בטורים הקודמים צללנו לעומק העבודה של כנפי רוח. פתחנו בהיכרות עם הציר שבין הרצוי למצוי, ועסקנו בהרחבה במצוי. אך בתוך החלל שנפער בין המצוי לרצוי אנחנו פוגשים שתי איכויות נוספות, הנקראות "ראוי" ו"פנוי". בטור זה אנחנו פונים לעבודת הראוי, ולאחריה נתקדם גם לעבודת הפנוי.
בעבודה מול המצוי זיהינו את מגרש העבודה שלנו, את הקשיים וההזדמנויות שהוא מביא איתו. כעת הגיע הזמן לשאול "מה הלאה? מה ראוי לעשות עם כל זה?" זה הזמן לבדוק איך אנחנו מסוגלים לבנות חיים של עבודת ה' שמחה ומשמעותית מתוך המתנות והגבולות שלנו, ובלי לוותר על האוצרות שה' נתן לנו.
יקר בעיני ה'
כולנו נמצאים בתוך מערכת של קיום מצוות. מהרגע שקמנו בבוקר ועד עכשיו כבר הספקנו לקיים מצוות רבות, עוד לפני שהתבוננו על עבודת ה' שלנו והחלטנו איך נקדם אותה ולאיזה כיוון. הבעיה היא שאנחנו איננו מכירים בגודל המעלה של המצוות שקיימנו ושאנחנו מקיימים תדיר.
בחלק הזה של הראוי אנחנו נוגעים במה שיקר בעיני ה', ומעיזים לומר שעבודתנו, כמו שהיא עד עכשיו, עם הבחירות שאנחנו רגילים לבחור, היא מופלאה מאין כמוה, ויקרה מאוד מאוד בעיניו של ה'.
הבעל שם טוב הקדוש היה אחד המורים הדגולים בהתבוננות מן הסוג הזה, וכך הוא לימד אותנו:
שמעתי ממורי, שרוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך. שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים ניזונין על ידי תורתו ותפלתו. שאלו היה מאמין זה, כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומלה לאומרה כדקא יאות. (כתר שם טוב, קמה)
היצר הרע שלנו מאוד מתוחכם, ובנקודות מסוימות הוא מכשיל אותנו דווקא בכוח הענווה, "רוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך". היצר מסביר לנו שעבודת ה' שלנו אינה חשובה, ואין לה הרבה משמעות. אנחנו מתקשים להאמין שהתורה שאנחנו לומדים, התפילה שאנחנו מתפללים והמצוות שאנחנו מקיימים מחזיקות את העולם הזה ואת העולמות העליונים. אנחנו מתקשים להאמין שעל ידינו ניזונים גם הצדיקים, שפמליא של מעלה מחכה למוצא פינו, ושכל העולמות מאירים ממעשה ידינו. ובגלל קטנות האמונה הזאת אנחנו מפסידים עבודת ה' "בשמחה וביראה מרוב כל".
השמחה נובעת במקום שבו יש משמעות. אפשר לקיים מצוות גם ללא תחושת משמעות – רק מפחד מעונש, או מתוך מחויבות למסגרת. עבודת ה' כזאת ריקה גם משמחה, מכיוון שחסר בה התוכן הפנימי של המעשה. לעומת זאת, כאשר יש הכרה בחשיבות של כל מעשה ובערך העצום והנצחי שלו, השמחה שוטפת וממלאת את חדרי הלב. לכן הצדיקים לאורך כל הדורות השקיעו משאבים רבים ועמלו לייקר בעיני עצמם את עבודת ה' שלהם, שהיא באמת יקרה ומשמעותית עד מאוד, וכך הם גם שמחו בה עד בלי די.
ערכה של מצווה
במפגש שלנו עם היקר בעיני ה' אנחנו מבקשים להשתחרר מן הארס הזה. להתבונן בכל המצוות שאנחנו כבר מקיימים ולדעת את ערכן, ללמוד לשמוח בהן ובמשמעות שלהן. למצוא את הדברים שנראים לנו שוליים ולהוקיר אותם.
