בעבר הלא כל כך רחוק שירתי בצבא. אל תתחילו לדמיין

תרשו לי לשתף אתכם בחוויה אישית. לפני כמעט שבועיים עברתי

קחו כורסה. תתיישבו. תישענו קצת אחורה, ככה בפוזה. תעשו פרצוף

ברוכים הבאים לכל מי שהגיע לסיור, נחכה עוד שתי דקות

ומה איתי? מה אני עז? כל התיקונים, העניינים, הכל כאילו

המדריך לקדוש המתחיל: לקום חצות, לטבול במקווה ש"י טבילות עם

— לחיים! אהרן: בוא נפתח בניגון. אני אנגן שיר שהלחנתי

תשמעו סיפור מכונן: לאדמו"ר החמישי של חב"ד קראו ר' שלום

יקיצה. לא יותר מפס דקיק של חיות, נוכחות. עוד חזון

קבלו דו שיח בין אבא מעצבן שכמוני לילדים החמודים שלי:

התקלפתם פעם? בואו נתחיל. אתם מוזמנים להצטרף אליי ולהתקלף בעצמכם.

מה השעה? 6:00? יואו, אמצע הלילה, נחזור לישון לעוד כמה

אח, היו ימים, היינו קטנים ותמימים. בגן, ואחרי זה בכיתה

בהתחלה הוא לא היה נראה משהו מיוחד, אפילו לא קצת.

נועם ורועי לפניי, אני סוגר את הטור. מלפנים נשמעים הקולות

הכלום הזה פשוט נופל עלינו פתאום. עם טיפת הגשם הראשונה

–          שלום. הרב? –          שלום וברכה. –           אפשר בבקשה לשאול שאלה קצרה? –           ודאי.

אחרי מלא סקיצות החלטתי להשאיר את הדף ריק. איך אפשר

A53  טייק 2, אקשן! "אז מה אתה אומר, יושבים מחר בערב??"

איך בבית?… נהנים? מה גומר אותנו בבית הסגור הזה? למה

כמו באולימפיאדה, כולם במתח, מחכים להזנקה. "המבדיל בין קודש לחול",

לא להאמין איך הוא שוב תפס אותנו ברשת שלו. כמה

הלכתם כמה חברים לים, נהניתם חבל על הזמן, שמש טובה,