בס"ד

#4 אוצרות

ב טור שעבר עסקנו בגבולות שלנו, בתכונות ובנטיות הנפש שמגדירות מה הם האתגרים שקיבלנו בעבודת ה'. למדנו להרים ידיים אל הקב"ה, להפסיק להתקומם נגד הגבולות שהקב"ה בטובו החליט להציב לנו, ולהתחיל לשאול איך אנחנו עובדים אותו מתוכם.
הפעם בעזרת ה' נעסוק בצלע השלישית של ה"מצוי" שלנו – האוצרות.
אחד הסיפורים של ר' נחמן מברסלב בסיפורי מעשיות, "מעשה משבעה בֵּעטלֵרס", עוסק בשבע דמויות שלכל אחת מהן יש מום – אחד עיוור, אחד גיבן וכו' – והסיפור חושף איך המעלה הכי גדולה של כל אחד מהם היא דווקא התחום בו הוא בעל מום.
רבי נחמן מלמד אותנו הנחת יסוד מאוד מאוד חשובה ולא טריוויאלית: שדווקא בנושא שבו אנחנו מגלים בעצמנו מום, מגבלה, שם טמון האוצר הכי גדול שלנו. וזה עוד לא ב"רצוי" שלנו – במדרגות שאנחנו רוצים לעלות אליהן; זה חלק בלתי נפרד מה"מצוי", ממה שאנחנו עכשיו! ממש "כי קרוב אליך הדבר מאוד"…

אוצרות – מצוות אהבת ה'
יש מצווה דאורייתא, אולי המצווה הכי נלמדת בתורה – מצוות אהבת ה'. בכל יום אנו מזכירים אותה לפחות חמש פעמים: פעמיים בקריאת שמע של שחרית: "ואהבת את ה' אלוקיך", "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ… לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם"; פעמיים בקריאת שמע של ערבית; ופעם אחת בקריאת שמע שעל המיטה. מי שאומר בקריאת שמע שעל המיטה שתי פרשיות מגיע לשש, ומי שאומר קרבנות לפני שחרית (לפי נוסחי האשכנזים) מגיע לשבע. שבע פעמים ביום מזכירים את מצוות אהבת ה'. אין עוד מצווה כזאת בתורה.
אחד החלקים של מצוות אהבת ה' הוא: "בְכָל מְאֹדֶךָ". המשנה במסכת ברכות מפרשת: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר: 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך'… דבר אחר: 'בכל מאדך' – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד". והגמרא מפרשת את המילים הללו: "בכל מידה ומידה – בין במידה טובה בין במידת פורענות".
מידה טובה, לדוגמה, זה אחד שאין לו יצר אכילה, הוא מראש אוכל רק מה שצריך לבריאות של הגוף. יש אנשים שאם אומרים להם על משהו שהוא בריא – מיד זה טעים לה