יש איסורים מיוחדים שנהוגים בימי ספירת העומר. הטעם לאיסורים – מפני שאלו ימי אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו באותם ימים – נראה תמוה. בשלושת השבועות ריכזו את האבלות על כל מי שמתו בחורבן בית ראשון ושני, מפני מה שיעשו אבלות מיוחדת על תלמידי רבי עקיבא ושתימשך כל כך הרבה שנים אחר כך?
על דרך הסוד מסבירים שכל המנהגים של ימי הספירה אינם מנהגי אבלות. עניינו של ספירת העומר הוא המעבר מפסח לשבועות, מהגאולה ממצרים למתן תורה. וכך נראה על פי האריז"ל, שבאמת ספירת העומר ביסודה ובעומקה איננה דין של אבלות אלא של טהרה; "וספרתם לכם" דומה ל"וספרה לה" – ימי הספירה של אישה בנידותה. מצד זה, צריך לראות את ימי ספירת העומר לא כזמן עצוב, אנחנו לא עסוקים במנהגי אבלות אלא כמנהגו של אדם שהולך להתנקות. כאשר מנקים ומקרצפים כל מיני רפש אין זה הזמן לדברים אחרים, עסוקים בעבודה שחורה ולכן זה לא זמן שמתייפים בו.
מאותו טעם המנהג על פי האריז"ל שהאיסור להסתפר ולהתחתן הוא בכל ימי ספירת העומר ולא רק בחלקם, כי אין זה עניין של מנהגי צער עד שנגמר זמן האבלות אלא ימים של "הפסק טהרה" שמגיעים עד שבועות, ומי שזוכה מגיע לשבועות בטהרה.
אף אותם אלו שבדרך כלל לא אומרים נוסחאות על דרך הסוד – אומרים את ה"לשם יחוד" שלפני ספירת העומר והתוספות שבאות אחריו המיוסדות על דרך הסוד. העובדה שכולם אומרים מראה שמוסכם על כולם שאת העניין של ספירת העומר צריך להבין על דרך הסוד – שאלו ימים של תיקון, ימי הכנה למתן תורה.
יש תיקון של ספירת העומר ויש תיקון של חודש אלול. למה צריך פעמיים בשנה? בחודש אלול עושים תשובה על מעשים ועבירות, יהודי שלא למד ולא התפלל במשך השנה – עושה תשובה עד כמה שיכול. אך בספירת העומר, איננו עוסקים בתיקון של עבירות אלא בתיקון מידות. זה לא אותו דבר, תיקון עבירות הוא יותר פשוט – אדם מחפש ומוצא מה הדרך לעשות תשובה. אבל בימים האלה מתעסקים רק במידות; תיקון המידות היא עבודה של מידה אחר מידה, עד כמה שאפשר. יש אנשים שגלוי וידוע אצלם מה הם צריכים לתקן, ויש אחרים שצריכים לשבת ולחשוב יותר זמן על העניין הזה.
כיוון שבימים הראשונים קל יותר לתקן – מתחילים את הספירה מלמעלה, מספירת החסד, וככל שעובר הזמן מגיעים למטה יותר בנפש עד ספירת המלכות.
בצאת ישראל ממצרים, מה הם היו צריכים לעשות? הם עוד לא עשו עבירות אבל המוח והלב היו פגומים ואי אפשר לקבל את התורה כשיש כל כך הרבה פגמי נפש. עושים תיקון המידות על הנהגות שלא היו בסדר. בימי הספירה לא עוסקים בספירות של השכל (חכמה, בינה ודעת) ובפגמים שקשורים במחשבה אלא דווקא בספירות של תיקון המידות. באמת מבחינה מסוימת פגמים של דעת הם עמוקים יותר ואף עלולים להיות רעילים ומזיקים יותר, אבל יחד עם זאת, הם פחות נוכחים ופחות מלוכלכים. תיקון הדעת לא היה שייך אצל ישראל שיצאו ממצרים – הם לא ידעו כמעט כלום בכדי שיהיה דבר שדורש תיקון, אבל היה צריך לפחות לשטוף אותם מכל מיני זוהמה. תיקון המידות בכללו שייך לצד האנושי, תיקון הדעת שייך רק לאחר קבלת התורה ולפני שמקבלים את התורה צריך להיות בן אדם. אדם עובד בימים אלו כמה שבכוחו לעבוד, לעשות תיקון בתוך עצמו, כדי שיוכל להגיע בסוף למתן תורה.
מה אפשר לעשות כדי לתקן את מידות הנפש? אם לאדם יש יין, למשל, והוא צריך חבית בשביל לאכסן את היין, אם ירוקן חבית של בירה וישים את היין בפנים – היין יסריח ולא יישמר כמו שצריך. צריך להכין את הכלים ולנקות אותם כדי לקבל את היין. אותו הדבר בדיוק, אדם שהמידות שלו פגומות או שהוא אדם מגושם – כל מה שיקבל יהיה פגום. אדם זוכה לשמוע את קול ה' מדבר, ומה קורה עם זה? אם הכלי מלוכלך הוא יישאר מלוכלך. אם ישפוך פנימה בושם – הבושם יסריח, הכלי המלוכלך מזהם.
זאת הבעיה שאנו עומדים בפניה לפני מתן תורה. אם יש לאדם הרבה לכלוך בתוכו – הדברים לא ייכנסו לו אל הלב. גם אבותינו לא היו מתוקנים מספיק – עובדה שמיד אחרי מתן תורה עשו עגל ומחולות, כי הראש שלהם עדיין היה מלא בכל מיני עבודה זרה.
