בולדר היא עיר קטנה בצפון מדינת קולורדו שבארצות הברית, למרגלות הרי הרוקי, במרחק כ־40 קילומטרים מדנוור הבירה. למרות ממדי אוכלוסייתה הצנועים יחסית – כ־100 אלף תושבים – היא נחשבת לאחת הערים הידועות במערב ארה"ב בשל היותה מוקפת בטבע הררי עוצר נשימה המושך אליו תיירים רבים. בולדר היא גם אחת הערים החשובות במדינה, מאחר שבליבה שוכנת אוניברסיטת קולורדו – מוסד אקדמי המונה עשרות אלפי תלמידים הבאים מכל רחבי ארה"ב, ובעל נוכחות בולטת בעיר.
הקהילה היהודית בבולדר קשורה ברובה לאוניברסיטה המקומית, שחלק מהמרצים והעובדים בה הם יהודים. בשבוע שעבר, שלא ברצונן, עלו העיר השקטה והקהילה הקטנה לכותרות העולמיות בשל פיגוע נפשע שבוצע בה. זה קרה כאשר קבוצת יהודים מתושבי העיר ערכו, כדרכם לאחרונה מדי יום ראשון, עצרת למען שחרור אחינו החטופים בעזה. בעודם עומדים במרכז העיר ומניפים בתמונותיהם, התקרב אליהם מוחמד סברי סולימאן, אזרח מצרי שהיגר באופן לא חוקי למדינה, והשליך לעברם בקבוקי תבערה שפצעו שישה עשר מהם.
בשיחה עם 'קרוב אליך' מספר שליח חב"ד בקמפוס האוניברסיטה, הרב ישראל וילהלם, על הפיגוע והשפעתו על הקהילה היהודית: "רוב משתתפי העצרת היו אנשים מבוגרים החברים בקהילה שלנו. אני מכיר את המארגנים היטב ויודע שהם מחוברים באמת לעם ישראל ואכפת להם עמוקות מהמצב בארץ, ומשכך הם פועלים להעלאת המודעות למצב החטופים בעזה. מאז פרוץ המלחמה, אכן קיים מתח מסוים בעיר הכרוך באווירה לא נעימה כלפי יהודים", הוא מודה. "גם אני אישית הותקפתי מילולית פה ושם על ידי עוברי אורח, אבל איש לא שיער שהדברים יגיעו לידי כך. זהו אירוע חמור מאוד. רבים נכוו מהאש, ואישה אחת נפגעה באורח קשה מאוד עד שנשקף חשש לחייה, אבל ב"ה מצבה הוטב.
"למרות הפיגוע המזעזע", אומר הרב, "צריך להצביע גם על חסד ה' שמנע פיגוע כבד הרבה יותר, כפי שתכנן המחבל מלכתחילה. נגיד את זה פשוט: התוכנית שלו הייתה להרוג יהודים וכמה שיותר, לא עלינו, כשלשם כך ביקש לרכוש נשק – דבר שנמנע ממנו חוקית, ולכן הוא נאלץ לאלתר אמצעי חבלה במו ידיו, כמו הלהביור שבו השתמש. למעשה הוא הכין כמות גדולה של בקבוקי תבערה במטרה להטיל את כולם על הנאספים, אבל בפועל השתמש רק בשניים, כשבמקום להמשיך בהצתת הבקבוקים פתח בקריאות נאצה נגד הקהל. אם הוא היה ממשיך לבצע את תוכניתו ח"ו, התוצאות היו יכולות להיות חמורות בהרבה.
"כמו במקומות רבים בארה"ב", הוא מספר, "המלחמה הביאה כאמור למתיחות רבה נגד יהודים, ובמיוחד במוסדות ההשכלה בהם פזורים גורמים השותפים לאסלאם הקיצוני והמטיפים נגד ישראל. אבל במקביל יש חדשות טובות – וגם זה קורה בכל המקומות שהזכרתי – שכתגובת נגד טבעית אנחנו חווים התקרבות רבה מצד יהודים והתעניינות מוגברת בפעילותנו, כשהפיגוע הזה הוביל גם הוא בתורו להתעוררות גדולה. עונת הקיץ כבר כאן, ובדרך כלל בחג השבועות החל בתקופה זו רק קומץ קטן של סטודנטים מצטרף אלינו ללימוד ולתפילה. אבל הפעם זה היה שונה: בחג השבועות האחרון הצטרפו אלינו מעל 100 צעירים! אין ספק שהאירועים הללו גורמים לכך שאדם מתחיל לחשוב לאן הוא שייך ומה המשמעות של היותו יהודי, וזה מעורר את רצונו למצוא חיבור אמיתי עם העם היהודי והשורשים שלו.
