הם פרושים בכל רחבי העולם –  במזרח, בדרום אמריקה, בארצות נשכחות, מפיצים יהדות על כל נקודה בגלובוס, ותמיד נושאים בחיקם סיפורים מלאי רגש ומעוררי השראה. על רבים משליחי חב"ד כבר שמענו, והפעם בחרנו להתמקד בשליח יוצא דופן, קרוב גיאוגרפית אבל מיוחד, יותר משליחי חב"ד אפילו במקומות האקזוטיים ביותר.

הזמן – יום שני בבוקר. המקום – מרכז ירושלים. אני ועוד מאה סטודנטים מארה"ב צופים בעיניים משתאות, מקשיבים בדריכות לכל מילה הנאמרת באנגלית רהוטה, וכשמגיע הזמן, גם פוצחים בריקוד נלהב ללהיטים "נייט נייט נייקאוו" ו-"now משיח We want". הוא בטוח בעצמו וחייכן, וברור לכל שלא מדובר בפעם הראשונה שהוא עושה זאת. הדובר הוא מיכאל בועז, שליח 'בית חב"ד המיוחד' בארגון 'שיח סוד', מוסד האחראי לדיור, חינוך, ותעסוקה לילדים, נוער, ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים.

בית חב"ד מתוק

'שיח סוד' הוקם לפני ארבעים שנה, והיווה פריצת דרך בציבור החרדי, כמוסד הראשון מסוגו באותם הימים. המייסד היה הרב דב לוי ז"ל, שהקים את המקום ברצון לתת מענה ראוי לבנו. מדובר במערכת כוללת המלווה את האדם מינקות ועד חייו הבוגרים: מעון, בית ספר, ישיבה, ולאחר מכן הכשרה תעסוקתית ואף השתלבות בשוק העבודה. כיום נמצאים במוסד קרוב לאלף ילדים וילדות, בוגרים ובוגרות. אל שיח סוד הגיע מיכאל לפני כעשרים ושבע שנה, כשהיה בן שלוש. למיכאל יש תסמונת דאון (בסלנג העכשווי – תסמונת המותק), הוא נולד בלוס אנג'לס ועלה לארץ יחד עם משפחתו, משפחת שלוחי חב"ד – אביו רב בבית כנסת חב"ד בגבעת זאב, ויש מאחיו ואחיותיו המשמשים כשלוחי חב"ד ברחבי העולם. היה זה אך טבעי שגם הוא יבחר להמשיך את המסורת המשפחתית. כך, לפני שבע שנים, בטקס רב רושם שהגיעו אליו רבנים ואישי ציבור, מחב"ד ומחוצה לה, נחנך 'בית חב"ד המיוחד', ומיכאל נתמנה לשליח חב"ד הרשמי במקום. מאז הוא זה המקבל את פניהם של סטודנטים ומבקרים, תורמים ואישי ציבור הבאים לפקוד את המקום מפעם לפעם, ומשמש כ'פנים המאירות' של המוסד.

מישהו צריך לארגן את זה

אחרי המפגש שתיארתי בפתיחה, מיכאל ואני פונים לחדר צדדי לשוחח. ניכר עליו שהוא נרגש – לא רק מהעובדה שהוא זוכה לריאיון תקשורתי, אלא מעצם הנושא, השליחות שלו.

שלום מיכאל. מאוד התרגשתי לראות אותך מדבר מול הסטודנטים בתור שליח חב"ד ל'שיח סוד'. מה הפעילויות השונות שאתה עורך?

"בחגים אני מארגן התוועדות עם כיבוד, שתייה ומוזיקה. בי"ט כסלו יש אירוע גדול, בג' תמוז יש אירוע גדול. בט"ו בשבט עזרתי לארגן את ההכנה והסידור של הערכות החגיגיות. אני גם אחראי על התהלוכה בל"ג בעומר. בשנה שעברה לפני פסח ארגנתי אפיית מצות בשיח סוד, כולם מאוד שמחו ללמוד כיצד להכין מצה שמורה לחג. יש עוד חב"דניקים בשיח סוד ואני רותם אותם ל'מבצעים'".

