שַׂק הַדְּמָעוֹת עֲדַיִן פָּתוּחַ

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן, וּמְנִיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נו) 'נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ'"

(שבת קה, ב)

א אלול תשפ"ד

דְּמָעוֹת מוּנָחוֹת לוֹ לָאָדָם בְּבֵית גְּנָזָיו

בְּשַׂק מְיֻחָד צְבוּרוֹת הֵן בִּימֵי חַיָּיו

מַמְתִּינוֹת, מְזֻמָּנוֹת, בְּסַבְלָנוּת

מָתַי יַעֲלוּ וְיָבוֹאוּ לְפָנָיו לְהִמָּנוֹת

שׁוֹאֶלֶת דִּמְעָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ

מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרֵךְ? וּמָה הִיא הַמְּשִׂימָה?

לְהִתְגַּלּוֹת בְּאֵרוּעַ שֶׁל רֹב הִתְרַגְּשׁוּת

אוֹ אוּלַי מִצַּעַר גָּדוֹל לִפְרֹץ, וְלִבְכּוֹת, וְלִבְכּוֹת…

שֶׁמָּא לָצֵאת בְּעֵת שִׂמְחָה וְגִלְגּוּל שֶׁל צְחוֹק

אוֹ בְּיָמִים נוֹרָאִים, צְעָקָה בִּזְמַן חֹשֶׁךְ וְרִחוּק

וְעוֹנָה הַדִּמְעָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ

שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתְּ, וּתְשׁוּבָה לֹא אֵדַע

אַמְתִּין לְתוֹרִי בַּעֲנָוָה וּבִמְתִינוּת

עֵת יִקְרָאוּנִי לִרְצוֹנוֹ, בְּשִׂמְחָה אוֹ בְּקִינוֹת

אֶתְנַהֵל, אֶתְגַּלְגֵּל, לֹא אֲזַלְזֵל

כִּי הַמַּטָּרָה מְדֻיֶּקֶת מְאֹד, אֵין מָה לְהִתְבַּלְבֵּל

כָּל דִּמְעָה יוֹצֵאת אֶת שְׁלִיחוּתָהּ לַעֲשׂוֹת

תַּמְהִיל מַרְהִיב שֶׁל חַיִּים בִּתְמוּנוֹת

וְהַלֵּב חַי, נוֹשֵׁם, מַכְנִיס אוֹרְחִים וְנוֹתֵן מָקוֹם

כִּי אֶת שַׂק הַדְּמָעוֹת אִי אֶפְשָׁר לַחֲסֹם

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת

שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת

וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת

כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת!

מאחורי השיר…

זה היה יום מאוד לא פשוט אצלנו במתקן.

רצף האירועים הקשים בימים שקדמו, ועד לאותו בוקר בו הגיע אלינו החלל הי"ד. זאת בנוסף לאירועים מורכבים בגזרות אחרות, וכל האווירה במדינה…

סיימתי משמרת אחרי הצהריים והתלבטתי מה לעשות. לא היה לי כמעט כוח (נפשי ופיזי),

ומנגד, אני זוכר שעוד 3 שעות לפנינו ערב גדודי מושקע לגיבוש והרמת הרוח (שנקבע זמן רב מראש ואי אפשר להזיז…), שבסופו מופע מצחיק ושנון ביותר עם אמיר מויאל האלוף.

ממש לא היה לי כוח לזה, ולא רק פיזי… ממילא לא מתאים לי לעבור מ'מוד' של צער וכאב ל'מוד' של צחוק, ואיך בכלל אצליח. בקיצור, בזבוז זמן.

לבסוף החלטתי להישאר לחצי שעה הראשונה (בעיקר משום כבוד הציבור) ואז לפרוש, בשיא…

בסופו של דבר נשארתי עד סוף הערב.

התרגשתי מאוד מאוד מהנתינה הגדולה של אנשים מקסימים בכל רחבי הארץ עבורנו.

ובעיקר – צחקתי. הרבה מאוד. הדמעות זלגו בזו אחר זו, והפעם בגלל צחוק. איך שהצחוק משחרר. לא יאומן.