כלי פגום הוא אדם שפגם באחת מן המידות. יש אנשים שהבעיה שלהם היא עודף כעס ומיעוט רחמים ויש שהבעיה שלהם הפוכה. יש מי שפגמיו בצד החסד ויש מי שבצד הגבורה – שהיה צריך להיות גיבור ולא היה גיבור, או להפך שהשתמש בגבורה במקום שלא היה צריך לה – על המעשה או על המחדל. בכל אופן – אדם שיש לו פגם, לא ייתכן שזה לא ישפיע על מעשיו. מי שכל החיים שלו רתחן, כשמגיע לתורה הוא מכניס את כל הכעס שלו אל תוך התורה וכל התורה יוצאת עבירות, מכשיר של סם המוות. מישהו פעם אמר שהקלקול של ה'שבתאים' קרה להם משום שהם למדו חכמת הנסתר בטומאת הגוף. אדם מגיע למסקנות שגויות משום שיש לו פגמים בנפשו.
בשבועות האלה עושים "וספרה לה" – סופרים ימים נקיים. אדם מתבונן לראות מה הוא יכול לעשות לתיקון מידה, בודק בעצמו מה הוא עושה כראוי ומה הוא לא עושה כראוי. אדם יכול להתעסק בשאלות – מה זה תפארת שביסוד או מה זה מלכות שבחסד? ולבדוק אם פגם או לא פגם בה. אבל יש מידות גדולות ובולטות יותר, וכל אחד יכול למצוא מידה מסוימת שיש לו בה בעיה. צריך לנקות את הנפש ככל שאפשר כדי לקבל את התורה בצורה נקייה יותר.
אומרים בשם הבעש"ט שבימי ספירת העומר, כל שיחת בני האדם היא על הספירה של אותו היום, מכוונים איכשהו לדבר על העניין הזה. ולמרות ש"איהו לא חזי מזלייהו חזי" (=גם אם הם לא רואים, מזלם רואה), זה קורה למרות שלא יודעים שזה קורה, ואפשר לכוון לזה.
מה אפשר לעשות תוך שבוע? אדם יכול לעשות תשובה גדולה ברגע. בפועל, כפי הנראה, רוב האנשים לא יכולים להתהפך ברגע אחד וגם לא בשנה אחת אבל ניתן לעבור על המעשים השונים ולמפות אותם – לחשוב מה צריך לעשות ואיך, ויש דברים שאדם יכול לתקן.
יש תיקון בדיבור, למשל, מי שצעק על מישהו שלא כדין, או להיפך לא צעק במקרה שהיה צריך לצעוק על מישהו או אדם שהיה צריך לצעוק על עצמו… יש תיקון של דברים שנוגעים במעשה ויש תיקון של מידה, יש פרטים רבים בדבר הזה ובכל אחד מהם יש עבודה, עמל ויגיעה להוציא את הנשמה על כל אלה. לפחות בזמן שאדם סופר את ספירת העומר צריך – כמו שאומרים בתפילה שאחרי ספירת העומר – ש"יתוקן מה שפגמתי בספירה פלונית". ואחרי הכל מגיעים לנקודה מסוימת ולפחות אדם יודע שיש לו בעיה – יש בורג שהוא צריך להבריג – ואם ירצה ה' ימשיך האדם לתקן הלאה.
מה שיקרה מלמעלה הוא עניין אחר, ובוודאי מלמעלה זו הארה גדולה. לפעמים בא חסד ה' והאדם לא יודע שזה היה חסד ה', לעיתים גם סטירת לחי היא חסד ה' ובאותה שעה לא מרגישים את העניין. מכר שלי נפצע במלחמת השחרור באופן קשה מאוד, הוא שכח לדבר עברית מפגיעת הראש. כאשר התחיל קצת להחלים הוא חשב מה עשה לו ה'. אחר כך התברר לו, שכל היחידה שהשתייך אליה הושמדה, הוא היה היחיד ששרד בשל היותו פצוע. אין אדם יודע מתי בא הדבר שמציל את חייו. לפעמים אנשים יודעים בדיעבד דבר כזה ויש גם חסדים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם. יש מקרים שבעל הנס יכול להודות על ניסו ולפעמים הוא בכלל לא יודע שהיה לו נס.
זה מה שאומרים בחלק מהנוסחים אחרי ספירת העומר: "על ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות". לפעמים השפע האלוקי מורגש ולפעמים לא. אף על פי כן, במסתרים ובחשאי, בהסתר פנים גמור עדיין יכולים להיות דברים שקרו לאדם וכל חייו הוא לא ידע שקרה לו נס או דבר אחר.
כל זה מלמעלה, ומלמטה יש לאדם מה לעשות. גם כאשר מגיע לאדם שפע מלמעלה, אם הוא לא מוכן – זה לא פועל עליו. קורה שיש לאדם התעוררות או נשמה יתירה והן מתבזבזות על דברי הבאי.
בסופו של דבר, ה'מעלה' וה'מטה' צריכים להתחבר. זה נכון גם לגבי חגים ומועדים, מסיבה זו קוראים לחג "מועד" – מפני שזו פגישה, אין פגישה של צד אחד. אם הקדוש ברוך הוא אומר שהיום ראש השנה וישראל לא באים – אז אין זה מועד. השפע בא מלמעלה וצריך לעשות את ההכנות מלמטה, וכשמצטרף המעלה והמטה ניתן להיפגש.
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