חוץ מן הפעילויות בחגים, אני שומע שלאורך השנים נעשו גם פעילויות שונות באופן שוטף – ארגון של שיעורים שבועיים, חלוקת עלונים, סעודות ראש חודש ועוד. חשוב לציין שבמוסד עצמו לא מתקיימת הפרדה של האנשים על פי החסידויות והמגזרים השונים, כך שבפעילויות משתתפים אנשים ממגוון הזרמים החרדיים. 

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

"מסיבות. כמו לאחרונה במסיבת חנוכה – עם הדלקה מרכזית, מוזיקה, כיבוד, שתייה ודברי תורה. צריך לארגן את כל זה. להתקשר לאנשים. אני מניח תפילין לספקים השונים שמגיעים לשיח סוד, מדבר עם הסטודנטים ושר להם".

בזמן שמיכאל לא פועל למען בית חב"ד המיוחד, הוא עובד למען חב"ד באפיקים אחרים. הוא מבקר חולים דרך בית חב"ד במרכז הרפואי 'שערי צדק' וגם מחלק אוכל לנזקקים ב'בית פינגר' של כולל חב"ד. הוא מתכנן אף לאייש את דוכן התפילין בכותל ובעוד מקומות.

מיכאל, מה החלום שלך ל'בית חב"ד המיוחד'?

"הייתי רוצה להביא את אברהם פריד לאחת הפעילויות שלנו בשיח סוד".

את הקירות סביבנו מכסות עשרות תמונות מפעילויות שונות של שיח סוד, ונוכחותו של מיכאל, עם המגבעת והחליפה, חוזרת על עצמה שוב ושוב – הדלקת נרות עם ראש העיר ניר ברקת, מפגש עם חיילים, חגיגות פורים עם חבר הכנסת אריה דרעי ועוד רבות וטובות.

מה תרצה לאחל לקוראים?

"שיעשו 'מבצעים' כפי שהרבי מצפה מכולנו. חוץ מזה אני רוצה לאחל לכולם בריאות, ברכה והצלחה ושנזכה בקרוב לרקוד ביחד עם משיח צדקנו".

בחן ובפשטות

דוד רייכר הוא עובד סוציאלי המלווה את מיכאל כבר שנים רבות במוסד. ביקשנו ממנו לספר לנו על מיכאל והוא נענה בהתלהבות:

"לפני כשלוש שנים ערכנו תהלוכת ל"ג בעומר, וכשעברנו בסמוך למשרד הבריאות והרווחה שליד שיח סוד, ירדו חלק מעובדי המשרד והצטרפו אלינו. מיכאל פנה אליהם בהתרגשות עם כובעים ודגלים ואמר: "אל תתביישו, כולנו עם אחד. אתם גם משמחים בחורים מיוחדים". עובדי המשרד החזיקו את הדגלים וצעדו עמנו, וכאשר הגענו למוסד שלנו הוציא אחד העובדים שטר של מאה שקלים וביקש להשתתף בחלוקת הכיבוד. העובד סיפר שהוא גר במקום שקט וכאשר פעם אחת תוכננה תהלוכת ל"ג בעומר בשכונתו, הוא עצמו מנע זאת וחש סיפוק מכל העניין, אולם העובדה שראה את מיכאל שעושה את אותם דברים בחן ובפשטות גרמה לו להתבייש ולנסות 'לכפר' על מעשיו. מיכאל ענה לו מבלי למצמץ: 'אני מבין אותך ומאחל לך שתזכה לצעוד איתי לקראת משיח צדקנו'.

