זו לא רק חוויה שלי. זה עובר על כולם, אני בטוח. כל אחד והעוצמה שלו, אבל החיים אחרי טבח שמחת תורה הם לא אותם חיים.
בדרך כלל, מצב חדש, חיים חדשים, שירה חדשה – אלו תמיד דברים שבאים בהקשר של טוב יותר, חדש במשמעות של לידה חדשה, טוב חדש. אלא שכאן המילה 'חדש' בעיקר מביאה איתה הרבה כאב.
בכל מקום שאני הולך אני פוגש את הכאב הזה, כאב הטבח שנעשה ביהודים, כאב האבדות של חיילינו מאז הכניסה לעזה, וכאב הפירוד שאולי גם הביא לכל המצב הזה. כאב זה לא עצבות, אני מזכיר לעצמי את החלוקה של רבנו. עצבות זה ייאוש, ואילו כאב זה רגש שממנו אתה יכול לגדול, אם אתה מספר בהתבודדות על הכאב שלך למי שאמר והיה הכאב.
אבל עדיין, זה לא נשאר שם בשעה ביער, זה אופף את כל היום. בין אם בחדשות, ב״הותר לפרסום״ הנוראי, בשמות לתפילה של החברים שנפצעים וחלילה נהרגים, באווירה העגומה ובבאסה הכללית שקרה כאן משהו ולמה משהו לא קורה.
סבלנות, אני מטיף לעצמי. זה קורה. בשקט בשקט מתרחש כאן משהו עצום. והשבוע חשבתי, בדיוק כשיצאתי מעוד משפחה שישבה שבעה על אחד החטופים שנרצחו, שגם עניינו של ט"ו בשבט משתנה הפעם. הוא לא כמו תמיד מתייחס רק לפירות, לענפים, להישגים ולהתפתחות. השנה מדובר יותר על שורשים, הכרת השורשים, וההכרה של האויב בשורשים שלנו, ולכן המלחמה. גם השנה אנחנו ניטע, אבל אופן ועומק הנטיעה יהיו בהתאם לגודל הבנת השורש.
אחת המחשבות שמנקרת בראשי ללא הפסק במשך כל המלחמה הזו, היא: למה האויבים שלנו לא נרתעים מהאמונה שלנו. למה מייצגי הכוח שלנו הם תמיד טכנולוגיות צבאיות ולא אמונות פשוטות.
רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן, אמר: או שיש לך אמונה או שאתה עובד קשה מדי. אם זה קשה מדי, כנראה שהאמונה לא זורחת.
אז כן, לגבי עזה אני חושב שזה הולך קשה מדי כי האמונה שלנו לא מרתיעה את אויבינו. זה הולך קשה מדי, כי גם כשאומרים אמונה לא באמת מודעים לעומק השורש, ומשם אני רוצה להתחזק.
רס״ן הראל שרביט נהרג לפני פחות מחודש ברצועת עזה. משפחתו שלחה לי תמונה של שנינו באחת מהפגישות עם חיילים לפני הכניסה הקרקעית. כשראיתי את פניו הצוחקות נזכרתי בפגישתנו. אור זורח. הוא דיבר איתי כל כך מהר על כל כך הרבה דברים שהוא עושה ורוצה לעשות: להקים גבעות, לעזור ל'יד לאחים', לעלות להר הבית, להילחם לשחרור האסירים היהודים, והכל עד הסוף.
רק כשיצאתי מבית משפחתו בשבעה הבנתי כמה עמוק היה נטוע הילד הזה באדמת ארץ ישראל, וכמה גבוה הגיע ראשו השמימה. פשוט דור של גאולה. איפה אנחנו ואיפה הוא.
מתוך עזה הגיח סרטון שעורר 'סערה'. מה הפעם? חייל, לא רק שצייר גרפיטי בעברית על קירות עזה, הוא גם… נטע עץ. למה שחייל יעשה את זה? מה זה קשור למלחמה? קשור גם קשור. זה מייצג ניצחון מהחזקים שיש בשכונתנו. נטיעה – ניצחון. עקירה – הפסד.
את הנטיעה המסעירה הזו עשה הראל שרביט הי״ד. למה? כי הוא הבין את משמעות השורש. בלי להתנחמד, בלי להצניע, פשוט ישר ואמיתי.
בשבעה של הראל שמעתי סיפורים שאפשר לקבץ לספר או לשניים. סיפורי צדיק, ממש כך. כי מי שנוגע בשורש, זה אצלו מאוד טבעי לחיות את ארץ ישראל ולראות גאולה ואמונה. באתי לנחם ולשמוע מי היה הראל, וגיליתי יהודי יקר ובוהק שגרם לי לחשוב שוב שהשורש הוא השמחה שלנו. שיש בעם שלי יהודים כמו הראל שזיכו אותי להבין כמה השורש משמח.
את זה צריך לזכור בט"ו בשבט, ובכל בוקר שלאחריו. לא סתם הראל עורר סערה, שורש נטוע גורם להרבה תזוזות כשהוא מגלה את עצמו.
ביציאה מביתו של שרון שרעבי, שישב שבעה על אחיו יוסף שנחטף מקיבוץ בארי, ואיבד את גיסתו ושתי אחייניות, נזכרתי שפגשתי אותו לאחרונה במסדרונות הערוץ לפני ראיון. ראיתי אז יהודי עם ברק של אמונה בעיניים. בתוך כל הצער הבלתי נתפס הוא העלה רעיונות איך לעזור לשני אחיו בשבי החמאס, איך להציל את העם, ועודד אותי שיהיה טוב.
כשבאתי לנחם אותו לאחר שנודע שאחיו השבוי נרצח בידי החמאס, הוא סיפר לי שאחיו יוסי בנה את בית הכנסת בקיבוץ בארי לפני שש שנים, בצריף ישן שעמד שומם. הוא הפיח בו חיים עם ספר תורה שהוכנס לקיבוץ. אחי, כך סיפר שרון, קבע שבית הכנסת הזה הוא לא לדתיים שמחפשים מניין, הוא דווקא לא לדתיים. זה בית כנסת שהוא פתח להכרת היהדות.
ביום כיפור שלפני הטבח, בית הכנסת היה מלא וגם על הדשא סביבו עמדו אנשים שהגיעו לשמוע את 'כל נדרי'. הטבח שהחריב את הקיבוץ לא נגע בבית הכנסת של יוסי, שנותר שלם ללא פגע.
יש לי עוד מטרה, אמר שרון לפני שנפרדנו: להחזיר את אחי השני מהשבי, וביום למחרת להביא אחדות בעם. זה לא ילך בלי אחדות, אבל כזו אמיתית ומחברת, לא כמו מוצגי הפירוד שעל המסך.
תראו מה זה חלום של יהודי שורשי. מהם הענפים שאליהם הוא מייחל. בושה, כך הרגשתי, לנוכח בני עמי המיוחדים.
אנחנו צריכים לחזור לשורש, כי הענפים של חלקנו הסתבכו אי שם בצמרת. לחזור מחדש לשורש, וכמו יהודים לא להתייאש, כמו העץ שנטע הראל ז״ל. חדש, כואב, אבל עם המון אמונה שכך נגיע אל הטוב שלנו, בעז״ה.
לעילוי נשמת כל היהודים הגיבורים שנפלו
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של החיזוק היומי של צבי: 050-6304305
