ללכת

הדבר המטורף הזה שאנחנו בתוכו התחיל בחג שמחת תורה, וזה זועק לשמיים! איך? למה? איך ממשיכים מכאן?

שמחת תורה הוא מהימים הכי שמחים בשנה, חג שאמור להשפיע לנו על כל ימי החול שאנחנו נכנסים אליהם בסיום חגי תשרי.

אז עם מה בדיוק אנחנו חיים עכשיו?

בשמחת תורה לפני כ-45 שנה, באמצע ההקפות עם ספר התורה, הרבי מלובביץ' עבר התקפת לב קשה. אחרי החג הוא דיבר לחסידים ואמר שבדרך כלל חגי תשרי הם התגלות עליונה של ה' אלינו מלמעלה למטה, אבל לפעמים הולכים אל ה' אחרי החגים מלמטה למעלה… גם כשאין לנו לא לב ולא מוח – אנחנו לא מבינים כלום, והלב שלנו לא מסוגל להכיל שום דבר – הרגליים שלנו יכולות לעבוד ולסחוב איתן גם את הלב והמוח.

וזה מה שנדרש מאיתנו עכשיו.

ללכת עם הרגליים זה פשוט ללכת אחרי ה' יתברך, לדבוק בו בלי להבין כלום, לדעת שהוא אוהב אותנו ולהתמסר אליו עד הסוף, גם ודווקא בזמן הכי קשה.

הרגליים חייבות ללכת, ולאט לאט נחזור לעצמנו, יהיה לנו גם לב וגם מוח ונחמה גדולה!

ואת הכוח ללכת ברגליים בכל מצב עם ישראל קיבל בריקוד שבאמצעות הרגליים, בהקפות של שמחת תורה…

להאמין

כולנו תחת רושם האסון הכבד, ועוד לא מצליחים להתאושש. האם זה עונש? קיבלנו עונש כזה מהקדוש ברוך הוא???

מי שחושב ככה הוא טועה ובענק. הרבי מלובביץ' לימד אותנו שכשקורים אסונות נוראים לעם ישראל הם לא עונש. הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ולא יעניש אותנו בעונשים מחרידים כאלו, זה לא פרופורציונאלי כנגד שום דבר שעשינו. ככה אמר-זעק הרבי כנגד מי שניסה לומר, למשל, שהשואה האיומה הייתה עונש. ובכלל – אמר הרבי – אין לנו היום נביאים שיגידו על דברים רעים שקורים האם הם עונשים ועל מה.

אז אולי זה מקרה? אולי זה משהו שהתפלק רק כי נכשלנו בשמירה? עוד יותר ברור שלא. אין מקרים בעולם, הקדוש ברוך הוא משגיח על הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת.

אז מה זה, ריבונו של עולם???

זהו, שאנחנו לא מבינים ולא נבין. גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. כן, אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש פרטי ולאומי, בטוח. אנחנו צריכים להשמיד את האויבים שלנו, ולא להניח להם שום אפשרות לעשות את זה בפעם הבאה. אנחנו צריכים להתחזק בהליכה בדרכי ה', ללמוד עוד תורה ולקיים עוד מצוות, לחזק את הערבות ההדדית בינינו, ואת אהבת ישראל שלא מותנית בכלום.

יחד ננצח, ויחד נדבק בערכים הנצחיים שלנו שאף אחד לא יכול לגדוע אותם. אמנם פגעו בגוף שלנו, אבל הנשמה חיה וקיימת. ועוד נזכה לתחיית המתים לגופים שנפגעו, ובמהרה בימינו.

לשמוח

הרבי תמיד היה אומר שצריך להוסיף בשמחה בזמן של צרה.

אנשים שואלים: איך אתה יכול לשמוח? חוץ מזה, זה גם נראה ממש לא טוב! אתה לא שותף למצב ולסבל של עם ישראל?

אז בטח שיש צער והוא נורא וצורב.