כדי ללמוד איך עושים זאת, ניקח לדוגמה את מצוות קריאת שמע. זוהי מצווה בעלת משקל עצום. יהודים מכל הדורות שהגיעו לשעה שבה הם מסרו את הנפש על קידוש השם קראו את קריאת שמע, מכיוון שהיא תמצית האמונה באחדות ה'. פעמיים בכל יום, יום אחרי יום במשך שנים, אנחנו קוראים את שמע, ומקבלים עלינו עול מלכות שמים. אנחנו מקיימים בכך מצוות עשה מדאורייתא ונוגעים בתמצית היהדות. ובכל זאת, ועם כל מאמרי חז"ל על הערך העצום של המצווה הזאת, אנחנו יכולים לקיים אותה ולהמשיך להרגיש כאילו לא פעלנו ולא עשינו כלום!
כדי להבין את הערך האמיתי של המצווה היקרה הזאת, אנחנו יכולים להשוות אותה לערכים שאנחנו מכירים: אם אמרנו הבוקר קריאת שמע בכוונה, ויצאנו ידי חובה, ומישהו יציע לנו מאה אלף שקלים תמורת המצווה הזאת, האם כדאי לנו למכור אותה? ואם מישהו יציע לנו מליארד שקלים, האם אז כדאי לנו למכור אותה?
יותר מזה: אם יציעו לנו את כל העושר שבעולם, מאדם הראשון ועד ימינו, כולל קורח וביל גייטס וכל העשירים שביניהם, האם כדאי לנו למכור את קריאת שמע שקראנו הבוקר? ואם יציעו לנו לא רק עושר גשמי, אלא גם את כל המעלות הרוחניות של כל הצדיקים מאדם הראשון ועד היום, את האספקלריא המאירה של משה רבנו כשעמד בהר סיני, את מדרגתם של אברהם אבינו ויצחק אבינו בזמן העקדה, את מעמדו של יעקב בזמן החלום, רבי שמעון בר יוחאי וכל יתר הצדיקים במדרגותיהם הגבוהות, כל אלו תמורת קריאת שמע אחת שקראנו הבוקר, יהיה כדאי לנו למכור אותה?
חז"ל אומרים על כך "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא [שכר מצווה איננו קיים בעולם הזה]" (קידושין לט). אין דבר בעולם, גם לא הקומות הרוחניות העליונות ביותר, שיהיה שווה ערך לשכר מצווה אחת. קריאת שמע אחת שזכינו בה הבוקר שווה יותר מכל העושר הגשמי והרוחני שיש לעולם הזה להציע, ואחרי שכבר זכינו לקיים אותה, לא נשאר לנו אלא להתבונן בה, לראות ולהאמין כמה היא יקרה, מה גדול ערכה.
קטן ומואר
כשאנחנו בונים מחדש את השקפת העולם שלנו ומתעמקים בערכו של כל מעשה, אנחנו צריכים לשים דגש מיוחד דווקא על המעשים הקטנים. מכיוון שהגדלות של המעשים הגדולים כל כך מרשימה אותנו, עד שאנחנו נוטים להתעלם מכך שהם לא רק גדולים, אלא יותר מכך: אלוקיים. דווקא המעשים הקטנים מכריחים אותנו להתבונן פנימה, ולגלות את התוכן האלוקי שבהם.
מהו מעשה גדול ומהו מעשה קטן? כאשר אדם תורם כליה לאדם אחר ומציל את חייו הוא עושה מעשה ענק. לעומת זאת, אם אדם עומד ברחוב ומחכה למונית, ובזמן שהוא מחכה הוא מסביר לאדם אחר איך להגיע לכתובת שהוא מחפש, זהו מעשה קטן, לא נדרשת בו הקרבה וגם לא אכפתיות גדולה, ולכן קל להמעיט בערכו. כאשר אנחנו מצליחים לראות את ערכם של המעשים הקטנים, להבין כמה יקרה גמילות חסדים גם אם לא הייתה בה הקרבה, וכמה היא חשובה בעיני ה', החיים הפשוטים שלנו הופכים למלאי אור.
