לפני כ"ה שנים, בכ"ה באלול, התחתנו! זה היה ביער ירושלים, ב'חווה של אלימלך'. תלינו שלטים על העצים, ארגנו שאטלים מהר הרצל ומה לא… ואף על פי כן, רוב האנשים הסתבכו בדרך.

ואיך אנחנו גילינו את המקום? בזמנו התקיים שם שיעור סודי כזה של הרב יצחק בזאנסון זצ"ל. והנה אמש, כשנסענו אפרת ואני למירון לציון יום הנישואים שלנו, התבשרנו בדרך על פטירתו של הרב בזאנסון – מי שקירב כל כך הרבה נשמות רחוקות. כשהודיעו שההלוויה תתקיים בצפת, הבנו שכך ה' סובב כדי שנזכה ללוות אותו!

סטינו קצת מהתוכניות והגענו קצת מאוחר. נותרו שם רק שלושה חסידים צעירים שעמדו, רקדו ושרו סביב הקבר החשוך, בקולי קולות, ניגוני ברסלב שלא הכרתי. הצטרפתי אליהם כדרכי, עד שהתעייפנו. ואז הם הזכירו לי תורה מפורסמת שהרב נהג להדגיש: בסיפורי מעשיות מדבר רבינו על להיות ב'שמחה גדולה', אך מי שמסתכל במקור ביידיש מגלה שכתוב שם משהו אחר. כתוב: "מְשֻׁנֶּה שמחה".

מהי שמחה משונה? שמחה שהיא מעל טעם ודעת. לא 'בגלל' ולא 'בעקבות', לא כי צריך ולא כי כתוב. פשוט "מְשֻׁנֶּה שמחה".

ליד הקבר עומדת אישה אלמנה ובוכה… מספרת לאשתי: "בכל פורים, במשך 17 שנה, הרב הגיע אלינו וקרא לנו את המגילה, ולכל אחד מילדיי הוא נתן מעטפה ובה ציור ודמי פורים… בכל שנה!"

הנה, זו גם "משונה שמחה".

עכשיו בוקר, ואני כותב לכם ממירון. בחתונה שהתקיימה השבוע של חברי, הלל אהרן ותגל, השליח הרב פנחס עלוש מאריזונה בירך אותם בשם הרבי מלובאוויטש, וכך אמר:

כתוב בגמרא שאנחנו עוברים בראש השנה לפני ה' "כבני מרון". מה זה "כבני מרון"? שלושה פירושים מביא רש"י, שהופכים אצל הרבי לסוד בעבודת ה'.

• פירוש ראשון: עוברים לפניו ככבשים.
• פירוש שני: כמו העלייה התלולה למירון – אחד אחד, בזהירות גדולה שלא יפלו.
• הפירוש השלישי: "בני מרון" הוא כינוי לחיילי בית דוד.

אומר הרבי: בעולם יש כאלה שחיים כמו כבשים, הולכים עם העדר. יש שחיים כמו בעלייה להר תלול – בפחד ובזהירות, בעיקר נשמרים שמא יפלו. אבל יהודי צריך לחיות לפי הפירוש השלישי: חייל בצבא דוד. כל דבר בחיים הוא משימה, ואתה צולח אותה! אל תגיד "אין לי כוחות", כי ההחלטה לצאת ולעמוד בניסיון תוליד בך כוחות; לא רק כאלו שלא ידעת שיש בך, אלא כוחות שבאמת לא היו בך קודם!

ולסיום, משימה קטנה לראש השנה:

מכירים את הטקטיקה השיווקית הזו של החנויות? הן ממקמות את המזגן ממש מעל דלת הכניסה. אדם נכנס לחנות מחום היום, משרב הרחוב, ואיך שהוא עובר את מפתן הדלת – משב רוח קריר ורענן ממלא את כל גופו. איזה תענוג! הרגע הראשוני הזה… אתה תחזור ותקנה בחנות הזו שוב ושוב, רק כי התת-מודע שלך זוכר משהו נעים.

ובכן, החיים הם משל, וכך אני רוצה להיכנס לשנה החדשה: עם רוח נעימה על הגב. קצת דבש, קצת חיוך. ואולי אפילו להסתובב עם מניפה ולעשות רוח קרירה וטובה על זה שעומד לפניך בתפילה!

מחשבות טובות, רצונות טובים, דיבורים טובים.

באהבה גדולה,

אהרן