שלום חברים! בימים האלה, כשעם ישראל עובר זמנים לא פשוטים, מדי פעם אני מעודד את עצמי במחשבה שבעזרת ה', בסופו של דבר, הכל יסתיים בטוב, מכל ההיבטים ומכל הבחינות. אלה אמנם מילים שאני אומר לעצמי, אבל אני מקווה שגם אתם מזדהים עם האמונה והתקווה הזאת.

בכל אופן, אתם יודעים, טבע האדם הוא שככל שיש לו יותר רווחה ושפע, כך הוא מגיע לחילוקי דעות על ניואנסים קטנים יותר. לפעמים יכולות להיות מחלוקות גדולות סביב עניינים של מה בכך. לעומת זאת, ככל שהבן אדם נמצא באיום קיומי, כשעצם הקיום שלו בסכנה, כך הוא מוצא בתוכו את המשאבים להניח את כל המחלוקות בצד וליצור חיבור גם עם אנשים מאוד שונים ממנו. ככה אנחנו רואים בימים הללו, שישנה בעם ישראל אחדות נפלאה. והשאלה שעולה מדי פעם היא, מה יהיה אחרי שבעזרת ה' הכל יהיה כשורה ונראה ניסים ישועות נפלאות, האם גם אז נגזר עלינו לשוב לריטואל המוכר של הפילוגים והמחלוקות?

השאלה הזאת מכרסמת ומחלישה, אז לכן אני מחזק את עצמי (ומציע לכם להצטרף אלי) במילים שמופיעות בספר יחזקאל (לו, כו): "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". הנביא יחזקאל אומר לנו, שבסופו של דבר, הקב"ה יערה עלינו רוח ממרום ויתן לנו לב חדש ורוח חדשה. יש פעמים שההתחדשות באה כתוצאה מהעמל שלנו, אבל יש פעמים שההתחדשות באה במתנה גמורה מהקב"ה.

באופן אישי, אני בונה הרבה בימים האלה על זה שהקב"ה ידאג לנו ללב חדש, בלי לחכות להכנה שלנו. יש בי תקווה שהקב"ה ייתן לנו כעסקת חבילה – ישועות, ניסים, נפלאות וניצחונות, וביחד איתם גם לב חדש ורוח חדשה, שתאפשר לנו את הביחד הנפלא הזה גם בעידן של שפע ושגשוג.

אחלה קרח

נקודה אחרת שעלתה אצלי בימים האחרונים, הגיעה ברוח הבעש"ט שלימד אותנו לקבל רמזים לאמונה והשגחה מכל אחד ומכל דבר. ברור שאפשר ללמוד לעבודת ה' מיהודים תלמידי חכמים ואנשי מעשה, אבל הבעש"ט לימד להתבונן גם במעשים של אנשים פשוטים, עמי ארצות, ואפילו מאומות העולם.

לפני מספר ימים נתקלתי בספר הרפתקאות בחדר של בני המתבגר. שם קראתי סיפור אמיתי, מעשה שהיה, על משלחת שיצאה לחקור את אנטארקטיקה בשנת 1915. אותה משלחת הייתה אמורה לעשות מסע מיוחד, של מעבר מקצה לקצה ביבשת הקפואה. בהפלגה שלהם, יום לפני ההגעה לאנטארקטיקה, הספינה נלכדה בין קרחונים ענקיים. בהתחלה הם חשבו שהבעיה תיפתר, אך במשך חודשים ארוכים הם נשארו תקועים בתוך הספינה.

אחרי תקופה מסוימת, הלחץ של הקרחונים איים להטביע את הספינה, למרות היותה מחוזקת מאוד ובנויה גם למסעות לא שגרתיים. בשלב הזה, אנשי הספינה הוציאו את כל הציוד שלהם ויצאו למסע בלתי אפשרי, בהתחלה במזחלות ואחר כך בסירות הצלה. במשך זמן של כמעט שנה וחצי הם נדדו מקרחון לקרחון במצבי סכנת חיים, כשכל יום היה נראה כמו היום האחרון שלהם לחלוטין.

