ישראל שוחט
החזות החיצונית והלכלוך שמצטבר על הבגדים וכפות הידיים, עשוי לשוות לעבודת האדמה תדמית של מלאכה פחותה וזולה, אבל מי שיודע את סוד עבודת האדמה, מתאר תורה גדולה שמסתתרת תחת רגבי האדמה; עולם בו עשבים ושתילים רכים מגלים את סוד הבריאה האלוקית ומלמדים את האדם דרך באמונה.
"העולם של הגינון במהותו הוא עולם פנימי ועמוק", אומר לנו גבריאל רובין, גנן ומטפל במקצועו, "כי בטבע אנחנו פוגשים את הבריאה האלוקית במקום הנקי והראשוני שלה. רבי נחמן מדבר על התנאים האופטימליים להתבודדות, אחד מהם הוא רחוק מההמולה היום יומית, מקום בטבע אליו האנשים – על דאגותיהם, מחשבותיהם והתרוצצויותיהם – טרם הגיעו. כי במקום שנשאר נקי וטבעי מאז בריאתו, קל יותר לאדם להתחבר אל עצמו ואל ה' ללא מסכים.
"בשיר השירים (ג,ב) כתוב 'אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות.. ביקשתיו ולא מצאתיו'. בעיר קשה עד בלתי אפשרי להתחבר אל ה', בטבע ובעבודה עם האדמה מוצאים את אותה פינה של שקט שמאפשרת לנו להתגלות ולהתחבר אל עולמות עליונים יותר.
"לצערי, הפרקטיקה היא יותר עבודה סיזיפית עם האדמה ועם אנשים ופרויקטים מסביב שזה מעקר ושואב את המהות, אבל בסופו של דבר, בתוך כל גנן מסתתר אדם שרוצה להתחבר אל הקרקע ואל הטבע והנפש. רק מי שזה מסתתר אצלו שורד לאורך שנים בעבודת הגינון".
איפה אתה חש את הפער בין הפרקטיקה למהות?
"בעיקר כשעושים עבודות שעל פניו נוגדות את הטבע. לפעמים אתה נדרש לרסס צמחיה מסוימת ולחבל בה, זה נורא כואב למרות השנים והניסיון שצברת בתחום, זה כואב כי זה נוגד ללב העניין של לפעול על מנת להצמיח, אבל המהות נותרת כשהיתה.
"הרי גם מורה, לדוגמה, קם בבוקר מתוך אהבה ורצון להצמיח את אישיות התלמידים, אך נאלץ לעסוק בחלק ניכר מהזמן במשמעת. אז אמנם יש פער בין האידיאל לפרקטיקה, אבל הוא נשאר בגלל אהבת החינוך, עצם הענין נותר ללא שינוי. כך גם בגינון, לפעמים הדברים הפרקטיים שבהם אנחנו מתעסקים רחוקים מהסיבה שבגללה באנו, אבל מי שאוהב את החיבור לטבע, למפגש עם הפלא האלוקי בצורה אישית ובלתי אמצעית, ימצא את עצמו בגינון. הפעולות הסותרות הן חלק מהדילמות של החיים שלנו".
מלאכת מחשבת
בעיניים של גבריאל, הוא רואה לא מעט נקודות השקה בין עבודת הגינון לעבודת ה', התהליכים שעוברים העצים והשתילים מזכירים לו כל העת את התהליכים שעובר האדם בעבודה היום יום שלו.
"אם תיקח לדוגמא את מלאכת גיזום העצים", הוא משתף, "לאדם שמסתכל מבחוץ זה יכול להיראות כמו מלאכה פשוטה שלא מצריכה הרבה מחשבה. אבל האמת היא שזו עבודה שמצריכה הרבה הבנה, לדעת בדיוק מה אתה עושה. בסוף יש לך כאן עץ שיצמח באיזו צורה, וצמיחה לא טובה יכולה לגרום לו להרס עצמי. יש כאן הרבה שיקולים שנעשים מתוך כבוד והתחשבות בעץ, כיאה לבריאה אלוקית. אתה צריך לשלב בין טובת העץ לבין טובת הסביבה. זה סוג של חינוך".
"באופן כללי כדי לעצב עץ בצורה נכונה, ישנן שתי דרכים עיקריות. לפעמים אנחנו חותכים ענף מסוים בשביל שיצמחו ענפים חדשים במקומו בצורה טובה יותר, ולפעמים אנחנו חותכים לא בשביל גדילה אלא בשביל לנקז את כוח העץ ולחזק את שאר הענפים. כשעוסקים במלאכה כזאת, אי אפשר שלא להקביל ולדמות בין הגיזום לבין נתיבות החיים: לפעמים אנחנו גדלים למקומות לא נכונים וה' מסיט אותנו מהם. זה עשוי להיות כואב ולא מובן, אתה שואף לדבר מסוים וחותר אליו ופתאום הוא נחתך ממך ואתה תוהה למה ה' עושה לך ככה. אבל אחר כך עובר זמן ופתאום אתה מגלה שסתם התפזרת, או שלפתע צומח לך משהו במקום אחר, ואז אתה מבין למה לקחו ממך את מה שרצית".