"כמיטב מסורת השליחים, מיכאל גם עוסק בהפצת תורת חב"ד. כבר לפני שנים יזם שיעור דו-שבועי בלימוד התניא, בסיועם של תלמידי תורת אמת בירושלים. את הכיבוד אנחנו הבאנו, את האווירה מיכאל עשה, ואת השיעור מסרו בחורי הישיבה. שומעי השיעור היו בחורים מיוחדים ברמה גבוהה, והנה יום אחד אני מקבל שיחה מאם נרגשת הגרה בהר חומה, המספרת לי שבנה סיפר לה על השיעור ועל תוכנו והיא החליטה להצטרף גם היא לשיעור תניא בהר חומה וסחפה איתה עוד שלוש חברות. לאחר חודשיים קיבלתי שיחה נוספת מאביו של אחד הבחורים המשתתפים, ששמע את תוכן השיעור מבנו והחליט לייסד שיעור דומה בביתו שבגבעת שמואל".

סיפורים נוספים מלמדים אותנו על יכולת החיבור המהירה והבלתי-אמצעית של מיכאל לאנשים: מיכאל ביקש להניח תפילין לאחד מהספקים הגדולים של חברת ממתקים ידועה. הספק אמר לו בהתלוצצות "אני מניח רק בשבת". מיכאל לא נשאר חייב וענה: "לא ידעתי שאתה גם בדחן", והתחיל להפשיל את שרוולו. הספק היה נדהם ונבוך אל מול האסרטיביות, אך עד מהרה הפשיל את שרוולו והניח תפילין בעזרת מיכאל, תוך שהוא מספר שמבר המצווה לא הניח תפילין. מאז בכל פעם שהספק מגיע, הוא כבר יודע להפשיל את השרוול בעצמו.

מיכאל התיידד עם אחד הספקים של שיח סוד, בחור דתי-לאומי, וכששמע שהוא גר בשכירות בקרבת מקום הציע לו לבוא להתפלל שחרית בבית הכנסת של המוסד, והבטיח לו עלייה. הבחור ענה שבשמחה היה בא אך הוא לובש שרוול קצר, וש"אצלכם" לא אוהבים זאת. אולם מיכאל לא ויתר, והבטיח לו שגם הוא לובש שרוול קצר. הבחור עדיין היה מהוסס: "אבל אני אומר בנוסח שונה". אבל מיכאל לא התבלבל והשיב – "אתה מברך ברכה אחרת?". לבחור הובטח מקום ב'מזרח' ליד שליח בית חב"ד המיוחד, והוא אכן הגיע וקיבל עלייה, ועל עצמו סיפר – "לא יודע כמה זמן כבר לא התפללתי במניין". מאז יש לו מקום למניין.

דבק שלוש שניות

מיכאל שותף לפעילות חב"ד במרכז הרפואי שערי צדק. כך מספר עליו יוני שניאורסון, שליח חב"ד במקום: "מיכאל הצטרף אלי לפני כשנה והפך לחלק מרכזי בשליחות. פעם בשבוע הוא מגיע למשך שעה, ואני מביא לו חומר: חמישים ערכות ביקור חולים עם משהו מתוק ועלון יפה, והוא עובר בין המחלקות ומחלק את הערכות, עם הרבה חיוכים ואהבה. אני מודה שבהתחלה דווקא חששתי – לא ידעתי איך זה יעבוד, איך והאם מיכאל יצליח לבצע את המשימה. בדיעבד אני מקבל פידבקים חיוביים עליו כל הזמן".

שאלתי את יוני מה לדעתו מעורר את כל התגובות החיוביות והאהדה. יוני חושב שמדובר ביכולת מיוחדת להתחבר לאדם בשניות ספורות. "הוא מגיע עם שמחה, הוא חי את זה, ואנשים נדלקים. הוא עושה להם הרבה טוב על הלב".

חוץ מזה, יוני מספר שגם אותו הכניס מיכאל בסוד העניינים של השליחות בשיח סוד, ולפני תאריכים חסידיים פונה אליו מיכאל בבקשת עזרה בארגון של התוועדות ראויה לשמה.

