שלום חברים. בשבועות האחרונים ובשבועות הבאים כולנו מרבים בנסיעות, מי להרצאות וימי עיון שנתיים, מי לטייל עם הילדים ומי לכל דבר שגרתי אחר. והפעם אני רוצה לעודד אתכם לנסוע לכל מקום שמזמינים אתכם אליו…
אם תשאלו מהיכן מגיע העידוד הזה, ובכן, זוהי שיחה של רבי נחמן (שיחות הר"ן, פה). כך נאמר שם: "אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִנְיַן נְסִיעָה לְאֵיזֶה מָקוֹם, אִם יִסַּע לְשָׁם. הֵשִׁיב לוֹ: כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם נְסִיעָה לְפָנָיו, אֵין לוֹ לְהִתְעַקֵּשׁ לִמְנֹעַ מִזֶּה, לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ דַּוְקָא. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְשָׁם הוּא מְתַקֵּן שָׁם אֵיזֶה דָּבָר. רַק שֶׁיִּזָּהֵר לִהְיוֹת שָׁמוּר מִן הָעֲבֵרָה ח"ו… אֲזַי כָּל אָדָם מְתַקֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְשָׁם. אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי…".
אם כן, הדברים מוקדשים לכל מי שכבר נמצא בנסיעה, וגם לכל מי שמתלבט אם לנסוע או לא. אגב, זה גם מתחבר לפרשת דברים בה משה רבנו משחזר לעם ישראל את המסעות שהם חוו יחד עם כל מה שהתרחש בהם, וכמובן לפרשת מסעי מהשבוע שעבר בה נמנים 42 המסעות של בני ישראל, מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ.
האמת היא שאני לא יודע איך זה קרה – אבל זה קרה כל כך מהר. רק לפני כמה ימים היינו בפרשת בראשית, וכבר בשבת זו מתחילים לקרוא ספר דברים ויסיימו אותו בשמחת תורה. מסתבר שהיום הכל קורה מהר, אבל כנראה גם התיקונים והברכה והטוב שמופיעים בעולם קורים בקצב יותר מהיר מזמנים אחרים.
לאן אתה ממהר?
כידוע, הבעל שם טוב אמר שלכל יהודי יש במשך חייו 42 מסעות. לפי זה, יציאת מצרים היא כמו לידה – היציאה מהמֵצר של הרחם – והכניסה לארץ היא משל להגעה אל העולם הבא, כשבתווך יש 42 מסעות. הרבי מלובביץ' מוסיף ואומר שעל ידי התבוננות נכונה בסיפור החיים ובהנהגה שהקב"ה מנהיג את האדם, אפשר למצוא בתוך החיים האישיים את אותם 42 מסעות, ואפשר לראות זאת גם בכל יום ויום. כמובן, אין הכוונה לספור 42 אירועים מאז שקמנו בבוקר… אלא להבין שכל יום הוא מסע: הקימה מהמיטה היא מעין יציאת מצרים, וההליכה לישון היא מעין הגעה לעולם שכולו טוב.
אבל מה חשוב לזכור בהקשר הזה – שביחס לכל המסעות הללו נאמר: "עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ". כלומר, גם לנסיעה ולהתקדמות יש ערך רוחני, אבל באותה מידה גם לחניה. גם כשהתנועה זורמת וגם כשהיא נעצרת. בין אם אנחנו מבלים בנסיעה רצופה ללא רמזור אחד או כובשים יעדים בטיולים מהנים ובין אם אנחנו נהנים בבית ולא יצאנו לשום מקום – הכל הוא "על פי ה'". חשוב להדגיש את הנקודה הזו, כי פעמים רבות אנחנו לא מכבדים את החניה אלא רק מחכים בקוצר רוח לדבר הבא, ואילו כאן יש הזמנה להוקיר גם את החניה ואת זמן ההמתנה.