"יש כאן ממש דמיון בין העץ לנפש האדם. גם העץ כביכול מתחנן שלא נחתוך אותו וניתן לו לגדול איך שהוא רוצה, אלא שאז הוא יגדל בצורה לא נכונה והענפים יישברו וייגרם נזק, כאן אנחנו באים ואומרים לו שייתן לנו לסדר אותו ואחר כמה שנים גם הוא יבין את מה שעשינו. לפעמים אנשים באים ואומרים לי באמצע העבודה, למה אתה גוזם ככה זה רק מכער ואני אומר להם תחכו כמה שנים ואז תדברו".
אתה רואה משהו מיוחד בעצים של ארץ ישראל?
"בארץ יש ריכוז גבוה של עצים שהמתחדשים באופן משמעותי גם אחרי כריתה ושריפה. העצים האלו מתנהגים כמו הדסים משולשים, ששורפים וכורתים אותם מידי שנה וזה מה שמעודד את הצמיחה שלהם. העצים האלו קיימים גם בשאר העולם, אבל בארץ, כאמור, נמצא הריכוז הכי גבוה של עצים מהסוג הזה וזה מדהים בעיניי. גם כאן יש השקה בין הרוחני לגשמי, סוג של התחדשות אחרי חורבן. בעצים ממש מתקיים הפסוק: 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'".
להעמיק שורשים
"הנה לך כלל אצבע", אומר לנו גבריאל, "עץ שצומח מהר עשוי לחיות חיים קצרים יותר ואילו עץ שצומח בצורה איטית יותר, חי חיים ארוכים יותר, כמו עץ הארז. מה שאומר שככל שהתהליך נעשה בצורה יסודית יותר, הוא מתקיים יותר. ככה זה גם בעבודת ה' של האדם, תהליכים שנעשים בצורה עמוקה ויסודית עתידים להותיר רושם למשך שנים".
"אומרים על עץ החרוב שמוטב שלא להשקות אותו הרבה בקיץ, כי אז יש לו נטייה לפתח את השורשים קרוב אל הגזע. ברגע שאתה מייבש את העץ ומעניק לו פחות מים, זה גורם לעץ להתאמץ יותר ואז הוא מפתח שורשים עמוקים ורחוקים, דבר שמביא לייצוב העץ בקרקע וליכולתו למצוא מים. זוהי דוגמה חיה לכך שאין תחליף לעמל.
"ריבוי השקיה גורם לחרוב גם לזירוז צמיחת הענפים, מה שיכול להביא למצב פיזי של הכתוב במסכת אבות (ג, יז) 'אילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו'. וכפי שחז"ל בעצמם המשילו את הדברים ללימוד, אדם צריך ללמוד בקצב הנכון לו, לימוד יתר על המידה שלא בהתאם לשכל ולהבנה שלו, עשוי לשבור אותו בגלל 'ריבוי אור'.
"וכשלומדים צריך להעמיק שורש. צריך שהלימוד לא יישאר ברמת הידע כדבר תיאורטי, שאז כל רוח שבעולם עשויה לערער את האדם, הוא צריך לחבר את הלימוד אל העולם המעשה ואז על ידי קיום מצוות מעשיות הוא משריש בתוכו לאט לאט את אהבת ה' ויראתו. ואז, עם שורשים עמוקים ופרופורציות נכונות בינם ובין הענפים, כל הרוחות שבעולם לא יכולות להזיז את העץ והאדם ממקומם.
הצמח לא רוטן
"לפני תקופה, היתה לי שיחה עם אחד מהחברים שלי. הוא היה בתקופה לא הכי טובה והיה שרוי במין מצב מדוכדך, הוא דיבר איתי הרבה על חוסר ההצלחה שלו. הוא רצה להיות איש מצליח כמו ההוא וההוא, אבל לא הצליח להיות שום דבר. נורא כאב לי לשמוע אותו מדבר ככה. ישבנו ושוחחנו בגינה קטנה ונאה, אז ניצלתי את ההזדמנות והמקום ואמרתי לו שיסתכל רגע על הגינה שמסביבנו. הדשא הרך לצד העץ הגדול, ובצד שיחים קטנים שנותנים תחושה של מקום פינתי ושקט, לכל אחד יש את המקום והתפקיד שלו. אם הדשא יקנא בעץ והשיח יקנא בשניהם וירגיש שאין לו תפקיד משמעותי כמו להם, לא תיווצר לנו ההרמוניה המיוחדת שיש בגינה.
