מהי קדושה?
בחופה אומר החתן לכלה "הרי את מקודשת לי", ויש לכך שני ביאורים:
האחד, אוסרה על כל העולם כהקדש.
השני, מזומנת ומיוחדת לי.
שני הצדדים משלימים. הקדושה היא פרישה מהשעבוד לחיצוניות העולם הזה, ועל ידה מגיעים לדביקות בה' יתברך. בכדי להיכנס למקדש היה צריך להיטהר, אבל עצם העבודה בו לא הייתה הימנעות אלא קישור ודביקות עם מי שאמר והיה העולם. קדושה היא פרישה מחיצוניות, ועל ידה אנו באים לאחדות אמיתית שמחדירה אפילו לחיי החומר את האור האלוקי. דוגמה לכך היא שבת קודש, בה אנו אסורים במלאכה, ומצווים בעונג שבת שהוא מעין עולם הבא. על ידי העונג אנו נדבקים בה' יתברך.
פעם הרגשתי קדושה, אך עם השנים הלב נאטם. מה עושים?
כבר אמר החוזה מלובלין: "אין תוקף כתוקף החסידות בתחילתה". הקדוש ברוך הוא ברא אותנו באופן כזה שבראשיתו של כל דבר – הלהט גדול יותר. אם הדבר לא ילהיב אותנו אנו עלולים לזנוח אותו.
דווקא מפני שתפקידה של הבעירה בראשית הדרך היא לקשור אותנו, היא אינה מכירה ואינה יכולה להכיר את העומק של הדבר שאליו היא נקשרת. ירידת המתח וההתלהבות היא בשורה טובה מפני שהיא דוחקת בנו לפנות לממדים עמוקים ואמיתיים יותר מאלו שיכולנו לראות בהתחלה.
התקופה של ירידת מתח היא זמן לכוון את עצמנו בעדינות, להקשיב למעמקים ולצפות לעבודת ה' נקייה יותר, מכוונת יותר, שמבקשת לעבוד לשם שמים וללמוד תורה לשמה. לא רק מפני שהיא מתוקה מדבש ונופת צופים, אלא בעיקר מפני שהיא יקרה יותר מכל מה שטעם ודעת אנושית יכולים להכיל.
מה עושים כדי לשמור את העיניים?
העצה הראשית היא להיות עסוק בחוכמת התורה, בדרך שמעניינת ומדליקה את כל האישיות. ככל שאישיות מלאה יותר באור אלוקי של תורה ומעשים טובים, כך נותר בה פחות מקום פנוי לדברים שאינם טובים.
אנו צריכים להתפלל לה' יתברך שידביקנו בטוב ויצילנו מיצר הרע. ובנוסף, להתבונן באילו מצבים אנחנו עלולים ליפול ולהימנע מהם. האחריות המרכזית שלנו איננה רק להלחם מלחמת חורמה כשהיצר כבר מלפף אותנו, אלא לבחון מתי והיכן היצר מצליח לתקוף אותנו, ולהימנע מאותם מצבים.
כבר אמרנו בעבר שאם אדם נופל בצורה קשה וכל העצות האלה אינן מועילות לו, נכון לסמוך על רוב רבותינו וללכת לקבוצות של 12 הצעדים שמסייעות במצבים קשים.
כמה שאני מנסה, ולא מצליח… איך להתמודד עם שמירת העיניים?
אמרו רבותינו ש"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". הרמב"ם הסביר שהסיבה המרכזית למחשבת עריות היא לב פנוי מן החכמה. לכן, לימוד ההלכות וענייני מוסר ואמונה הקשורים לשאלות אלה יכול לסייע הרבה.
בעניין ההתחזקות, בדרך כלל החלטות קצרות טווח מועילות יותר מארוכות, כי המחשבה שאני צריך להישמר מלראות ברע מכאן ולעולם, אף שהיא וודאי נכונה ומוצדקת, לא תמיד יש בה תועלת. לעומת זאת, המחשבה שאני לוקח משימה מוגבלת לזמן מוגבל יכולה להועיל הרבה יותר.
גם השמחה והחיזוק העצמי על כל הצלחה, אפילו קטנה, תורמים הרבה מאוד בהמשך הדרך. וכבר נודעה בשער בת רבים הזעקה של רבי נחמן מברסלב, ש"הכלל והעיקר – לא להתייאש כלל!"
הקיץ התחיל… מה הדרך הכי טובה לשמור את העיניים?
