בס"ד

תוריד ת'ראש

תוריד ת'ראש

שלום חברים! לכבוד ט"ו בשבט, שיחול בשבוע הבא, אני רוצה לברך אתכם בראש השנה שמח! ראש השנה לאילנות, שהוא ראש השנה גם בשבילנו – "כי האדם עץ השדה". כל אחד מאתנו מחפש במהלך השנה תאריכים מתאימים כדי להתחיל מחדש. לפעמים זה יהיה שבוע חדש, לפעמים חודש חדש, והאמת היא שגם כל שעה במהלך היום היא הזדמנות להתחיל מחדש. אז אם אתם מחפשים תאריך טוב כדי לצאת קדימה לדרך חדשה, ולהחליט שמעכשיו מתחילים מחדש, ט"ו בשבט הוא יום מומלץ מאוד להתחדשות.

בחזרה למישור

אחרי שזוכים בסייעתא דשמיא לצאת לדרך חדשה, אם זה בתחום של לימוד יומי קדוש – דף יומי או משנה יומית, או אם זה בעניין אחר, יש צורך לעודד יותר את היכולת להתמיד. בעניין לימוד תורה, רבי נחמן ממליץ בחום, שכאשר בן אדם נתקל בקושי מסוים בלימוד, שלא יתעכב עליו יותר מדי. הוא אומר שהרבה אנשים נוטשים את הלימוד לגמרי, רק בגלל שהם מגיעים למקום שבו יש מורכבות וקושי, שלא לפי היכולת שלהם, ואז הם נתקעים סופית.

הרבה אנשים מתוסכלים כשהם לא מבינים כל דבר, הם נעצרים באותו מקום, ובסוף הם נוטשים כליל את הלימוד. הרכבת של השיעור היומי התקדמה הלאה, הדפים המשיכו לנוע, והיהודי המתעכב, מתייאש מלעלות עליה בחזרה. רבי נחמן אומר במילים מאוד ברורות, שדווקא במקרים כאלו צריך פשוט לקרוא את הטקסט, גם בלי להבין אותו עד הסוף, וככה להמשיך הלאה.

יש תועלת כבירה בכך שאדם ממשיך להתקדם, עד שהוא חוזר אל שטח מישורי שהתנועה בו אפשרית מבחינתו. בוודאי ובוודאי, הלימוד בלי להבין חלק מסוים הוא לאין ערוך גבוה וחשוב מאשר חס ושלום עזיבת הלימוד לחלוטין. חייבים לעקוף את הסיטואציה הזאת שגורמת לאנשים להיתקע, כשהאגו או אפילו הרצון הטוב שלהם לא נותן להם להמשיך בלי שהם הבינו הכל הדק היטב.

כל משבריך וגליך

במסכת יבמות יש סיפור מיוחד על רבי עקיבא: רבן גמליאל הפליג בים וראה ממרחק ספינה טובעת. הוא הצטער מאוד על כך, בגלל  שידע שבספינה הטובעת נמצא רבי עקיבא. כשעלה רבן גמליאל ליבשה, ישב לעסוק בעניין הלכתי כלשהו, ופתאום מופיע לפניו רבי עקיבא!

כמובן, הוא התרגש ושמח, ואז הוא שאל את רבי עקיבא: "מי העלך?" ובמילים שלנו: איך ניצלת? רבי עקיבא ענה לו כך: "דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא, נענעתי לו בראשי". זאת אומרת, רבי עקיבא נאחז בבול עץ שנזדמן לו, וכאשר באו הגלים, הוא לא נאבק בהם. מול כל גל וגל שאיים להטביע אותו, הוא הרכין את הראש וכך הגל עבר מעליו, והוא הצליח להמשיך לצוף.

אתם יודעים, חברים יקרים, הסיפור הזה היה שגור על לשוני עוד מילדות, מימי 'כה עשו חכמינו'. ובמשך שנים סיפרתי אותו במילים שלי, כשהניסוח היה די חופשי. ברוך ה', בשלב מסויים, פתחתי את הגמרא כדי לראות את המילים של רבן גמליאל כפי שהן. המילים המדויקות של הגמרא הן, שרבן גמליאל שואל את רבי עקיבא "מי העלך?". אני חושב, שבמילים הללו טמון לימוד גדול. רבן גמליאל בעצם שואל את רבי עקיבא, איך הוא זכה לעלות – כלומר, איך זכית להתעלות. והתשובה של רבי עקיבא, שהיא העניין העיקרי בסיפור הזה, מלמדת אותנו שהמשברים הם אלה שמעלים אותנו.

כשאין לי כוח להתמודד

כשהספינה שעליה היה רבי עקיבא טבעה, הוא היה במשבר גדול. בלשון הקודש, המילה משבר משמשת בכמה מובנים. משבר מבטא צרה, אבל זאת מילה שהיא גם כינוי למושב הלידה. יולדת נקראת יושבת על המשבר. בכל פעם שתקופה מסתיימת בחיינו ובמקומה מתחילה תקופה חדשה, עניין חדש שצריך להופיע, יש שלב ביניים. המעבר שבין מה שהסתיים לבין מה שעדיין לא הגיע, התווך הזה שבין שתי התקופות, הוא זמן המשבר. לכן מושב הלידה נקרא משבר. ימי ההריון שהיו מבורכים הסתיימו, והחיים האוטונומיים של התינוק, החיים שאחרי יציאתו לאוויר העולם, טרם הגיעו. שלב הביניים הזה, בין הסיום של מה שהיה לבין העניין החדש שצריך להופיע, נקרא משבר.

בקשר לסיפור של רבי עקיבא מאוד מעניינת העובדה, שגם גלי הים הגבוהים נקראים משבר, כמו: "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ". רבי עקיבא מלמד אותנו את דרך ההתמודדות עם משברים. או לפי הנוסח של רבן גמליאל, איך המשבר 'העלה אותך' ורומם אותך למקום החדש. רבן גמליאל לא רק רצה לדעת מה 'הציל' את רבי עקיבא, אלא מה העלה אותו למעלה. הוא שאל כך מתוך הבנה שהמשברים הם אלו שבאמת מעלים אותנו כיתה.

רבי עקיבא ענה לו: "וכל גל וגל שבא, נענעתי לו בראשי". הדרך לצמיחה לא עוברת דרך מאבק בגלים ובמשברים. כשאני מתמודד מול בעיות שיש לי כוח מולן, אני יכול לעמוד בזקיפות קומה ולהשיב מלחמה. אבל אם מגיעים זמנים שאין לי כוחות, אני צריך לדעת, על פי הדרכתו של רבי עקיבא, שההתמודדות הכי ראויה היא להרכין את הראש. כאשר המציאות הזמנית שבאה מול האדם נראית לו בלתי אפשרית להתמודדות, הסוד הגדול של רבי עקיבא אומר לו להרכין ראש.

הפלא הגדול הוא, שכשמרכינים את הראש, הגל האדיר הזה פשוט חולף מעלינו, ובלי לבזבז אנרגיה כלל אפשר אחר כך שוב להרים את הראש. לפעמים אין זמן, ומיד אחר כך לוקחים נשימה עמוקה לקראת הגל הבא, שבו שוב צריך להרכין את הראש, אבל כשכל הזמן אנו חמושים בידיעה שהחוויה הזאת היא זמנית וחולפת, יש כוח להחזיק מעמד. כשהגל, המשבר, עובר סופית, אנחנו מגלים שצמחנו ממנו, והוא בעצם ממש העלה אותנו. לחיים!  

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן