היינו בגוש קטיף, בשמחת תורה בדיוק לפני 20 שנה. זו הייתה שנה שידענו שאם לא יקרה נס, הגירוש כנראה הולך להתבצע בה, מה שאכן קרה לדאבוננו.
הגענו לנווה דקלים יחד עם כמאה בחורים מישיבות הסדר שונות שהשתתפו בתוכניות לימוד בחסידות שהיו לנו באותה תקופה בישיבות, ועשינו שמחת תורה חסידי עם 'משפיעים' חב"דיים. זו הייתה התוועדות 24 שעות ואווירה לעילא ולעילא.
בריקודים רקדנו בשביל לפעול ישועות, לחזק את האנרגיות של עצמנו ושל גוש קטיף, להמשיך שכינה לתוך עפר הארץ הזאת, ולעשות הכל מבחינה רוחנית בשביל שיקרה הנס והמקום יישאר בידינו. אני זוכר שבאמצע ההקפות הלכנו לבית כנסת הגדול בנווה דקלים. איזו אווירה מחשמלת, איזו התלהבות, איזו דבקות. ובסוף קרה שם מה שקרה בימי החורבן של תשעה באב.
השנה, הריקודים יתקיימו שנה אחרי הסתר הפנים הגדול ביותר שידענו עליו בארץ ישראל בתקופתנו, ו־19 שנים אחרי ההתנתקות, שהיא הסיבה העיקרית למה שקרה בשנה שעברה.
דווקא באמצע שמחת תורה, יום שבו "ישראל ומלכא בלחודוהי", יום שבו אין לקדוש ברוך הוא שום דבר חוץ מעמו ישראל, היום בו הוא אומר להם "בואו ונגלגל אני ואתם", תישארו איתי עוד יום אחרי סוכות – דווקא אז כל זה קרה. זה לא נתפס, זה לא מובן וזה כאילו לא יכול להיות בכלל.
אבל לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכינו דרכיו, וזה פשוט לא עסק שלנו. אנחנו ממשיכים לרקוד את אותו ריקוד שרקדנו בשמחת תורה בנווה דקלים לפני 20 שנה, ואת אותו ריקוד שנקטע באיבו לפני שנה.
בחסידות מוסבר ששלוש פעמים בחודש תשרי אנחנו נעולים עם הקדוש ברוך הוא, ואין שום דבר חוץ ממנו ומאיתנו: בשעת התקיעות של ראש השנה, בשעת נעילה של יום כיפור, ובשעת ההקפות של שמחת תורה. על שלושתם נאמר הביטוי הקבלי המרומם שאז "ישראל ומלכא בלחודוהי". הם נמצאים לבדם.
אנחנו לא מחפשים להבין את השם, אנחנו פשוט מאמינים בו ובתורתו, ואם "ישראל ומלכא בלחודוהי" – אז זה ככה.
בתקיעת שופר ותפילת נעילה הקדוש ברוך הוא מרים אותנו לגבהים אינסופיים, ובשמחת תורה הוא דווקא יורד לתוך החיים שלנו ומאפשר לנו לרקוד איתו ביחד! כשלוקחים ספר תורה בשמחת תורה, המשמעות היא שפשוט רוקדים עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ועוד יותר מכך אומרת החסידות, שמרקידים אותו יתברך. ליהודי יש ידיים ורגליים, הקדוש ברוך הוא אין לו דמות הגוף, ואנחנו עם תורתו הקדושה – המאוחדת איתו עצמו, "אנא נפשי כתבית יהבית" – רוקדים ומרקידים אותו יתברך. דברים שאם לא היו כתובים בספרי החסידות, הפה שלנו לא היה יכול לומר אותם.
אז מי אנחנו בכלל לנסות להבין? אין לנו שום ברירה אלא להמשיך לרקוד ולשמוח על עצם הדבקות בהשם. זה לא אומר שלא תיפול לנו גם דמעה עבה השנה בשמחת תורה, ולא בטוח שזה יהיה בכלל בשליטתנו, אבל זה כן אומר שהיינו חיילים, אנחנו חיילים ונהיה חיילים של הקדוש ברוך הוא לעולם ועד.
נאחל חג שמחת תורה שמח, מאיר ומשפיע, שהקדוש ברוך הוא יראה לנו ישועות ונחמות, ישמור את חיילי צה"ל מכל משמר ונזכה לשחרור החטופים ולניצחון גדול מאוד לדורי דורות במלחמת המצווה הבלתי נתפסת של השנה האחרונה. והעיקר – גאולה שלימה ומשיח עכשיו! לא פחות מכך.