"ה' נתן לכל נברא תפקיד ייחודי, בגינה ממש ניתן לראות איך שלכל צמח יש את הייחודית שלו ואת החרק המיוחד לו שמפרה אותו. לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שבה הוא נועד להתפתח ואף אחד לא יכול לחקות את האחר. אין בכך כל טעם, כי החיקוי גורם לי לפספס את הייחודיות שלי. אצל הצמחים, כל אחד יודע את התפקיד שלו ואותו הוא עושה. רק אנחנו בני האדם מנסים כל הזמן לחקות את האחר ללא תועלת".
להשקיט את המחשבה
לטענת גבריאל נפש האדם נמשכת אל הטבע. אנשים יבחרו לצאת לבלות במקום עם גינה נאה, כזו שגורמת לך לקחת נשימה עמוקה וליהנות, מאשר לשבת סתם על ספסל. מקום שאינו מטופח בעצים, הוא אומר, יגרום לאדם לתחושה פחות טובה.
"כשאדם יוצא אל הטבע ומתנתק לרגע, מכבה את המכשיר הסלולארי, משאיר את כל הדעות הקדומות מאחוריו ומשתדל כמה שיותר לתת לעצמו להיות נוכח בזמן ובמקום, אז המקום עצמו נותן לו כוח. וכמו שרבי נחמן אמר: 'טוב מאוד להתפלל בשדה בין העשבים והאילנות'. זו לא איזו רומנטיקה דמיונית, לכל אחד יש בסביבת מקום איזו פיסת טבע, שאם הוא ילך אליה וינסה לשתוק ולהקשיב, להיות נוכח ברגע, לנשום את האוויר ולגעת באדמה ובצמחים, במקום וברגע כזה הוא יכול לפגוש הרבה אמת וכנות, לפגוש את עצמו ואת ה' ממקום יותר נקי. בתוך הטבע קל לנו לאבד את עצמנו החיצוני ולהתחבר למשהו גדול יותר.
"אני רואה את זה אצל אנשים שעבדו אצלי והאדמה הצמיחה אותם. מדובר באנשים שלא הסתדרו במקומות אחרים מכל מיני סיבות, וכאן הם גילו עולם ואת התוצאות ראינו בעיניים. כשאדם בא לטפל בגינה שיש בה הזנחה, ומתחיל לטפל ומוציא את הצמח האלים שהשתלט על שאר הצמחים והזיק להם, מסדר עוד כמה דברים, אז הוא אומר לעצמו 'הנה נגעתי קצת כאן וכאן, ופתאום הכל השתנה וקמה גינה לתפארת. זו חוויה אחרת, הם רואים שהם עובדים ויש תוצאות חיות, יש כאן משהו חזק שמשדר אמון לאדם. בעיקר ניתן ללמוד שדברים צומחים מאליהם, אם רק ניתן להם את הזמן והתנאים הנכונים.
"לפעמים אני פוגש אנשים שמבקשים שאקים להם גינה ביתית. הענין הוא שגינה דורשת תחזוקה יום יומית, ורוב האנשים לא צולחים את משימת התחזוקה בכוחות עצמם. מדי פעם אני נתקל באנשים או נשים יוצאי דופן, שגם אחרי שנה ושנתיים הם משקיע בגינה מידי יום. כשאני שואל אותם איך זה שהם הצליחו לתחזק ככה יפה בזמן שאחרים נופלים ולא מצליחים, הם עונים – ותמיד עם עיניים בורקות! – שזו התרפיה שלהם. זה המקום שבו הם בכל ערב באים ומסתכלים, מתקנים ומטפלים, ומוצאים את השקט שהם כה חיפשו.
"הרבה פעמים מה שאדם בסך הכל רוצה, זה קצת חופש מעצמו ומהמחשבות שלו שמכרסמות לו את הראש. הוא רוצה רק רגע אחד בודד של הזדמנות לקבל חופש. ההתעסקות הזאת עם הגינה מקנה לו את השקט הזה, סוג של מדיטציה. האדמו"ר מפיאסצ'נה כותב שאם אדם יסתכל על כמות המחשבות שיש לו ביום אחד, הוא יראה שהוא כמעט משוגע. מכאן מגיע הצורך בהשקטת המחשבה. השילוב של השהייה בטבע עם פעולה של עשיה חזרתית בדמות התחזוקה היום יומית של הגינה, זה משהו שמכניס את האדם למצב הזה, שבו הוא נפגש עם הטבע והאוויר השקט, שם יש משהו נקי יותר. אדם שבאופן מודע יכול להשקיט את המחשבות שלו, מגיע למצב נפשי ומנטלי שגורם לאור האלוקי לחדור אליו".