אבל אנחנו עכשיו לא רק באבל, אנחנו עכשיו במלחמה!! ובמלחמה, התכונה של שמחה היא מאוד מאוד קריטית! רק מתוך שמחה אפשר לצאת לקרב ולנצח!

בגלל שאתה שמח, אתה זריז יותר ונחוש יותר ואתה יכול לנצח.

ראינו את כל החיילים הצדיקים לפני שהם נכנסים לעזה. הם צועקים בשמחה פסוקים מתהילים, הם שרים בהתלהבות עצומה ושמחה! ככה יוצאים למלחמה!

ועוד דבר שמופיע בספר הזוהר: אם הקדוש ברוך הוא רואה את עם ישראל בשמחה, גם הוא 'מתמלא' שמחה ומאיר את פניו אליהם ומשפיע להם שפע של ישועה ונחמה.

להתרפא

כולנו רוצים נקמה ועכשיו, וצבא ההגנה לישראל אכן נוקם, בסייעתא דשמיא. הקדוש ברוך הוא עוזר לו.

אבל על כל הזוועות ועל כל הצרות שעברנו בהיסטוריה, לא הנקמה היא מה שירפא אותנו. הנקמה הגדולה והמרפאת תהיה כשתבוא הגאולה. רק אז נבין למה הקדוש ברוך הוביל אותנו בדרך כל כך קשה, ולמה היינו צריכים לעבור דברים שאנחנו לא מסוגלים לתפוס אותם.

ובסופו של דבר, אומר לנו הקדוש ברוך הוא שיהיה "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו" – תהיה נקמה. נקמה גדולה ומושלמת בכל האויבים שלנו. הם לא רק אויבים שלנו, הם האויבים של הקדוש ברוך הוא עצמו, כי עם ישראל זה הביטוי שלו בעולם! והוא "נקם ישיב לצריו" – הצרים עלינו הם צרים עליו!

יהיה לזה סוף. בואו נתפלל שכבר נזכה לו.

לברוח

כולנו מטולטלים מהנושא של החטופים. להיות מוחזק ביד רשעים זה הדבר הכי מפחיד שיש בעולם, והרמב"ם אומר ש"אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים".

במה אנחנו יכולים לעזור חוץ מלהתפלל? אולי לבדוק איפה גם אנחנו שבויים, ולצאת מזה! איפה המקומות שבהם אנחנו פשוט שבויים לעולם הזה, ליצר הרע, להרגלים שהתרגלנו בהם, לרשתות חברתיות ולמוסכמות חברתיות, ופשוט להוציא את עצמנו בכוח מהשבי, ממשהו אחד לפחות שאנחנו מרגישים בו שבויים, ותוך כדי יציאה זו להתפלל ולקרוע את השמיים לזכות השבויים שיצאו מהרשעים בעזה בקרוב ממש.

להקצין

בואו נהיה קיצוניים כמו האויבים, ימח שמם. לא ברוע שלהם חס ושלום, אלא במה שכנגד הרוע שלהם: אהבה אמיתית בתוך עמנו, עם ישראל.

הפעם ראינו בצורה הכי ברורה איך לא אכפת להם אם אנחנו דתיים או חילונים, שמאלנים או ימנים. אכפת להם דבר אחד: זה יהודי, ויהודי הם שונאים בטירוף. אז בואו נהיה קיצוניים מטורפים על אהבה. בואו נאהב אחד את השני עד הסוף, ואהבת לרעך כמוך, לא פחות.

לא נתייחס למעשים ולדעות השונות, נכסה את הכל בים של אהבה, אהבה קיצונית בלי היגיון וללא תנאים, כי אנחנו בנים של אותו אבא! כי אנחנו יהודים!

