החיים ביד הדדליין
השבוע נהפוך קצת לרופאים. נדבר על המחלה הגדולה של העידן המודרני, מבחינה התנהגותית, וגם על "קו המוות" (המוכר בשם "דדליין") שמהווה תרופה פרדוקסלית לתופעה זו. מהי ההתנהגות האנושית המצויה כיום בתרבות שלנו שהכי מקשה על חיינו בכל התנהלות יום־יומית? ד ח י י נ ו ת.
דחיינות היא העדפת עשיית דברים זניחים במקום לסיים את הדברים החשובים באמת. סיבות רבות יש לדחיינות: העדפת החוויה הרגעית והמושכת על פני תועלת לטווח רחוק, פרפקציוניזם קיצוני שמחכה ל"עיתוי המושלם", משימה לא ברורה, חוסר ראיית תועלת מידית ועוד. מחקרים מוכיחים שככל שעידן המדיה והרשת משתלט על חיינו תופעת הדחיינות הולכת וצוברת ממדי ענק.
האדם הפוסט־מודרני מוצב במגוון עצום של גירויים מסוגים שונים והוא מתקשה להתמקד בדבר אחד חשוב שעליו לעשותו. לעיתים הוא יעשה הכול – רק לא את הדבר החשוב שצריך לסיים. אצל ילדים דחיינות תתבטא בשקיעה מוחלטת במשחקים או בהתכתבויות אינסופיות ושכחה מודעת של מבחן המתקיים למחרת. אצל סטודנטים תהיה זו דחיית עבודה סמינריונית משמימה ואפרורית לטובת פעילות חברתית סוערת בקמפוס, שבינה ובין סיום התואר אין כל קשר. אצל אדם עובד הדחיינות תופסת אותו בהעדפה שלו להתעניין בזמן העבודה בחדשות און ליין ובכל המיילים הקופצניים על פני המסך, במקום להתרכז בפרויקט ארוך ומייגע שעליו הוא מקבל את משכורתו.
במאמר זה לא נפתור את המחלה הזו על נקלה, אך ננסה לקחת מחלה מערבית אחרת ובעזרתה נרפא קצת את הדחיינות שלנו. שמה של המחלה הקשה והמרפאת: דדליין, שפירושו בעברית "הקו המת".
"דדליין" הוא לכאורה בדיוק ההיפך מרוחניות גבוהה. אם ברוחני אומרים "העיקר הכוונה" אז בעסקים מתנים הכול בשורה התחתונה: האם בזמן הנתון אתה מצליח לספק את הסחורה או לא. אם הגעת לקו הסיום, ל"דדליין" ולא סיפקת לבוס תוצאות – פוטרת. יש כאן תנועה שהיא הכי מנותקת מהתחשבות בנפש האדם. האין כאן מוות ממש?
אז זהו, שיש כאן כלי חיצוני שאם משתמשים בו בנחת באופן אישי – הוא מרפא את המחלה הראשית, מחלת הדחיינות. אך זה מותנה בדדליין המותאם ליכולת האדם להצליח. אם נציב לעצמנו באופן מתמיד רשימת דדליין למשימות יומיות שאפשר לעשות עליהן "וי" ברור – זה יכול לדרבן אותנו לדחות את נטיית הדחיינות בצורה לא מבוטלת. צריך רק שיתקיימו מספר תנאים: שהמשימות היומיות אינן גדולות מדי. שאנו מתגמלים את עצמנו בפרס קטן (או בפרגון) בכל פעם שאנו עומדים במשימה. מראש אנו קובעים שזה משחק. לא הצלחנו – לא נורא.
סוד הדדליין נעוץ בסוד "עולם העשייה". מדוע נצטווינו לא רק ללמוד תורה אלא גם לקיים מצוות? כי התיקון השלם אינו נגמר בכוונה אלא צריך להתבצע גם כלפי חוץ, במבחן התוצאה. וכלשון חב"ד: "המעשה הוא העיקר".
אז מה עושים תכל'ס?
תרגיל ה"פרס היומי": התחל כל יום בכתיבת משימות היום. הקפד שהן יהיו קטנות וניתנות להספק. לצד המשימה החשובה – כתוב פרס אפשרי. דוגמה: "סיימתי – אצא לקפה עם חבר". סיימת? צא לקפה. לא סיימת? הגדר את המטלה מחר באופן קטן והגדל את הפרס.