"מדי שנה בחופשת הקיץ אני מלווה קבוצות של צעירים יהודיים הבאים לבקר בארץ במסגרת פרויקט 'תגלית'. בכל שנה כמות הנציגים של אוניברסיטת בולדר היא מכובדת, אבל אשתקד הייתה השתתפות מדהימה של המוני צעירים שהצטרפו למסע, כשחלקם הגדול מעולם לא ביקר בארץ קודם לכן. סיירנו איתם ביישובי הדרום, באתרי הטבח ובמחנות צה"ל, כשהשיא היה הביקור המרגש בכותל המערבי. באופן אישי, היה חשוב לי להראות לצעירים שאחרי הכל, ארץ ישראל היא מקום חי, פעיל ותוסס, ולמרות הכל, היהדות הולכת וצומחת בה זקופת קומה ועם ישראל חי. מסיבה זו, רק אחוזים מסוימים במסע הוקדשו לאירועי האסון והסברת הרקע אליו, בין השאר גם על מנת לתת למשתתפים כלים להתמודד עם שאלות והתקפות המופנות אליהם, ואילו רוב המסע הוקדש לחוויות חיוביות ולמפגש עם אזרחים, רבנים ומרצים, כשבסיומו היה ניכר שהוא גרם לכל הצעירים להזדהות עמוקה עם יהדותם, כשרבים הביעו את רצונם לשוב ולבקר בארץ ואפילו לערוך עלייה".
החום היהודי שניצח
הרב וילהלם, נכד למשפחה ירושלמית ותיקה ששלוחותיה פזורות בקצוות תבל, נולד וגדל בקהילת חב"ד בלונדון. "לאחר נישואינו", הוא מספר, "התחלנו לחפש אפשרויות לשליחות, כשבאופן מיוחד עניינה אותנו השליחות בקרב צעירים. הדור הצעיר הלא הוא העתיד של עם ישראל. ובכן, הרב פסח שיינר, השליח הראשי לעיר בולדר, הציע לנו להגיע לכאן ולשמש כשלוחים באוניברסיטה המקומית. מעולם לא הייתי קודם לכן בקולורדו וכמעט לא ידעתי עליה מאומה, אבל "מה' מצעדי גבר כוננו" – הקב"ה שולח כל אחד אל המקום בו הוא יכול להועיל ולהשפיע, וברוך ה' זכינו לראות בשליחות שלנו הצלחה גדולה".
מזה כעשרים שנה פועל הרב וילהלם עם רעייתו ומשפחתו בין כותלי האוניברסיטה, כשבמהלכן הביאו את אור היהדות לחייהם של עשרות אלפי צעירים באמצעות ביתם הפתוח בכל שעות היממה לעזרה וסיוע לכל יהודי הנזקק לכך. "כשלושת אלפים סטודנטים יהודיים באים לכאן מדי שנה", הוא אומר, "נוסף על היהודים המשמשים כאן דרך קבע כמרצים ועובדים. העבודה מרובה מאוד. יש לנו פעילות שוטפת עם התלמידים במוסד בכל ימי השבוע, ובמיוחד בשבתות – אז מתפללים וסועדים איתנו עשרות סטודנטים. מדובר בשליחות של הצלת נפשות, פשוטו כמשמעו, כיוון שרבים מהם אינם יודעים דבר על יהדותם, ואנחנו מייעדים להם תוכניות לימוד ושיעורים מיוחדים. יש לנו, למשל, קורס מובנה ללימוד יהדות המלווה במלגה לכל משתתף – דבר המהווה תמריץ להשתתפות, כשהכסף מיועד לרכישת ספרי יהדות וכדומה.
"במו עינינו זכינו לראות רבים שנחשפים בפעם הראשונה ליהדותם דווקא אצלנו – אם באמצעות תוכניות הלימוד בבית המדרש שלנו, אם בביקור בבית הכנסת ואם בהנחת תפילין ראשונה. עם השנים נוכחנו לדעת שההשפעה עליהם היא ארוכת טווח, הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.