רגישות לפרטים הקטנים

להשלמת התמונה המלאה פנינו גם להוריו של מיכאל, דוד וחנה, וכך הם כתבו לנו:

מיכאל נולד כשהיינו בשליחות בלוס אנג'לס, והרבי בירך אותו כשהוא היה מאוד חולה. לאחר ברכתו של הרבי הייתה זו הפעם הראשונה שראינו אותו מחייך. ואכן, האחים והאחיות שלו כינו אותו 'מכונת השמחה'. זוהי תכונה שמלווה את מיכאל לאורך כל האתגרים אותם הוא עובר. הוא גם לימד את כל הסובבים אותו כיצד יש להתייחס לדברים שבאמת חשובים בחיים.

מיכאל השתתף בפרויקט קידום של פרופ' פויירשטיין ז"ל. פעם הוזמנו למסיבת חנוכה של אותו פרויקט. אורח הכבוד היה פרופ' פויירשטיין בכבודו ובעצמו. המסיבה כללה גם הצגה עליה עמלו חניכי החינוך המיוחד בהדרכת הצוות המקצועי. כשהפרופסור הזקן פסע לחדר, כל הנוכחים נדרכו באחת כדי להתחיל את ההצגה בפני כל האורחים. היחידי ששם לב שנכנס לאולם יהודי זקן ועייף היה מיכאל. הוא הזדרז להביא כיסא לאורח והושיט לו כוס מים.

פעם הוא הצטרף למסיבת חנוכה שחב"דניקים ארגנו במשמר הגבול. הגיע רב שדיבר, היו סופגניות וחנוכיות אך כשהגיע הקטע של השירים והריקודים העניין די צלע. מיכאל מיד איתר לידו שוטר גבוה ושרירי וביקש ממנו שירים אותו על כתפיו. ואז מיכאל הצטרף לשירה עם מחיאות כפיים נלהבות תוך שהוא מעודד שוטרים להצטרף. תוך זמן קצר האולם התמלא באנשים ששרו, רקדו ומחאו כפיים במעגלים שנוצרו מסביב למיכאל הרוקד על כתפיו של השוטר החסון.

בפעם אחרת הוא נפרד ממנהל בית הספר לפני נסיעתו לאחיו הנמצא בשליחות בחו"ל. המנהל נפרד ממנו והזכיר לו שהוא צריך לדאוג גם לאחרים. מיכאל ענה לו מיד שהוא בוודאי ידאג לאחרים, והסביר שזוהי מהותו של חב"דניק אמיתי, לדאוג ליהודים אחרים.

מיכאל הוא זה שיודע לזהות בן משפחה או ידיד שאינו במצב רוח שפיר וליזום איתו/ה שיחה באפיק הנכון, כדי לעודד ולשפר את מצב רוחו.

באחד מחגי הפסח אירחנו שני ילדים מפרויקט צ'רנוביל (מדובר בילדים שגרו לא רחוק מהכור הגרעיני בצ'רנוביל שהתפרץ וגרם לאסון אקולוגי חמור ביותר. תנועת חב"ד העלתה וטיפחה ילדים משם כדי להרחיקם ממקור האסון). בערב פסח הופיעו שני ילדים בני עשר בביתנו, והם היו לחוצים מאוד. הם הגיעו ארצה כמה ימים לפני כן ולא ידעו מילה בעברית. ניסינו להרגיע אותם על ידי חיוכים, אוכל טעים או ממתקים, אך שום דבר לא עזר. הם ישבו על קצה המיטה, מפוחדים מאוד. כשמיכאל הגיע הביתה הוא ניגש אליהם, חייך והגיש להם את אותם ממתקים, וראו זה פלא, הילדים נרגעו והחלו לחייך.

למיכאל יש מעמד מיוחד במשפחה המורחבת, הכוללת בלי עין הרע גם אחיינים ואחייניות. כולם יודעים לכבד אותו עקב התכונות האציליות שלו, מתוך מודעות למה שהוא יודע לעשות.

אז בפעם הבאה שאתם רואים מישהו מיוחד, תדעו שאולי גם הוא בשליחות מיוחדת.