התורה מלמדת שעל ידי התחזקות במצוות ציצית, ובעיקר הסתכלות בה, מגיעים לידי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". גם הלימוד בהלכה ובאגדה של הנושאים הללו מאיר בנו אור אלוקי שמחזק את האדם. ועוד צריך להיזהר שלא לנסות לקבל מטלות כבדות משקל וארוכות מעבר לכוחותינו בעניין זה, אלא לחלק אותן למנות קטנות, ועל ידי שזוכים להצלחה במשימה קטנה מתעוררת שמחה בלב והיא נותנת כוח וחיוניות להמשיך למשימה הבאה.
ואחרי הכל, עיקר הנפילות באות מן הנפילות, כמו שנאמר על הנחש "הוא ישופך עקב" – אחרי שהוא מפיל אותנו פעם אחת הוא כבר מתנהג כמנצח גמור ומשכיח את כל ניצחונותינו. לכן האדם צריך לזכור דווקא את הניצחונות שלו, אפילו הקלים והזעירים, ובנוסף לכך, אף אם נפל יאמר לעצמו וגם ליצרו "אני שב בתשובה מעומקא דליבא", ובעזרת ה' על ידי תשובה זו יזדכך ויטהר.
קשה לי להתמודד עם שמירת העיניים. האם נכון שאתפלל שיהיו לי משקפיים?
אין צורך להתפלל, אפשר לשים עכשיו משקפיים לא מתאימות וזה כבר יספיק…העצה לפגום בבריאותנו כדי להיות צדיקים היתה יכולה לשרת הרבה מאוד מעובדי ה' בהקשרים רבים, אבל מעולם לא שמענו מרבותינו שזוהי הדרך. אם הקדוש ברוך הוא היה חפץ שנהיה עיוורים או כבדי ראיה, לא קצרה ידו מלברוא אותנו כך. חלילה לנו לפגוע ביצירה האלוקית היקרה מכל, גוף האדם.
הקדוש ברוך הוא מבקש שנשתמש בכלים שהוא נתן לנו, ובכללם עיניים בריאות, ואיתם להתמודד כדי לקיים את מצוותיו. חשוב לדעת שהניסיונות אינם תקלה, הם מכוונים מלמעלה בשביל לרומם אותנו, ונכללים ב"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל – לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אמנם אנו מבקשים "אל תביאנו לידי ניסיון" אך מששלח לנו הקדוש ברוך הוא ניסיון, עלינו להילחם ולנצח. אין אופציה "להוריד פרופיל" בשביל לקבל פטור מקרבות קשים.
האם שמירת עיניים בדורנו איננה גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה?
גם בדורות אחרים שמירת העיניים היתה מצווה לא קלה ולא פשוטה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות ששומרים עליהן בקלות, וגם מצוות שקשה מאוד לקיים אותן. ומצינו בדברי רבותינו שגם בדורות קודמים היו שלושה דברים שאין אדם ניצול מהם כל יום ואחד מהם הוא הרהור עבירה, ואף על פי כן אין לראות בכך היתר. האדם מצווה על ידי הקדוש ברוך הוא והדבר מלמד על כך שבידו להתמודד, לעמוד מול האתגר ובעזרת ה' לנצח. מה שחשוב לדעת, והדבר נכון בכל הדורות ובעיקר בדורנו, שגם אם אדם חלילה נפל, שלא יאמר שאין טעם להילחם ומכיוון שנפל – בטלה המצווה. חלילה, זו עצת היצר הרע. אלא אדרבא, "שבע יפול צדיק וקם", יקום ויתמודד. ובעזרת ה' כשהאדם מתאמץ ומשתדל, הקדוש ברוך הוא מסייע בידו.
איך מתקנים ראיית מראות לא צנועים?
התיקון הראשון הוא מניעת האפשרות לראות מראות כאלו בעתיד. על כל אחד לבחון באילו הקשרים הוא עלול לפגוש מראות שאינם טובים, ולמנוע עד כמה שאפשר אפשרות כזו. עיקר המלחמה נעשית לפני שמגיעים למציאות שבה אנו עומדים מול פיתויי היצר, ועל זה מתפללים "ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון", שהנסיון עצמו כבר יחסך מאיתנו. בעיקר הדברים אמורים כלפי הסכנה הגדולה ביותר היום, היא רשת האינטרנט. כל אחד חייב לדאוג לסינון יעיל ומקסימלי כדי שלא ייפול חס וחלילה.
לאחר שמתקנים את אפשרות הנפילה, תיקון הראייה הוא על־ידי שקיעה בתורה והסתכלות באותיותיה הקדושות מתוך רצון שהמאור שבה יחזירינו למוטב ויטהר ליבנו ועינינו לעובדו באמת.
האם יש דרך לתקן את הפגם בנפש שיוצרים מראות לא צנועים?