"פעם אחת", הוא נזכר בסיפור להמחשת הדברים, "כשהייתי בביקור בארץ, הלכתי בירושלים ופתאום טפח על כתפי בחור ישיבה מזוקן. ניסיתי להבין מהיכן אנחנו מכירים ולא האמנתי למראה עיניי. מדובר בצעיר שביקר בבית חב"ד שלנו רק פעם־פעמיים. הוא סיפר לי שלאחר לימודיו האקדמיים החליט לערוך פסק זמן בחייו כדי למצוא לעצמו משמעות. הוא נחת בהודו, שהה משך תקופה בכמה אשראמים ופגש גורואים למיניהם, רחמנא ליצלן. כאשר כבר חשב שהנה מצא את דרכו הרוחנית בחיים, הוא נזכר בביקוריו בבית חב"ד וערך את ההשוואה בין מה שמצא כאן למה שחווה שם – "בבית חב"ד הרגשתי חמימות יהודית כל כך נעימה ומסבירת פנים", הסביר לי. "החלטתי אפוא לנסוע לישראל למשך שבוע, לפני שאעשה שינוי כה רדיקלי בחיי". כך הוא מצא את עצמו עומד בשעריה של ישיבה ירושלמית לבעלי תשובה, כאשר השבוע הבודד הפך לשנים ארוכות וכיום הוא אברך היושב באוהלה של תורה ומגדל משפחה לתפארת – כאשר את השינוי לטובה בחייו הוא זוקף לזכות תשומת הלב הנעימה שהוענקה לו בבית חב"ד נידח בארצות הברית".
נוסף על פעילותו של הרב וילהלם באוניברסיטה, כאיש תורה נלהב הוא שותף גם ליוזמה עולמית של הפצת לימוד 'ליקוטי שיחות' – הסדרה המפורסמת מתורתו של הרבי מלובביץ' זי"ע – בדרך השווה לכל נפש, בלוויית שיעורים ועזרים שונים ללומדים בשפות שונות. "אם נרצה לאפיין, מבחינה מסוימת, את תורתו של הרבי, הרי שהיא מראה איך התורה המסורה לנו מסיני הינה באמת "תורת חיים" ובעלת מסר אקטואלי במיוחד לדורנו אנו", הוא מסביר על חשיבותה הרבה של היוזמה. "ההתלהבות מהשיחות אינה רק נחלתם של אנשי בית המדרש, אלא גם יהודים רבים שעושים את צעדיהם הראשונים ביהדות מעשירים את עולמם הרוחני בלימוד הזה, בהתאמה לרמתם כמובן, כשהוא מעניק להם השקפה בריאה על תפקידם בחייהם".
איצי, השליח האמיתי
המבקרים בבית חב"ד בולדר יודעים שהבורג המרכזי של השליחות במקום – כפי שמעיד בפה מלא הרב וילהלם עצמו – הוא דווקא איצי (יוסף יצחק), בנו בכורו של הרב. בהיותו בגיל שש אובחן איצי כאוטיסט, והשמים נפלו על הוריו. בתחילה חשבו שמשמעות הבשורה היא סיום חלום השליחות שלהם. אחרי הכל, ילד בעל צרכים מיוחדים דורש טיפול מיוחד ומהווה אתגר לא פשוט להורים, שספק אם יכולים למצוא את הפנאי להקדיש את עצמם לעבודה ציבורית במקביל לטיפול בילדם שלהם. עם זאת, משפחת וילהלם למדה על בשרה להתמודד עם האתגר המפתיע, וגם מצאה את הדרך המתאימה לראות בו סיוע ממשי מאין כמותו לשליחותם.
"דווקא איצי", מספר הרב וילהלם, "העניק לנו הזדמנות להכיר יהודים שונים – רופאים, מטפלים והורים בעלי התמודדות זהה – שלעולם לא היינו פוגשים בדרך אחרת. אנשים מתפעלים לראות אותו חבוש בכיפה, לבוש בציצית ועטור זקן כיהודי גאה. למעשה, איצי הוא הדבק שמחבר את הקהילה שלנו. הכנות והרוך שלו משפיעים עמוקות על אנשים, והוא מגיעים אל ליבם בדרכים שאני מעולם לא הייתי יכול לדרוך בהן. אף אחד לא יכול לסרב לו… הרי אנחנו מאמינים שכל נשמה יהודית יש לה ייעוד משלה בעולם הזה", הוא מהרהר בקול. "וביחס לאיצי, גילינו את הייעוד והייחוד שלו שכילד על הספקטרום יש לו יכולת שאין לאחרים להגיע אל ליבם של אנשים. כיום הוא בגילם של הסטודנטים, והחיבור שלו אליהם מפעים.
