שמריהו הוא משגיח כשרות, הוא נוסע הרבה בעולם ומפקח על מפעלים שמייצרים מזון כשר שמיובא לארץ.
באחת מנסיעותיו הוא היה צריך להגיע לסין. הטיסה הייתה אמורה לצאת מישראל ביום חמישי אחרי הצהריים ולהגיע ליעד בסין בשישי בבוקר, אך הטיסה התעכבה ויצאה בסוף באיחור של כמה שעות. זה עדיין הותיר לו מספיק זמן לנחות ולהגיע למלון, אבל בסין חל עיכוב נוסף בביקורת הדרכונים וגם לא היה קל לתפוס מונית.
אחרי כל העיכובים, הגיע שמריהו למלון דקות ספורות לפני כניסת השבת. נתנו לו חדר בקומה שבע־עשרה וזה לא הפריע לו, באותו זמן עדיין לא היה בית חב"ד בעיר ולא הייתה לו סיבה לצאת מהחדר. בקבלה אמרו לו שישאיר את התיק למטה והם יעלו אותו אליו לחדר. שמריהו התארגן במהירות לשבת והחל להתפלל, בתקווה שעד שיסיים את התפילה כבר יביאו לו את התיק. אבל הוא סיים את התפילה והתיק עדיין לא הגיע, ויחד אתו היין לקידוש. בלית ברירה הוא יצא מהחדר ופנה לאחד מעובדי המלון ששהה בקומה: ״בבקשה תגיד להם להעלות את התיק שלי״. העובד חזר אליו ואמר: ״מבקשים שתרד לזהות את התיק שלך בקבלה, יש להם הרבה תיקים למטה והם לא בטוחים איזה שלך״.
בלית ברירה ביקש שמריהו שיפתחו לו את מדרגות החירום, וירד למטה, שבע־עשרה קומות. הוא זיהה את התיק שלו, וליתר ביטחון לקח אתו את בקבוק היין ושתי החלות, כדי שגם אם תתרחש תקלה נוספת ברצף ההפתעות שליוו אותו מהארץ ועד כה, לפחות יהיו לו קידוש וסעודה. ובכן, שבע־עשרה קומות למעלה… הסינים עמדו שם המומים, אבל כשהם הבינו שהוא רציני ולא הולך להשתמש במעלית, הם הסתכלו עליו בהערכה.
שמריהו מטפס במדרגות לאטו, הוא כבר בקומה חמש־עשרה, עוד מאמץ אחרון והוא יגיע לחדר ויעשה קידוש, ואז לפתע הוא מחליק במדרגה ונופל, בקבוק היין נשמט מידו, מתגלגל שלוש מדרגות ומתרסק. ריח היין ומראה הזכוכיות יחד עם השרירים הכואבים והתשישות מהנסיעה רצופת העיכובים, הצטרפו לאיום רציני על מצב הרוח. שמריהו נעצב לרגע אבל מיד אמר לעצמו: ״ברור שזה ניסיון! אני לא אשבר ואשמור על שמחת השבת״.
הוא המשיך לעלות, הגיע לקומה שבע־עשרה, פתח את דלת המעבר ממדרגות החירום למסדרון, ופתאום עמד מולו יהודי חרדי עם שטריימל. שניהם היו מופתעים, שמריהו סיפר לו על מה שקרה והיהודי, כמו באגדות, אמר: ״אתה מוזמן אלי לחדר. יש לי יין, דגים, בשר וכל מה שצריך לשבת!״.
"ברוך ה', זו הייתה אחת השבתות היפות שהיו לי בחיי" סיים שמריהו את הסיפור, "ללא הפגישה במסדרון, היינו יכולים לשהות אחד ליד השני שבת שלמה ולא לדעת אחד על השני. אני מאמין שרק בזכות העובדה שלא נשברתי, זכיתי לפגוש את היהודי שבהשגחה פרטית יצא מהחדר שלו, שהיה צמוד לשלי, בתזמון מושלם".