התיקון החשוב ביותר הוא לימוד התורה. ככל שאדם עסוק יותר בתורה הקדושה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן, כך הוא מטהר את מחשבותיו ואת שכלו, מזכך אותם מכל הטומאות שבעולם, גם מונע נפילה בעתיד וגם מטהר את מה שכבר היה בעבר.
יחד עם זאת, בזמנו קיבלנו מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, שמי שנפל בעניינים כאלה חס ושלום – עיקר תיקונו יהיה בכך שידאג שלאנשים יהיה סינון טוב על המכשירים שלהם, אם הם נאלצים להחזיק כאלה, כדי שלא יפלו בכך גם כן, ועל ידי זה יתקן במידה כנגד מידה את מה שהוא קלקל. [2]
איך אני יכולה להוציא מהראש דברים לא צנועים שראיתי?
לצערנו, אין שום אפשרות להוציא דברים מהראש באופן אקטיבי; הדרך היחידה היא להיות שקועים בדברים אחרים. אלא, שכיוון שהמחשבה היא מהירה מאוד, לכן גם אם אנחנו מכוונים את מחשבתנו לדבר טוב, הזרם לא פוסק ויכול להציף שוב דברים שאינם טובים. שמא נריב כל ימינו עם ההצפה של המחשבות?
התשובה היא שהמחשבות שמגיעות הן זכות עצומה שהקב"ה מגלגל אלינו כדי שנוכיח את חשקנו וחפצנו וכיסופנו לטהרה, שמתבטאת בהסחת הדעת אל הדברים הטובים. ובכל רגע שאדם מסיח דעתו לדברים טובים, הוא מטהר את עצמו וזוכה לדבקות אלוקית. ואם הרהורי עבירה קשים מעבירה, קל וחומר שהרהורי טהרה נעלים מטהרה, מבחינה מסוימת.
לכן אדם צריך להיות שמח שמחה יתרה על שהוא זוכה שוב ושוב לדחות את המחשבות הטמאות שצפות בו על ידי שהוא תוקע את מחשבתו בעניינים טובים, וכדאי לתכנן מראש באיזה עניינים טובים להתמקד כדי להקל על התהליך. כמו לחשוב על מעלתם של ישראל, טוּב ה', או איזה דברים שגורמים עונג מדברי התורה.
האם מותר לבלות בקניון?
בדרך כלל בקניון יש בעיות תרבותיות והלכתיות לא פשוטות. הקניון מהווה בועה תלושה ומנותקת מן העולם, שמנסה להפוך אותנו לצרכנים בעלי תאוות שאינם יודעים שובע וגבול, משבשת פעמים רבות את שיקול דעתנו וגורמת לנו לצרוך דברים שאין בהם צורך. מלבד זאת שבדרך כלל מקומות אלה גם אינם מצטיינים בצניעות.
יש בכך סכנה רוחנית לא פשוטה. לעומת זאת, אם יש צורך במוצר שנמצא רק שם ואינו זמין במקום אחר, אפשר ללכת באופן ענייני לצורך זה בלבד ולשוב חזרה מבלי להשתקע שם. אמנם, אצל בנות הבעיה חמורה פחות מן הצד ההלכתי הטהור, אך לעתים דוקא מהצד התרבותי הן זקוקות לשמירה לא פחותה, ואף חריפה יותר מן הבנים.
איך בחור צעיר יכול לשמור על טהרת המחשבה?
הניסיון להגיע למצב שבו אזכה לכך שלא יהיו לי שום מחשבות זרות הוא טעות בהצבת היעד. ספר התניא נכתב כדי ללמד אותנו שבקרבנו שתי נפשות, ואחת מהן מבקשת ללא הרף להעלות הרהורים טמאים אל המחשבה. אלא שאדם צריך להיות גיבור ולדחות אותן ממחשבתו, אבל לחשוב שאפשר להגיע למצב בו לא יהיה בי שום דחף שיבקש את הטומאה – זו טעות בכתובת.
כשמגיעה מחשבה שאינה טובה, צריך לדעת שמחשבה אינה יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית, ואם אדם חושב על משהו אחר, אין אפשרות שמחשבת הטומאה תישאר. ואפילו לא יחשוב על דברי קדושה, אלא רק יעשה חשבון כמה הם 34 כפול 67 , גם כן באותה שעה אי אפשר לטומאה להיכנס.
צריך תוקף גדול כדי לשמור את המחשבה דווקא באותו נושא, אך לדחות את המחשבה לחלוטין – אי אפשר כלל, ומפורסם שאם אומרים לאדם לא לחשוב על פילים לבנים, מיד הוא נאלץ לחשוב עליהם. והעיקר הוא להתפלל למחשבות טובות ובהירות, ללמוד בתורה במקום שלבו חפץ עד שאור התורה ייספג בקרבו, כי דרכו של האור שאפילו מעט ממנו דוחה הרבה מן החושך.