"דוגמה מובהקת לכך היה סיפורו של צעיר מבית דתי בברוקלין שעזב הכל ועבר להתגורר בבולדר. בתחילה הוא הגיע אלינו לאירועים ושיעורים, אלא שפתאום ניתק את הקשר וחדל להופיע. הוא גם לא ענה להודעות ששלחתי לו ולשיחות טלפון. זמן מה עבר והגיע ליל שמחת תורה, אז השמחה בבית הכנסת שלנו מרקיעה שחקים. בלי לשאול אף אחד, איצי שלנו צעד מיוזמתו לביתו של הצעיר, העיר אותו והזמין אותו בחן לבוא לבית הכנסת. הצעיר לא יכול היה לסרב, הוא הגיע ורקד עם ספרי התורה בכל להט נשמתו. מאז השתנו חייו לטובה, והכל בזכות איצי. כולנו יכולים ללמוד מהאהבה והטוהר שלו, והוא מקור ההשראה הגדול ביותר עבורי ועבור הקהילה שלנו", אומר הרב וילהלם בהתרגשות.
במרצו הרב, ולאור ניסיונו האישי, הרב וילהלם היה שותף בהקמת פרויקט 'ילדי שלוחי הרבי', שנועד לאחד כוחות ולסייע לשלוחים נוספים ברחבי העולם המתמודדים עם ילדיהם המיוחדים. האתגר שהוא מנת חלקם של השלוחים הללו הנו כפול, גם בשל העובדה שהם מגדלים את ילדיהם בנקודות יישוב מרוחקות מקהילה מסודרת ובעלת משאבים, ומשכך אינם יכולים לקבל את הסיוע הקהילתי המוכר. הארגון מסייע למשפחות השלוחים להתמודד עם מצבם ורווחתם בפן הנפשי כמו גם בפן הכלכלי. בין השאר, הארגון מקיים גם ימי נופש מרוכזים למשפחות השלוחים במטרה להעניק להן פסק זמן מהטיפול התובעני המתמיד בילדם, לאפשר מפגש עם הורים נוספים המתמודדים עם אתגרים דומים, לקבל הדרכות ממוקדות מאנשי מקצוע ולאגור כוחות להמשך השליחות.
תפילין מן השמיים
כאשר אני מבקש מהרב וילהלם לבחור סיפור של אור מחיי שליחותו העשירים, הוא מתקשה לעמוד במשימה. "אחרי למעלה מעשרים שנות שליחות", הוא אומר, "כשחווינו כל כך הרבה אירועים, קשה לבחור אחד מהם. אבל הנה סיפור אחד שהתרחש לא מזמן, והוא מלווה אותי כבעל לקח משמעותי ביותר".
בתחילת שנה זו, אחרי שחודש תשרי הגדוש בפעילות חלף, הרב ורעייתו החליטו שרגע לפני בוא החורף יצאו עם משפחתם לחופשה קצרה, לה היו זקוקים כאוויר לנשימה בשל העומס המוטל עליהם לאורך השנה כולה.
כאמור, אזור מגוריהם אוצר בחובו מראות טבע מפעימים, וכך החליטו לערוך חופשה באסטס־פארק, עיירת נופש הממוקמת על גדות אגם אסטס, סמוך לפארק הלאומי של קולורדו בו מצויים חיות בר כמו איילים ודובים, אגמים ונופים מרהיבים. הם כבר הזמינו חדרים בבית מלון בעיירה, אלא שרגע לפני כן התוכניות נדחו במפתיע כיוון שהרב וילהלם נקרא בבהילות לארגן הלוויה ליהודי שנפטר.
"כשחזרתי מההלוויה", נזכר הרב, "החלטנו לנסוע לאזור המדובר בכל אופן ולחפש מקום לשהות בו – לאחר שקודם לכן ביטלנו את החדרים שהוזמנו עבורנו בשל ההלוויה הבלתי־צפויה – למרות שהחופשה תהיה קצרה יותר ממה שתכננו. מדובר במקום גדול יחסית ובעל שפע מקומות לינה, אבל כאשר התקשרנו לכל המלונות בעיירה התברר שהם בתפוסה מלאה ואין ולו מקום לינה אחד… זה לא דבר רגיל, בדרך כלל יש היצע די גדול ללינה, אבל הפעם בכל מקום ענו לנו בשלילה".