לימוד גדול למדתי באותו ערב. יש לנו, לכל אחד מאיתנו, כוח אדיר של גמישות נפשית ומעברים שמאפשר להחליף צורה ולפשוט צורה, גם בזמנים קשים. זה לא בהכרח קל, אבל זה בהחלט אפשרי. רק צריך לבחור לשחרר, להרפות משליטה, ולהיות מי שאנחנו באמת באותו רגע נתון. לאפשר ללב שלנו לחוות.

לדעתי זהו אחד מסודות כוח העמידה בתקופה כה מורכבת. פשוט להיות שם, ולא לחסום את שק הדמעות.

שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ה

תשרי תשפ"ה

שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ה

זֶה הָרֶגַע, זוֹ הַשָּׁעָה

נִזְכָּר בְּמָה שֶׁאָז קָרָה

מְמָאֵן לְהַאֲמִין שֶׁאָכֵן הָיָה

וְאֵיךְ שֶׁכְּבָר חָלְפָה שָׁנָה

וּמָה בֵּינְתַיִם אֶצְלֵנוּ נִשְׁתַּנָּה

אֵיךְ שֶׁהָרִקּוּדִים פָּסְקוּ בִּדְמָמָה

וְהַקָּפָה הָפְכָה לְרִבִּית שֶׁל מִפְרָעָה

קָרְבָּנוֹת שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלֵנוּ, אֵיזֶה סֶרֶט

בִּמְקוֹם קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם

הֲמוֹנֵי פְּרֵדוֹת, כִּי לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

כְּהֶרֶף עַיִן נִשְׁבְּרוּ אָז מְחִצּוֹת

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְהַצִּיל, לְהַחֲיוֹת

אָצוּ רָצוּ גִּבּוֹרִים בְּלִי לְהַסֵּס

אֶת הָאֵרוּעַ הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְפַסְפֵס

מִן הַתַּדְהֵמָה קָמוּ חַיָּלִים כַּאֲרָיוֹת

אֶת הָרֶשַׁע הַזֶּה חַיָּבִים פָּשׁוּט לִמְחוֹת

קוֹל דְּמֵי אַחֵינוּ מִן הָאֲדָמָה זוֹעֲקִים

וְעִמָּם כָּל אַחֵינוּ מִן הַמִּנְהָרוֹת לוֹחֲשִׁים

כִּי חֶרֶב נְתוּנָה עַל צַוָּאר

טֶרֶם יִהְיֶה רַע וּמַר

עַזָּה כַּמָּוֶת הָאַהֲבָה

וּמִי יִמְצָא אֶת הַנֻּסְחָה

וְאֶצְלֵנוּ, בְּשׁוּרָה

לֹא הַכֹּל כַּשּׁוּרָה

נִקְרֵאנוּ לַדֶּגֶל, חַיָּלֵי מָאָנַ"ח

מֵאָז וְעַד הַיּוֹם גְּדוּד שֶׁלֹּא נָח

עוֹד חָלָל וְעוֹד חָלָל וְעוֹד חָלָל

וְעַל כֻּלָּם יִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, יִתְבָּרַךְ וְיִתְהַלָּל

אַךְ דַּוְקָא כָּאן בְּשׂוּרָה, לִבַּת גֵּיהִנּוֹם

לוֹמְדִים אַט אַט, מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם

שֶׁגַּם בַּחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא מִכָּל

יְכוֹלָה הַנֶּפֶשׁ גַּם לִגְדֹּל

כִּי עַל אַף כְּאֵב בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם

נִבְחַר לִרְאוֹת אֶת שַׁעַר הַשָּׁמַיִם

יַעֲזֹר הַשֵּׁם לְעַם סְגֻלָּה

שֶׁמִּסְפֵּד יַהֲפֹךְ לְמָחוֹל בִּמְהֵרָה

שַׂק הַדְּמָעוֹת יִפָּתַח, יִתְאַזֵּר בְּשִׂמְחָה

שַׁעֲרֵי רַחֲמִים יְבֹרְכוּ בִּרְוָחָה

חִישׁ יָבֹא גּוֹאֵל, יַצְמִיחַ יְשׁוּעָה

וּמָחָה הַ' מֵעַל כָּל פָּנִים דִּמְעָה