אז איך מוצאים את ערכן של המצוות? הדרך הראשונה היא באיסוף מקורות. לכל אדם צריך להיות קלסר כזה, שבו הוא אוסף מקורות הלכתיים ורעיוניים שמלמדים על ערך המצוות שאנחנו עושים. לקראת חג חנוכה הקרב ובא אפשר לאסוף מקורות על מעלתו של נר חנוכה, אפשר לחפש מקורות על מצוות תמידיות, כמו מצוות ישוב ארץ ישראל, ומצוות תדירות כמו קריאת שמע, תפילין, ציצית ולימוד תורה. עקרות הבית שבינינו יכולות ללמוד על כל המצוות שמקיימת עקרת בית בזמן שהיא דואגת למשפחתה, וכל מי שמפרנס את בני ביתו יכול ללמוד על המצוות שהוא מקיים כשהוא עוסק בכך. הלימוד הזה צריך ללוות אותנו ביומיום שלנו. אם רגע לפני קיום המצווה נתבונן באור המיוחד שלה, המצוות ייראו לנו עשירות יותר, מענגות ומלאות שמחה.
וגם אם לא הספקנו ללמוד על כל מצווה באופן ספציפי, יש כלל שתמיד נכון: כל מצווה מאירה את כל העולמות, העליונים והתחתונים, והקדוש ברוך הוא כל כך שמח בכל מצווה עד שהוא נושק בעצמו את מקיים המצווה.
דרך נוספת להכרה בחשיבות המעשים שלנו היא מנקודת המבט של הסביבה הקרובה לנו. אפשר לבחור חמישה אנשים יקרים וקרובים אלינו ולראיין אותם: למה חשוב שאהיה כאן בעולם? איזה אור אני מביא? איפה אני עושה דברים בעלי חשיבות, יקרים בעיני ה'? הראיון הזה מגלה לנו את מה שכולם סביבנו רואים חוץ מאיתנו. מחזיר אלינו אור שפשוט נמצא שם, אבל עד עכשיו לא הקדשנו לו מספיק תשומת לב.
טעם גן עדן
אחד המרכיבים החשובים של טעם גן עדן שיש לצדיקים בעבודתם הוא היותם אספנים אובססיביים של הפלא שבכל מצווה שהם מקיימים. הדרך אל הצדיקות אינה תמיד קלה, ועלולה לעבור גם בנפילות ובקשיים, אך הצדיקים הם אלו שנלחמו לייקר את ההצלחות שלהם, לגלות את ערכן, ולייקר אותן. הצדיק מוצא את החן שבעבודה שאותה הוא נדרש לעשות. עבודת ה' אינה בזויה בעיניו. יקר בעיניו לעבוד את ה' גם במקומות הקשים והנמוכים, וכך הוא מגיע למדרגות העליונות.
כשאדם עומד להדליק נר חנוכה, אך הוא מרגיש רחוק מאוד, ורוחו אינה מתרוממת, יש בידיו כוח בחירה. הוא יכול לקחת את עצמו בידיים ולהתבונן בנר החנוכה שהוא עומד להדליק. לדעת שנר חנוכה הוא אלוקות שמופיעה ונראית בעולם הזה. היא מופיעה גם בהתרוממות רוח, וגם במצב רוח ירוד ונפול, וגם כך וגם אחרת היא מצווה יקרה עד בלי די.
זוהי השמחה של הצדיקים בעבודתם, והיא המפתח לצמיחת עבודת ה' שלהם – ושלנו. וגם אם ברגע הראשון אנחנו עוד לא מצליחים לשמוע את סיבוב המפתח בחור המנעול – סופה של הדלת הזאת להיפתח.
