חשוב לי לפתוח ולכתוב תודה רבה מכל הלב לכל החיילים שפנו אלינו בזכות המאמר של שבת שעברה וביקשו לארגן עוד קידושים לחברים שלהם במחלקה ובפלוגה, וגם לכתוב תודה רבה להורים של החיילים ששמחו לקרוא פעם ראשונה על הפרוייקט ושלחו הודעות והתקשרו לבקש להיות שותפים כדי שנוכל להמשיך לתת לחיילים מכל הלב את אווירת שבת קודש בבסיסים ובמוצבים.

השבוע אני רוצה לשתף אתכם בעוד פרוייקט שיש לנו בצל"ש: שמחה יום א'.

התחלתי את הפרוייקט הזה כשהייתי חייל טירון בחטיבת גבעתי לפני 19 שנה.

יש מושג בצבא שנקרא "שביזות יום א'". המושג הזה תמיד הפריע לי. איך הצליחו להכניס לתודעת החיילים שיום ראשון זה יום מבאס. כשזכיתי להיות תלמיד שנה וחצי במכינה התורנית הקדם צבאית בעצמונה בחבל גוש קטיף לימדו אותנו על הערך העליון של השירות הצבאי, כמה זאת עבודת קודש, ואיך זוכים לקיים לאורך כל השירות הצבאי 3 מצוות מדאורייתא:

1. "והורשתם אותה וישבתם בה" – אחת המצוות שחז"ל הקדושים מלמדים אותנו שהיא שקולה כנגד כל המצוות.

2. "לא תעמוד על דם רעך".

3. "ואהבת לרעך כמוך".

הידיעות העמוקות והטהורות האלו חדרו לי ללב, וממש היה כבד עלי בתור טירון לפגוש בימי ראשון את החברים שלי לטירונות בלי מצב רוח.

החלטתי שצריך לעשות מעשה כדי להרים את האווירה.

בכל יום שישי שהיינו יוצאים הביתה לכבוד שבת קודש, הייתי עובר עם המדים והתיק הגדול שלי במכולת ליד הבית שברוך השם היתה לנו ידידות רבת שנים, מאז כיתה י' שהתחלתי לעשות עסקים והייתי "קיוסק מהלך" בכל הפסקה ומכרתי לכל התלמידים בישיבת בני עקיבא ברעננה קרמבו, חמצוצים ושוקולדים. ברוך השם זאת היתה הצלחה גדולה ובעל המכולת היה כבר חבר קרוב, אז בקביעות הייתי קונה ממנו כמה חבילות של mix שוקולדים: כיף כיף, מקופלת, פסק זמן, וגם איזה 10 קילו של חמצוצים מכל הסוגים.

בקיצור: חזרתי לצבא עם "כוננות מלאה" של "ואהבת לרעך כמוך".

נקודת המפגש ביום ראשון היה בדרך כלל ב"מחנה נתן" בבאר שבע. כל חבר שלי מהמחלקה והפלוגה, וגם מהפלוגה ליד, זכה לקבל שוקולד קטן עם פתק: "אח שלי היקר והאהוב – שמחה יום א'" 🙂 – וגם הייתי אומר לכל החבר'ה בקול: "שמחה יום א"" ו"שהכל נהיה בדברו" בקול.

בתחילת הטירונות, היו כמה חבר'ה שצחקו עלי, אבל כמובן שנהנו ואכלו את השוקולדים, אבל באימון המתקדם כבר היו חבר'ה שצעקו איתי ביחד: "שמחה יום א'" וגם בירכו "שהכל" בקול. כמה אני אוהב ומתרגש כל פעם מחדש לראות את החבר'ה חובשי כיפת השמים שכל כך שמחים לקחת כיפה מחבר או מבקשים שישימו עליהם יד על הראש, והם מברכים בקול וכל כך שמחים, פשוט מתענגים על הברכה.

ככה התחיל השינוי הקטן בימי ראשון במחנה נתן.

אתם בטח שואלים את עצמכם: מה עשיתי עם 10 קילו חמצוצים:) אז ככה, כמו שרבים מהקוראים יודעים: לכל חייל יש ווסט לוחם. בכל ווסט לוחם יש מקום ל-6 מחסניות מלאות עם כדורים לנשק, אבל יש מקום לעוד 2 כיסים גדולים, שם הייתי מכניס שקיות עם מלא חמצוצים: בננות מסוכרים, שטיחים חמוצים מכל הסוגים והצבעים, דובונים קטנים, נחשים עם סוכר… – בקיצור: לכל אחד היה את הטעם שהיה מעורר אצלו את השמחה. כמו ה"מן" שעם ישראל זכו לו במתנה מהשם יתברך לכל המסלול שלהם במדבר, ככה גם אני הקטן זכיתי להידבק במידותיו של המקום ברוך הוא ולאורך כל המסעות שלנו לאורכה ולרוחבה של ארצנו הקדושה עד קבלת הכומתה הסגולה שמעידה על סגולתם וקדושתם של ישראל הקדושים, זכיתי לתת לחברים שלי חיזוקים קטנים באמצע המסעות. ברוך השם היתה כמות מספקת לכולם, וגם אם לפקידה הפלוגתית או למש"קיות ת"ש היה נגמר באמצע המסעות, תמיד היה אפשר לקבל חיזוק ותגבור מהווסט שלי.