בלית ברירה, בסופו של דבר מצא הרב לאחר מסע חיפושים מקום לינה בעיירה אחרת, מרוחקת יותר, ושמה בלאק־הוואק. מדוברת בעיירת כרייה לשעבר, שהפכה למוקד נופש קטן, בעל מבנים עתיקים והיסטוריה אמריקנית. "כבר היה כל כך מאוחר" משחזר הרב, "שחששנו שאם לא נעזוב מיד, כנראה כבר לא נצא מהבית… ארזנו כמה דברים חיוניים, ובקשר למזון – החלטנו שיהיה פשוט יותר למצוא מצרכי מזון כשרים במכולת המקומית כשנגיע.
"לצערנו, כשהגענו לעיירה הקטנה התברר שאין בה מכולת… היינו חייבים למצוא משהו לאכול, וכך – אחרי הנסיעה המתישה – נאלצנו לנדוד אחר מרכול מקומי. נאמר לנו שבעיירה הסמוכה, איידהו־ספרינגס, יש מרכול של רשת Safeway הגדולה. השמש כבר נטתה לערוב, ובכן: לפנינו עוד נסיעה… הגענו למרכול והתרוצצנו במעברים בעודנו תרים אחר מוצרים כשרים שנוכל להכין מהם את ארוחתנו הערב ובימים הבאים.
"בתוך כך, הטלפון שלי צלצל. בצד השני היה קול צעיר שאמר: "כבוד הרב, אני מתקשר לכל סניפי חב"ד בקולורדו כדי לראות מי יכול לעזור לי. זו בקשה קצת מוזרה: האם אתם מכירים מישהו באיידהו־ספרינגס שיש לו זוג תפילין?…" הייתי המום, ופשוט שתקתי בתדהמה.
"תראה", הסביר הקול לנוכח שתיקתי, "נתקענו כאן, ובאמת אני צריך תפילין. האם תוכל לעזור לנו?"
"אני עכשיו באיידהו־ספרינגס!" צעקתי בקול לא־לי.
"אני לא מאמין! היכן?" קרא האיש.
"במרכול Safeway", עניתי.
"גם אני!", צרח האיש, "אני בחניון!"
"רצתי החוצה אל הרכב לשלוף את התפילין", מספר הרב וילהלם בהתרגשות, "כשמהרכב הסמוך ניתרו שני צעירים, בעודם נרעשים מההשגחה הפרטית הגלויה. בשיחתנו התברר שהצעירים הללו הם בתהליכי התקרבות ליהדות, והחליטו מיוזמתם להניח תפילין מדי יום. באותו יום הם החליטו לנסוע להרים, כדי ליהנות מנוף הסתיו המרהיב, אלא שכאשר הגיעו למקום נזכרו שבאותו בוקר לא הניחו תפילין. הם לא ויתרו והחליטו לטלפן לשליח אחר שליח במדינה, כדי לשאול אם הם מכירים מישהו שיש לו זוג תפילין במקום. אחרי שעתיים של ניסיונות טלפוניים, דקות לפני השקיעה, הם השיגו את המספר שלי והתקשרו אליי, בלי לדעת שאני נמצא במרחק של 15 מטרים בלבד מהם!…
"מה למדתי מהסיפור הזה? ראשית, שאין מקרה בעולם. הקב"ה סיבב את כל הסיבות כדי שלא נוכל למצוא מקום לינה במקום בו תכננו לשהות, וכך ננדוד לעיירה נידחת וממנה לעיירה שכנה – הכל כדי שנהיה שם בדיוק בזמן בשביל הצעירים הללו. במקביל למדתי מכך, שאם יהודי מקבל על עצמו החלטה טובה בלב שלם ונאמן לה, הקב"ה עומד לימינו ומסייע לו לקיים אותה, "הבא ליטהר מסייעין אותו" – גם אם נדמה שהדבר בלתי אפשרי. ושלישית – מאז והלאה, בכל מקום אליו אני הולך או נוסע, אני לוקח איתי זוג תפילין, למקרה ששוב הקב"ה ישלח לי יהודי שזקוק להן…".
