגעי הדיבורים לפני תפילת נעילה. עולם שלם שצריך

היינו בגוש קטיף, בשמחת תורה בדיוק לפני 20 שנה. זו

שַׂק הַדְּמָעוֹת עֲדַיִן פָּתוּחַ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר

אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם

"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא

עָנָה וְאָמַר: אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ

"הגיבור לנצח, והנורא בנוראותיך…". בוקר ראש השנה, פסוקי דזמרה הסתיימו,

כמה המשפט הזה עושה לי נעים! רק לגמור עם 12

שמיים זרועי כוכבים ליוו אותי כשהתחלתי לעלות במדרגות. השעה הייתה

"אתה אמיתי? צריך לסקול מי שלא שומר שבת? מה זה

א. הדרישה לכבוד הדת אחד המשפטים המצוטטים ביותר מכתבי הראי"ה

יואו, איך אני אוהבת מסיבות סידור. הילדים הקטנים האלה, המתרגשים,

השנה, שלא כהרגלנו, יצאנו מגוש דן דרומה, לקיים את הכנס

זה היה ביום שישי אחרי שישה שבועות רצוף בעזה. המפקד

"לא יאומן שאנחנו מסיימות שמינית, נכון?, איך השנה הזו עברה

לצערנו לא נזכה השנה לפקוד את קברו של התנא הקדוש

איך, איך הגעתי לכאן? אני בטח חולמת, אבל הצביטה שכל

בימים ההם… לעמלק שלי! איזה מזל שאתה קיים! כמה טוב