להשתנות

עם ישראל נמצא עכשיו במצב גבוה מאוד! החלק הכי עמוק בנשמת ישראל מתגלה בזמן של מסירות נפש. מאות אלפי חיילים צה"ל שבסדיר ובמילואים נמצאים בחזית ומוכנים למסור את נפשם! לא שהם יצטרכו לעשות את זה, חס ושלום, אנחנו מתפללים שכולם יצאו בריאים ושלמים, אבל העובדה שהם עומדים עכשיו במוכנות כזו משפיעה על כל העם שלנו והופכת אותם ואותנו להיות קרובים מאוד אל הקדוש ברוך הוא.

בימים קדושים אלו אנחנו יכולים לעשות שינוי פנימי! אנחנו במדרגה גבוהה מאוד! אנחנו קרובים מאוד אל ה' בתפילה שלנו, בזכות חיילי צה"ל שמנהיגים את העם שלנו עכשיו ומגלים בכולנו את הכוחות הכי עמוקים של הנשמה.

להילחם

כשבאתי בבוקר שמחת לבית הכנסת אחרי שכבר שמעתי על המלחמה, הגיע אחריי בן אדם שנפל ישר מהמיטה לבית הכנסת… עוד לא יודע כלום ממה שקורה סביבו. אני אומר לו: "בוקר טוב, התחילה מלחמה!"

הוא היה בטוח שאני צוחק אבל דווקא ענה לי ברצינות, חצי צועק: "מה זה התחילה מלחמה, אנחנו כל יום במלחמה!".

וכמה שזה נכון. החיים המודרניים מנסים להקנות לנו רוגע ושקט מדומה, שלא נרגיש ולא נשים לב שאנחנו במלחמת היצר כל יום ויום… וככה היצר מבסס את מעמדו אצלנו ועושה ככל העולה על רוחו.

אנחנו כל יום במלחמה נגד הרע של העולם, שהזיקוק שלו זה מה שהיה כאן עם החמאס – טהרת הרוע וגועל הנפש. אבל יש לרע ביטויים רבים עדינים יותר גם בתוך החיים שלנו, ואנחנו צריכים להילחם בהם ולהשמידם. מלחמה כל יום!

וכשאנחנו מנצחים במלחמות הפנימיות שלנו, הקדוש ברוך הוא מצידו מכניע גם הוא את הרוע הגדול שיש בעולם, את צירי הרשע וכוחות הרשע, ומביא אותנו לגאולה שלמה וסופית, במהרה בימינו אמן.

להיגאל                                           

הרבי מלובביץ' היה צועק וממש בוכה על מסירת שטחי ארץ ישראל לאויב בכל מיני 'הסכמי שלום'. אנשים לפעמים לא הבינו למה זה כל כך חמור בעיניו, הנה יש הסכם שלום ולפעמים קורים מזה דברים טובים.

הוא היה אומר: לא! זה בוודאות מסכן את הביטחון של עם ישראל ושל ארץ ישראל.

לצערנו לקח זמן עד שכולם היום מבינים לא רק כמה הוא צדק, אלא כמה הוא הרגיש אותנו וכמה כאב לו הכאב שלנו. הרבי פעם אמר בצער גדול מאוד: אני רואה נחלי דם נשפכים בארץ הקודש בגלל מסירת שטחים. קשה לחזור על הדיבורים האלה, ובמיוחד כיום – אחרי שזה קרה.

אבל אותו הרבי מלובביץ' היה עסוק בדרך כלל בכלל לא בנבואות של חורבן, אלא בעיקר בנבואה של גאולה!

הוא כל הזמן חזר ואמר שבדור שלנו המשיח מגיע. עם ישראל, תתכוננו לגאולה. זה קורה עכשיו!

אז כשאנחנו רואים נבואה של חורבן שמתגשמת לנו מול העיניים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהנבואות הטובות על הגאולה שלו בטח יקרו, ויקרו מהר!

היום גם כולנו מבינים סופית שאין לנו פתרון סופי חוץ מהגאולה השלמה וביאת המשיח. נשאר לנו פשוט להתכונן לקראת זה. היכונו לביאת המשיח.