בהקשר לכך קראתי סיפור בעל מסר מפעים. אתם יודעים, בחב"ד יש ניגונים שהם הכנה לשמיעת מאמר חסידות או לדבר אחר, כמו ניגון ההכנה לשירת 'ארבע בבות'. פעם אחת, בהתוועדות של הרבי הרש"ב מלובביץ', הוא שם לב שהבחורים, תלמידי הישיבה בחצרו, שרים ניגון בחיפזון – רק כדי להגיע למה שיבוא אחריו, כשהכוונה לשמיעת התורה, השיחה או מאמר החסידות, מפי הרבי. במילים אחרות: הבחורים רצו לזרז את העניינים ולעבור את שלב ההכנה לטובת רגעי השיא…
אגב, מעניין לחשוב על זה: אנשים שומעים היום הרצאות או פודקאסטים במהירות כפולה, אבל כמעט אף אחד לא ישמע ניגון במהירות כפולה. בדרך כלל, את הניגון אנחנו רוצים לחוות, להיות בתוכו. ובכל זאת, בסיפור הזה הבחורים ניגנו את הניגון בחיפזון. אפשר גם להבין אותם: הרבי הרש"ב היה עורך התוועדות עם הציבור פעמים בודדות בשנה, וההזדמנות לשמוע אותו נושא שיחות הייתה די נדירה, ומשכך הבחורים רצו להגיע מהר למנה העיקרית… והאמת היא שאפשר למצוא דבר דומה גם אצלנו – כששרים "שיר המעלות" במהירות כי כבר רוצים להגיע לברכת המזון (ולמיטה החמה), או כששרים "שלום עליכם" במהירות כדי להגיע לקידוש (ולדגים של אמא). אנחנו ממהרים אל היעד ושוכחים את הדרך.
ובכן, מה היה שם? כשהסתיים הניגון, הרבי הרש"ב הקדיש שיחה שלמה בה הסביר שבעבודת ה' של יהודי צריך לעשות כל דבר בשלמות ובפנימיות. אפשר אולי לתרגם את זה למילה אחת: נוכחות. להיות לגמרי בתוך מה שעושים. גם אם מדובר בדבר שהוא רק הכנה לדבר הבא, כל עוד נמצאים בו – צריך להיות מונחים בו לגמרי. אחר כך יגיע הזמן לדבר הבא, וגם אותו יעשו בשלמות.
ניגון PARKING
חברים יקרים, הדברים הללו ממש תפסו אותי. רק תחשבו מה אנחנו מאבדים ברגעים שאנחנו נחפזים מדי, וכמה תועלת נוכל להפיק מרגעים של נוכחות. אני מאחל לעצמי ולכם שבכל פעם שנזהה שאנחנו עוסקים במשהו שנראה רק כהכנה – ניתן גם לו את מלוא תשומת הלב.
אם כבר דיברנו על נסיעות, אולי זו גם הזמנה ליהנות מהאריזה עצמה. אגב, מתי קשה יותר לארוז – לפני שיוצאים לנופש או אחרי שהוא מסתיים, כשצריך לאסוף הכל בדרך הביתה?… כך או כך, מי ייתן שניקח את דברי הרבי ונעשה גם את זה בנוכחות מלאה ואולי נוסיף לכל מיני ההמתנות גם ניגון מתאים. תחשבו על זה: ניגון בזמן האריזה, ניגון בהמתנה לצ'ק־אין, ניגון בפקק או ניגון בזמן הניסיונות למצוא חניה…
לחיים לחיים! שתמיד נזכור שהחניה אינה סתם עצירה, וההכנה אינה סתם שלב מעבר. "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". והלוואי שנזכה לאותה נוכחות מתוך נינוחות שאליה התכוון הרבי הרש"ב. כאמור, אין צורך להספיק 42 מסעות ביום אחד או אפילו בחופשה אחת, אבל טוב לדעת שמבחינה מסוימת המסעות האלה מלווים אותנו כל הזמן. לחיים!
