בטוח תצליח
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" – איך יוכל בשר ודם להתקדש בקדושת ה' יתברך? "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". פירוש: לא רק ציווי יש כאן, אלא גם הבטחה: באמת קדושים תהיו; והטעם: שהרי אני ה' אלוהיכם. כי ה' יתברך הוציאנו מתחת יד מצרים והבדילנו מן האומות, שהחיות והכוח שיש בתוך כל איש ישראל הוא מה' יתברך בעצמו. ואף שכוח כל הנבראים הוא ממנו יתברך, אין זה אלא בדרך הסתר וצמצום רב. אבל חיות כל איש ישראל הוא חלק א־לוה ממעל, שהרי "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" – אני כוחכם וחיותכם יותר משאני כוחן וחיותן של כל אומות העולם. ועל כן בכוחנו להתקדש גם בעולם הזה ובכל ענייניו, כשם שה' יתברך מחיה כל מעשי העולם אף שהוא קדוש ונבדל מהם לגמרי. [ע"פ רבי יהודה לייב אלתר מגור, שפת אמת, קדושים תרל"א]
תעשו כאילו
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים
"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" – "אדם מקדש עצמו מעט למטה – מקדשין אותו הרבה מלמעלה". שכל אימת שזוכה אדם לקיים בנפשו "והתקדשתם", שכופה את יצרו בדבר מן הדברים המותרים וממעט תענוגו מתוך כוונה "לאכפיא לסטרא־אחרא", לכפות את הצד האחר – כוחות הקליפות והרע – ולמעט את כוחו, הרי הוא גורם במעשיו עילוי גדול להתפשטות אורו יתברך בעולמות העליונים, ומעילוי זה נמשכת גם עליו עצמו קדושה עליונה ומסייעת לו סיוע רב ועצום לעבודתו יתברך. ולשון "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם", כך פירושה: עשו עצמכם כאילו אתם קדושים ומובדלים מהסטרא־אחרא, אף שבאמת אין אתם כאלה; ומתוך כך "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים", שסופכם להיות קדושים ומובדלים ממנה באמת, שיקדשו אתכם ממרום ויסייעו לכם לגרשה מלבכם מעט מעט. [ע"פ רבי שניאור זלמן מליאדי, תניא, פרק כט]
איני יכול לדבר
על ידי מחלוקת אי אפשר לדבר, כי עיקר הדיבור הוא משלום, כמו שכתוב: "אדברה נא שלום". ועל כן צריך כל אחד קודם התפילה לקבל על עצמו מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כדי שעל ידי האהבה והשלום יוכל לדבר בתפילה. אבל כשאין שלום ויש מחלוקת, אי אפשר לדבר. ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום, רק שאחרים חולקים עליו, עם כל זה אין השלום בשלמות ועל כן אינו יכול לדבר ולהתפלל. וזה שאמר דוד המלך ע"ה: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". שאף שאני איש שלום, ומצדי הייתי בשלום עם כולם, עם כל זה איני יכול לדבר בתפילה מחמת ש"המה למלחמה", שחולקים עליי ונלחמים כנגדי. [ע"פ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"א, רלט]
כואב הדבר
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
כל ישראל ערבים זה לזה והרי הם כגוף אחד, שלכל אחד מאיבריו יש תפקיד משלו ועם זאת כולם קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. כי כל נשמות ישראל הן בסוד גוף אחד ממש, הוא נשמת אדם הראשון; מהן הנתלות בראשו, מהן הנתלות בידו, וכך בכל איבריו. ואף שכבר נתחלקה נשמת אדם הראשון לניצוצות רבים מספור וכל אחד מהם כבר נתלבש לו בגוף מיוחד בפני עצמו, והרי הם כאיברים שנפרדו זה מזה; באמת אין הפירוד אלא מצד הגוף, ואילו מצד הנפש "כולן מתאימות" ועודן קשורות זו בזו, וכשנפש אחת חסרה בגשמיות או ברוחניות, כואב הדבר לכל נשמות ישראל עד מאוד. וזה טעם מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שהרי נשמתך קשורה בנשמתו, יש ממנו בך ויש ממך בו, ועל כל אחד מכם לאהוב את רעו – כמוהו ממש. [ע"פ רבי מנחם מנדל מליובאוויטש, דרך מצוותיך, כח, א]
ה' יאיר לו מה להתפלל
וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ
שואלת הגמרא: וכי כהן גדול עצמו איננו אדם? והלא הוא גופו נמצא באוהל מועד בעת הכפרה! והעניין הוא: כי שם אדם מורה לעומק יקרות האדם בבינה והַשְׂכֵּל, ואילו ביום המיוחד ובמקום המיוחד אין שום שייכות להשגת האדם, "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" בעת ההיא. ואם בכל עת עונה ה' את האדם ומתגלה אליו כפי מה שהוא אדם, לפי ערך מחשבותיו ועומק השגתו, הנה ביום הכיפורים וכל אדם לא יהיה, שלא יכוון הכהן הגדול דבר במחשבתו בבואו אל הקודש אלא יבטל דעתו לגמרי, וה' יתברך יאיר לו שם מה יתפלל. [ע"פ רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצא, מי השילוח, אחרי מות]
קדש עצמך במותר לך
כשעובד אדם עבודתו בקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה בבחינת "אתכפיא סטרא־אחרא" בכל חמשת חושיו – במחשבה, בדיבור, במעשה ובמידות הנפש, ובכולם הוא נשמר מכל איסור וגם מקדש עצמו במותר לו, הרי הוא בא לבחינת "אתהפכא סטרא־אחרא" – שיהיו חושיו ומחשבתו בבחינת כלי לאור אין־סוף. ובעבודה זו זוכים בני ישראל לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, בעולמות השפלים שבהם אין להשיג גילוי אלוקות כי אם בהסתר ובצמצום גדול, ולא זו בלבד אלא שבכך אנו עצמנו נעשים בבחינת היכל וכלי לגילוי שם ה' ממש, לקיים מה שנאמר: "ושכנתי בתוכם". [ע"פ רבי שניאור זלמן מליאדי, ליקוטי תורה, פרשת פקודי, ג, א]