מה כל כך חמור בפגם הברית?
מה כל כך חמור באכילה ביום הכיפורים? ומה בהדלקת אש בשבת? ומה חמור במי שלא עורך ברית לבנו? התשובה היא שזה מעשה שמנוגד לציווי שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו בתורתו, שכולה מכוונת לטוב ולאמת באופן נשגב לגמרי מדעתנו. ולכן הקדמנו "נעשה" ל"נשמע" בקבלת התורה, כדי להביע את עומק אמונתנו בכך שרצונו יתברך יקר וטוב מכל רצונותינו ומכל מה שאנו יכולים להעלות על הדעת.
כך בכל המצוות וכך גם במצווה זו. ועל פי דעת אנושית אפשר להוסיף בשולי הדברים, שמדובר בשמירה על כוח ההולדה שאחראי על הבאת חיים לעולם, וזהו דבר נשגב ועמוק.
למה אומרים שאי אפשר לחזור בתשובה על פגם הברית?
אדרבה – ודאי שאפשר, שהרי אמרו אבותינו ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה". כך אנו פוסקים להלכה ולמעשה, שעל הכל אפשר לחזור בתשובה ואין דבר שתשובה לא מועילה לתקן אותו. וכבר למדנו את הדבר מרבי אלעזר בן דורדיא שעבר על עבירות חמורות ולבסוף כשחזר בתשובה יצאה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא וקנה עולמו בשעה אחת. המאמר שנזכר בשאלתך עוסק בעניינים דקים ומופלגים מהשגתנו וגם על עניינים אלו כבר גילו רבותינו שתשובה עמוקה, ובוודאי תשובה מאהבה, מועילה. אדם צריך לבחון את עצמו היטב, האם הוא משנן לעצמו מאמרים אלה משום שהוא חפץ בתיקון שלם ונשגב שאפילו עניינים דקים ומופלגים שהוזכרו רק בסתרי תורה שייכים למדרגתו, או שהוא בא לייאש את עצמו ולהורות לעצמו היתר להמשיך בחטא מכיוון שבין כה וכה אין לו תיקון.
למה אומרים שלפגם הברית אין כפרה?
חס וחלילה, אין דבר העומד בפני התשובה. מצוה גדולה לפרסם שעל הכל יש תשובה, גם לפגמים הכי גדולים ובוודאי שפגם הברית בתוכם. ומה שאמרו ש"אין עליו כפרה", אלו הן ידיעות בחלק הפנימי שבתורה שמי שלא בקי בדרכי ההסברה הפנימיות עלול לפרש אותן באופן שמביא נזק, כמו בכל גילוי של פנימיות התורה בצורה לא מבוררת.
הפנימיות מגלה עניינים דקים וכמוסים, אך הדרך הסלולה לרוב עובדי ה' אינה יכולה ללכת בדרכים מופלגות כל כך. גם בפנימיות התורה התבאר שרק "תשובה תתאה" אינה מועילה, אבל "תשובה עילאה" מעומק הלב מועילה גם על פגם הברית. אלו דברים ששייכים למי שמתאים אליהם בקדושתו ובמעלתו, אבל אנו אין לנו אלא פשטי תורה שתשובה מועילה לכל.
במה מועילה הטבילה במקווה?
טבילה היא אחת ממצוותיה של התורה האלוקית שלמעלה מכל טעם והסבר, ויש בה דרגות שונות לפי הטומאות שמהן אנחנו צריכים להיטהר. ההסבר המרכזי של מעלת הטבילה בדעת אנושית הוא שאדם נכנס כל כולו לעולם קמאי, קדום וראשוני, צולל לטבע האלוקי הבראשיתי, ונולד מחדש. הטבילה מטהרת מפני שיש בה מימד של לידה והתחדשות של האישיות. כל הפגמים, הטומאות והעוונות היו שייכים לדמות הקודמת, ואינם פוגמים בדמות שנולדת זה עתה. הלידה מחדש מתרחשת על ידי ההיבטלות בכל גופנו בלא להותיר אפילו שערה אחת מחוץ למקור הקדום. וכמו שאנחנו אומרים בכל יום "לרוקע הארץ על המים" – הארץ והיבשה הם רק הקומה השניה, אבל המים הם הקומה היסודית הנסתרת שהעולם הגלוי שלנו ניצב עליה. הטבילה במקווה משיבה אותנו אל הקומה הזו, ולכן גם אינה יכולה להיות מעשה אדם – מים שאובים פסולים למקווה, ורק הטבע האלוקי של גשמים ומעיינות מטהר ומוליד אותנו מחדש על ידי טיפול, ועיקרן בבית המדרש.