ככה הייתי מוסיף ואומר לחברים שלי: שמחה יום ב', שמחה יום ג', שמחה יום ד', שמחה יום ה'…

בקיצור: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", ובמיוחד בצבא שזוכים לשרת את השם יתברך עם כל כלל ישראל למען שמו באהבה.

טוב. ברוך השם, העסק עבד מצויין וזכיתי לצאת לקורס מכי"ם. גם בקורס השתדלתי להמשיך את המסורת של "שמחה יום א'". סיימתי קורס מכי"ם וזכיתי להיות מפקד טירונים. הפעם זה היה קצת יותר מאתגר, כי בתחילת הטירונות צריך לשמור על איזה מרחק פיקודי מינימלי כדי לעזור לצדיקים הצעירים לעבוד על המשמעת הצבאית שלהם, אז פשוט קראתי בתחילת הטירונות לאחד החיילים בפלוגה, שהיה במחלקת בייני"ש (לא במחלקה שלי) וביקשתי ממנו לקחת על עצמו את פרוייקט "שמחה יום א'". ברוך השם, החייל הצדיק הסכים ועשה את זה מצויין.

ברוך השם בפלוגה שלנו בגדוד "צבר" (ר"ת של צדיקים, בינונים ורשעים:) אבל "עמך כולם צדיקים"), וגם בפלוגה ליד של גדוד "רותם", "שמחה יום א'" זה היה מושג שנתן כוחות לחיילים רבים. פותחים את השבוע בשמחה ובחיוך. שמחים לשרת בצבא.

השלב הבא היה אחרי השחרור. זכיתי כבר להיות בקשר עם מפקדים וחיילים רבים, וכל אחד קיבל את התפקיד לשמור על המסורת ו"הנדסת התודעה" החיובית: "שמחה יום א'". ברוך השם ראיתי בזה ברכה גדולה.

השלב הבא היה כשזכיתי להקים את עמותת צל"ש – צבא לשם שמים, והיה לי בסייעתא דשמיא 6 שנים שיעור קבוע בימי ראשון. לשיעור הזה קראו

"שמחה יום א'" – כל יום ראשון התחלתי במחנה נתן ועברתי למקום האיסוף הכי גדול, בחניון של עיר הבהדי"ם: שולחנות פרוסים בכל טוב ואני זוכה להעביר שיעור של שעתיים-שלוש ברציפות לכ- 200 חיילים שעוברים דרך השולחנות והכיבוד והשיעור. זה היה פשוט פלאי פלאות.

ברוך השם, כיום, בשנה העשירית של פעילות העמותה שהולכת ומתרחבת כל הזמן, אנו זוכים שממיזם קטן שהתחיל אצל טירון, אנחנו זוכים שהצבא שמח בפעילות ובשיתוף פעולה מלא אנחנו מארחים בימי ראשון כל פעם חטיבה או יחידה אחרת לחצי יום ישיבה: "שמחה יום א'" – זה שם הפרוייקט. המפקדים והחיילים מגיעים בשמחה לחצי יום לימוד, לו"ז מלא של שיעורים ושיחות מחזקות מגדולי הרבנים ודמויות פיקודיות. כמובן, כהרגלנו בקודש, הכל תמיד עם שולחנות מלאים בפינוקים משמחים שפותחים ומרחיבים את הלב ומאפשרים לדברי התורה הקדושה להתעכל הרבה יותר בקלות ובטבעיות אלוקית.

ביום ראשון האחרון זכינו לארח כ-200 מפקדים וחיילים של חטיבת הנח"ל והיה פשוט מדהים.

אסיים בברכת יישר כוח ענק לרב בא"ח נח"ל – הרב יאיר סקורי, ולרב החטיבה – הרב טל אלואי. ברוך השם היה פשוט מחזק ומרומם. חיילים מקבלים כוחות בתחילת שבוע ומגיעים לבסיסים ולמוצבים עם סוללה טעונה ומלאה של אהבת השם יתברך, אהבת חינם לכל עם ישראל, אהבת תורה ותוספת של יראת שמים, והכל בפשטות:

"שמחה יום א'"????