בס"ד

יום חמישי, 11 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
עבודת ה' עם נרות חנוכה
נפשנו חיכתה לה'
// הרב אייל ורד - מכון מאיר

דורשי רשומות האירו את עינינו שראשי התיבות של ברכת ההדלקה "להדליק נר חנוכה" - נח"ל, הם גם ראשי התיבות של הפסוק "נפשנו חיכתה לה'".

ונראה על כן שהפסוק הזה טומן בתוכו את עבודת הדלקת הנרות כפי שבאה לידי ביטוי אצל צדיקי הדורות. הנח"ל הזורם הזה מזמין אותנו להביט בו ולהמתין. הארת הנרות - אפשר לעשות אותה כמעשה חד פעמי. מדליקים, רוקדים קצת ליד הנרות, סופגניה אחת וממשיכים הלאה. הנרות יעשו כבר את העבודה לבד.

אך הפסוק קורא לנו להדליק נר חנוכה ולהמתין איתו לה'. מנהג הצדיקים שהיו יושבים חצי שעה מול הנרות ופשוט מביטים בהם. האור הזה של הנרות נכנס פנימה, שורף מראות לא טובים שראינו. צורב בנפש ובעין את אור הלהבה שכולה קדושה. כשמתבוננים בלהבה רואים שיש בה כמה וכמה צבעים, שחור, כחול, צהוב, כתום ולבן. כל צבע רומז לכוח אחר בנפש, ומאיר ומתקן אותו. העניין הוא להמתין על יד הנרות. להתבונן בהם. לתת לאור שלהם לחדור. כל קדושה החודרת פנימה לתוככי הגוף יוצרת בנו שינוי. כך היין של הקידוש, החלות, המצה ועוד. אך אור הנרות הוא עמוק מכולם. כי הוא חודר לא רק לגוף, אלא משאיר רושם במקומות עמוקים ביותר ומתקן ראיות לא טובות שראינו במשך חיינו, ובמקומם מציב אור של קדושה. כדי שמהלך כזה יקרה יש צורך לשבת מול הנרות ולהמתין. ואין לנו רשות להשתמש בהם – אלא לראותן בלבד. אך לראותן – יש לנו רשות. ניתנה לנו רשות לשמונה ימים להציץ אל האור הכי גדול, שלפי חלק מהראשונים הוא כמו אור המנורה, ולהיות ניזונים ממנו לשנה שלמה. נפשנו חיכתה לה' – אל מול פני המנורה.

ללמוד ולהתלהב
// הרב צבי מאיר זילברברג - "שיחות התחזקות"

בדורנו, לרוב האנשים קשה להלהיב את ליבם ולהתרגש עד כדי שירה וזימרה על עצם הנצחון על היוונים שלא נתנו לבני ישראל לגשת אל העבודה, וגזרו על ביטול שבת, חודש ומילה, שנתבטלה הדלקת הנרות מישראל, וגם אם ירחיבו בכך עדיין תחסר מהם ההתרגשות.

העצה לכך היא להתבונן בספרים הקדושים, וללמוד את פנימיות העניינים. אחד האופנים בהם מתגלה קליפת יוון הוא "חכמתו מרובה ממעשיו", כלומר שהלימוד הוא באופן שרק צוברים עוד ועוד ידיעות, ידע בשביל הידע, אך אין הדברים נכנסים אל הלב. "יפת אלקים ליפת" – זו חכמת יוון, שמבקשים רק את היופי שבחכמה.

אולם ישראל ניגשים לא אל היופי אלא אל ה'למעשה' שבה, לא עבור עצם ידיעת העניינים אלא כדי להתרגש ולהלהיב את ליבם, להתרומם ממהות היום-טוב, לדעת מה הם הניסים ומה הן המצוות. כשהאדם ניגש לא כדי לקנות ידיעות נאות אלא כדי "לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים" את דבר ה' בעולם, וכשלומדים ומבקשים לקיים את מצוות ה' באופן הזה, שהוא על מנת להתעורר ולחיות עם ההשפעות, וכשהאדם חי בזה ומרגיש בנפשו שיש להודות ולשבח את ה' יתברך על שהוא מאיר לנו במחשכים, אזי זוכים להגיע לעניינים ומקומות שעד היום לא יכל להגיע לשם.

אהבת את המאמר? שתפו