שם המנהיג של אותו צוות היה ארנסט שקלטון. אחרי שהגיעו למקום שיכלו להתמקם בו זמנית, שקלטון ועוד ארבעה אנשים יצאו להפלגה חסרת סיכוי באחת מסירות ההצלה, כדי להשיג עזרה. נגד הסיכויים, בסייעתא דשמיא מופלאה, אותו שקלטון הצליח להציל את כל הצוות שלו – 27 אנשים, אחרי שנה וחצי בהן אף אחד בעולם בכלל לא ידע מה קרה איתם. אמנם המשלחת התפרסמה כשיצאה לדרך, אבל מאז נותק הקשר איתם וכולם חשבו שהם טבעו.

כששאלו את הניצולים, לאחר מעשה – איך עברתם את הזמנים הקשים הללו? מדובר בעשרות ואפילו מאות ימים במסע מסוכן מאוד על קרחונים, כשהטמפרטורות הן בסביבות 30-40 מתחת לאפס, ובקושי יש מה לאכול או להתחמם! לכל אנשי הצוות הייתה אותה תשובה – הם הצביעו על רב החובל שלהם, אותו שקלטון, שהיה עבורם דמות נערצת, ואמרו שהכל בזכותו. האמונה והמנהיגות שלו נתנו להם כוח להישאר בחיים.

אמונה בשלושה עמודים

בסיפור המופלא הזה, יש שלב בו אנשי הצוות נפרדים מהספינה שלהם, ומוציאים את כל הציוד שיכלו לקחת איתם כדי לשרוד את המסע על הקרחונים. בהמשך, אחרי שהמסע הלך והתארך, שקלטון המנהיג כינס אותם ואמר להם: "חבר'ה, הגענו לרגע שכל דבר שהוא מיותר ואנחנו לא זקוקים לו להישרדות במסע, משאירים אותו כאן על הקרח. גם אם יש לכם סנטימנטים או זיכרונות טובים, אם מדובר בחפץ שלא קריטי להישרדות הוא נשאר כאן". בשלב הזה הוא נתן דוגמה אישית, הוא הוציא חפיסת סיגריות מזהב שהייתה לו וזרק אותה על הקרח. אחר כך הוא הוציא ספר תנ"ך שקיבל ממלכת אנגליה לפני היציאה למסע. התנ"ך היה כנראה קצת גדול, ועם הקדשה מהמלכה אלכסנדרה. הוא תלש מהספר שלושה עמודים כדי לקחת איתו, ואת השאר שם על הקרח.

שלושת העמודים שהוא לקח, היו העמוד עם ההקדשה של המלכה, מזמור כ"ג בתהלים ועוד פרק מספר איוב שהתוכן שלו עוסק ביצירת הקרח והשלג בידי ה'. התמונה הזאת, של אדם שנמצא בישימון הנורא של הקור והשלג, כשכל מה שרואים מסביב זה רק שלג וקרח, ושם הוא מזכיר לעצמו שגם המצב הזה הוא מריבונו של עולם, היא תמונה משמעותית. פרק כ"ג בתהלים היה בעבורו התמצית של ספר תהילים שממנה הוא רצה להתעודד בכך שמישהו מלווה אותו. בין אומות העולם, פרק כ"ג בתהלים זכה לפרסום גדול, ובעיקר הפסוק המוכר: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי". כנראה, גם הפרק הזה נתן לאותו שקלטון תזכורת לתמצית של כלל המציאות שהיא מונהגת בידי ה' יתברך, וגם כשהולכים בגיא צלמות הקב"ה איתנו.

חברים! הנה, ברוח ההדרכה של הבעש"ט אנחנו זוכים להתעוררות ולשמוע נקודה חזקה של אמונה, דווקא מגוי שהנהיג מסע באנטארקטיקה הרחוקה. בימים כאלה שאנחנו זקוקים לאמונה גדולה, אפשר לומר 'לחיים' על התחזקות כזאת וכך נזכה להתעורר גם לפעול לטובה. שנזכה להסרת לב האבן מעצמנו, ובעזרת ה' כשהכל יסתיים לטובה, הרוח הטובה והלב החדש יישארו עמנו לתמיד. לחיים!